Pesachim 1 – פסחים א‏ – Yerushalmi Gadol

(א) משנה: אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וּבְמָה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף? מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ. בֵּית שַׁמַּאי אומ׳אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כָל הַמַּרְתֵּף, וּבֵית הִלֵּל אומ׳אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת.

MISHNAH: At nightfall of the Fourteenth one checks leavened matter by candle light. A place into which no leavened matter is introduced does not need checking. And where¹ did they say two rows in the cellar²? A place where one introduces leavened matter. The House of Shammai are saying two rows in the front of the entire cellar³, but the House of Hillel are saying the outermost two rows which are the uppermost⁴.

1. The Babli and Maimonides read ולמה “why” instead of ובמה “where”.

2. The storage place for wine or oil amphoras. While this is not a place where one usually stores leavened matter it is possible that the person who is asked to bring a barrel of wine or oil for household use is eating some bread and deposits it temporarily near the entrance door. Therefore it needs checking except for a wholesaler’s cellar.

3. The amphoras are arranged in a rectangular pattern. The House of Shammai requires checking of two rows in all directions accessible from the door. Since usually one starts arranging the amphoras starting at two walls meeting at an angle, the outer rows at the other two sides of the rectangular arrangement have to be checked.

4. Only the rows facing the door have to be checked. If the amphoras also are stacked on top of one another, the two top rows facing the door have to be checked.

קישוריםירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםעודהכל

משנה פסחים א׳:א׳

בבלי פסחים ב׳.

משנה: אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה. ובמה אמרו שתי שורות במרתף? מקום שמכניסין בו חמץ. בית שמאי אומ׳: שתי שורות על פני כל המרתף, ובית הלל אומ׳: שתי שורות החיצונות שהן העליונות.

מתני׳ אור לי״ד – ליל שמחרתו יהיה י״ד:

בודקין את החמץ – שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא דמדאוריית׳ בעינן בדיקה וביטול בדיקה לחמץ ידוע וביטול לחמץ שאינו ידוע וי״מ דמדאורייתא בעינן ביטול ובו לבדו סגי אלא שחכמי׳ הצריכו בדיקה כיון דלא בדיל מיניה כולא שתא חיישינן שמא יאכל ממנו אם לא יבערנו:

לאור הנר – בגמרא מפרש טעמא:

ובמה אמרו – לקמן במתני׳ בסמוך דשתי שורות של חביות הסדורות במרתף צריך לבדוק ביניהן אחר שאמרו כל מקום שאין מכניסין בו חמץ א״צ בדיקה:

מקום שמכניסין בו חמץ – כגון מרתף שמסתפק ממנו יין לשלחנו ופעמים שהשמש עומד למזוג יין ופתו בידו וכשהיין כלה נכנס למרתף להביא יין לפיכך הצריכו בדיקה אבל מרתף שאין מסתפקין ממנו א״צ בדיקה:

על פני כל המרתף ובה״א שתי שורות החיצונות וכו׳ – בגמרא מפרש:

אור לי״ד בודקין את החמץ. בקונטרס פירשתי דמדאורייתא בעינן בדיקה וביטול וכו׳. נראה דעת רש״י והרמב״ם כפי הגירסא שלפנינו וכמ״ש הב״י בסי׳ תל״א וכ״נ מהא דאמרינן לקמן בשמעתין ובספק אבל בודאי אפילו מר״ה הרי מבואר דלודאי לא מהני הביטול ועוד דדריש בסמוך מקרא דמבערין מי״ד בערב ש״מ דבדיקה מדאורייתא ונ״ל טעמו של דבר דכיון דכתיב לא יראה לך ודרשינן בספרי בטל בלבך ותשביתו היינו הבערה הרי לביטול ולביעור מן התורה מיהו ביטול זה שהוא מדין הפקר אין ראוי שיועיל דהפקר בלב לאו הפקר הוא וכמ״ש הר״ן אלא כיון דאינו אלא מספק הקיל הכתוב דמהני מיהו גם לחמץ ידוע מהני הביטול דאינו עובר על בל יראה לאחר הביטול דהא גבי לא יראה כתיב לך וכיון שביטל לאו שלך הוא אלא כשנודע לו צריך לשרפו ולבערו ואין החיוב לבערו מיד כשרואה אותו דהאי עשה כעשה דוהשיב את הגזלה היא שאין זמן להשבתו וכ״נ קצת מדברי תוספות סוף דף כ״ט והיינו דוקא כשביטלו אבל אם לא ביטלו מיד כשרואה עובר עליו על בל יראה ובל ימצא ובזה כל הסוגיות שבבבלי בפ״ק ובפ״ב ופ׳ אלו עוברין יבואו על נכון ואין בהן ספק וזהו כוונת רש״י בכמה מקומות אך הא דפירש״י בדף ד׳ ע״ב בד״ה בביטול בעלמא דכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא השבתה ע״כ קשה דא״כ ל״ל לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה השתא דידיה אם הפקירו בלב מותר להשהותו בביתו של אחרים מיבעיא ויש ליישב ואין כאן מקומו ובחידושי פוסקים הארכתי:

מתני׳ אור לארבעה עשר – ליל שלמחרתו יהיה ארבעה עשר וקרי התנא ללילה אור כדרך שקורין לעור סגי נהור ולישנא מעליא נקיט בפתיחת המסכת ועל שם פתח דברך יאיר:

בודקין את החמץ – שלא לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא ואף על גב דמדאורי׳ בביטול בעלמא סגי דילפינן מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא שמחשב בלבו שהחמץ כעפר הוא ושאין ברשותו חמץ כלל מ״מ צריך בדיקה אם לא ביטל משום דחיישינן שמא ימצא גלוסקא יפה לבתר זמן איסורא דלאו ברשותיה קאי ולא מצי מבטל ליה ודעתיה עלה ויעבור עליה בבל יראה ובל ימצא ומהאי חששא גופיה נמי אמרו חכמים הבודק צריך שיבטל סמיך לבדיקה:

לאור הנר – בגמרא יליף לה דבדיקת חמץ צריך שתהא לאור הנר מדכתיב שאור לא ימצא וכתוב התם ויחפש וימצא הגביע מה מציאה האמירה שם על ידי חיפוש אף מציאה האמורה כאן על ידי חיפוש וילפינן עוד דחיפוש הוי בנר מדכתיב נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ותקנו להבדיקה שתהא בלילה מפני שהיא שעה שרוב ב״א מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר מביום דשרגא בטיהרא לא מהניא ומיהו אם לא בדק ליל י״ד ובודק י״ד שחרית צריך ג״כ שיבדוק לאור הנר כדאמר הכא בגמרא אין בודקין לאיר החמה כ״א באכסדרה במקום שאורה רב בודקה לאור החמה:

ובמה אמרו – לקמן במתניתין שתי שורות במרתף של יין צריך לבדוק ביניהן אחרי שאמרנו כל מקום שאין מכניסין בו חמץ א״צ לבדוק למה הצריכו לבדקן ומפרש שלא אמרו אלא במרתף שמכניסין בו חמץ כגון מרתף שמסתפק ממנו יין לשלחנו ופעמים שהשמש עומד למזוג יין ופתו בידו וכשהיין כלה נכנס למרתף להביא יין:

שתי שורות על פני כל המרתף – דרך האוצרי יין לסדר חביותיהן שירות שורות עד שממלאין כל קרקע המרתף וחוזרין ומניחין חבית על חבית כמו שורות התחתונות עד שמי הקורה. ולב״ש השתי שורות הן. אחת שהיא החיצונה מן הארץ עד שמי הקורה והשניי׳ היא העליונה שחיזר ובודק כל חבית העליונות על כל פני ארכו ורחבו של המרתף וזהו כמין ג״ם יוונית שעשויה כמין כ״ף שלנו פתיחה והיינו שורה אחת בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה:

וב״ה אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות – היינו שורה אחת על פני רוחב כל המרתף ולא מן הארץ ועד הקורה אלא אותה שורה העליונה הרואה את הפתח ועוד שורה אחת שלמטה הימנה ונקראת ג״כ עליונה לגבי שורות שתחתיה ונמצא לב״ה א״צ לבדוק אלא אותן שתי שורות העליונות הרואות את הפתח בלבד:

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ. רש״י ז״ל פי׳ שלא לעבור עליו וכו׳ כמו שהבאתי בפנים. והר״ב שהעתיק בתחלה לדברי רש״י וסיים וכתב ואע״ג דבביטול בעלמא סגי חיישינן שמא ימצא גלוסקא וימלך על ביטולו ויחשוב עליה לאכלה ויעבור עליו וכו׳. והסביר התיו״ט דבריו משום דהביטול היא במחשבה בלבו. וה״נ במחשבה בעלמא חוזר מביטולו וזוכה דמחשבה מבטלת מחשבה עכ״ד. ולענ״ד אי אפשר לומר כן לדעת רש״י שהרי בהדיא פי׳ בדף ו׳ ע״ב על הא דאמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל וכדמסיק רבא לטעמא גזרה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עלויה. ופי׳ הוא ז״ל חס עליה לשורפה ומשהא אפי׳ רגע אחד ונמצא עובר עליה בבל יראה ובבל ימצא אבל משבטלה אינו עובר דלא כתב אלא תשביתו. מבואר הוא מדבריו שאם בטלו ליכא למיחש שמא ימלך ויחזור מביטולו. וזה מוכרח חדא דאי חיישת להכי א״כ אין לדבר סוף. ומאי אהני לך האי תקנתא דביטול. ועוד הא בהדיא תנן לקמן פ״ג ההולך לשחוט את פסחו וכו׳ ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו מבטלו בלבו. וא״כ שמעת מינה דלא חיישינן כלל לשמא ימלך דאי לאו הכי ניחוש שמא יחזור מביטולו ויעבור על בל יראה ובל ימצא וכ״ת משום חששא מדרבנן בעלמא שמא ימלך לא דחינן מצוה דאורייתא תינח לשחוט את פסחו ולמול את בנו אלא לאכול סעודת אירוסין מאי איכא למימר הא ודאי אף למאי דמסיק בבבלי דף מ״ט לכ״ע סעודה ראשונה מצוה אינה אלא מצוה דרבנן דאין לנו אפי׳ רמז בעלמא מן הכתוב לסעודת אירוסין (ועיין בתוס׳ כתובות דף ז׳ דאף לברכת אירוסין דאמרו במס׳ כלה רמז מויברכו את רבקה אינו אלא אסמכתא בעלמא דפשטיה דקרא לא איירי בברכת אירוסין) אלא ע״כ דלחששא שמא ימלך לא חיישינן ואין לנו לתרץ קושיא זו לדעת רש״י דהא מדאורייתא בביטול בעלמא סגי כדאמרינן התם בדף ד׳ ע״ב ובדיקת חמץ אינה אלא מדרבנן. אם לא נאמר כדברי הר״ן ז״ל שכתב לדרך רש״י בדיקה וביעור או ביטול לחוד תרווייהו מדאורייתא נינהו דזה שאמרה תורה תשביתו יכול להתקיים באחד משני דברים או שיבטל בלבו ויוציאנו במחשבתו מרשותו וסגי בהכי מדאורייתא אפי׳ בחמץ הידוע או אם לא ביטלו בלבו צריך מן התורה שיבדוק אחריו בכל מקום שהוא רגיל להמצא שם ויבערנו מן העולם. ובביעור זה הוא שנחלקו ר׳ יהודה וחכמים במה יבערנו. ומה שכתב רש״י שלא לעבור עליו היינו במי שאינו מבטל ותנא דמתני׳ לא איירי בביטול אלא אם בדק בלחוד לבערו נמי סגי מדאורייתא ורב יהודה הוא שחידש ואמר הבודק צריך שיבטל מטעמא שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עליה ויעבור על בל יראה ובל ימצא. והיינו משעת מציאתה ואילך אבל לא שיעבור למפרע דהא בדק לבער ובזה יצא ג״כ י״ח מן התורה. זהו תוכן דברי הר״ן לדרך רש״י ז״ל ועל פי זה פי׳ בפנים לפי דעת רש״י ודעת התוס׳ דהבדיקה אינה אלא מדרבנן דהואיל ולא בדיל מיניה חששו חכמים דלמא אתי למיכל אי נמי הואיל וחמור איסורו דעובר בבל יראה ובל ימצא החמירו לבדוק דילמא אתי למיכל כדכתבו בריש מכלתין. ודעת הרמב״ם ז״ל בחדא כדעת רש״י ובחדא כדעת התוס׳. דזה דבענין הבדיקה דעתו כדעת התוס׳ שאינה אלא מדרבנן כדכתב בפ״ב מהל׳ חמץ ומצה בהל׳ ג׳ ומדברי סופרים לחפש אחר חמץ במחבואות ולבדוק אחריו. ובענין השבתה דעתו כדעת רש״י בזה כמ״ש שס בהל׳ ב׳ כפי נוסחת הכ״מ אשר מצא. שכתב ומה היא השבתה זו האמורה בתורה שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר וכו׳. וכן כתב רש״י בדף ד׳ ע״ב השבתה בלב היא השבתה מדכתיב תשביתו ולא כתב תבערו. והתוס׳ הקשו שם מדקאמר בשמעתין לר״ע מצינו להבערה שהיא אב מלאכה וכו׳. ולתרץ קושייתם לדעת הרמב״ם וכן לתרץ קושית הר״ן שהקשה דא״ת תשביתו בביטול בלב בלחוד סגי. א״כ מהו שנחלקו ד׳ יהודה ורבנן בביעור ור״י יליף מנותר שצריך שריפה אלמא דביעור מן התורה הוא. ולזה נאמר דאי משום הא לא הוה קשיא דחדא מיתרצא בחבירתה דלדעת ר״ע ודאי שביעור מן התורה ובשריפה ור׳ יהודה תלמודו דר״ע ס״ל כרבו. אבל לדעת חכמים עיקר הביעור אחר שכבר ביטלו אינו אלא מדרבנן לפיכך או שורפו או מפררו וזורה לרוח ופסק כחכמים כדכתב בפ״ג. וכל הסוגיא בדף כח שם אינה אליבא דר׳ יהודה. וחכמים שהשיבו לו לפי דעתו השיבו ותדע דרבא גבי הא דר״ע קאמר ש״מ מדר״ע תלת וכו׳. והא אנן קיי״ל כב״ה דאמרי׳ מתוך שהותרה הבערה לצורך וכו׳. אלא אליבא דר״ע הוא דקאמר וכן לענין ביעור בשריפה וזה פשוט. אמנם כל זה הוא לפי גי׳ הכ״מ בדברי הרמב״ם. אבל לקמן בהלכה ד׳ יתבאר שהעיקר כפי נוסחא הראשונה בספרי הרמב״ם ודעתו כפי דעת הר״ן לדרך רש״י ז״ל ע״ש בד״ה ר״מ אומר ויאמנו לך הדברים. ובענין שהקשו תוס׳ על פי׳ רש״י בהאי דקאמר ודעתי׳ עלויה דמאי פריך כי משכחת לה ניבטלה הא פי׳ ודעתיה עלויה שחס עליה לבטלה. י״ל דכוונת רש״י כך דדייק בלישניה ופי׳ ודעתיה עלה חשיבה היא בעיניו וחס עליה לשורפה ומשהה אפי׳ רגע אחד ונמצא עובר עליה וכו׳. כלומר לא שחס עליה לבטלה לגמרי או לשורפה דאטו ברשיעי עסקינן. אלא כי משכח לה מחשב בלבו הלא יפה היא הלואי הייתי יכול לאכלה ומתוך כך משהא מלשורפה או לבטלה. ונמצא שע״י שהייה זו אפי׳ בשהיית רגע אחד עובר עליה בבל יראה ובל ימצא. ופריך וכי משכח לה ליבטלה דקס״ד שמוצא אותה קודם זמן איסורה. והרי על בל יראה ובל ימצא אינו עובר אלא בהגיע ימי מועד. א״כ מה בכך שחס עליה שעה אחת הלא עדיין יכול לבטלה. ולא אתי לעבור עליה בלאו. ומשני דילמא משכח לה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא הלכך תיקנו שיבטל סמוך לבדיקה ותו לא משכחת גוונא כלל שיעבור עליה. ודעת הרמב״ם ז״ל לפרש להאי דקאמר ודעתיה עלויה בענין אחר ולשעבר קאי. שכך כתב בפ״ג הלכה ז׳ וכשגומר לבדוק אם בדק קודם שש שעות צריך לבטל וכו׳ לפיכך אם לא ביטל קודם שש ומשש שעות ולמעלה מצא חמץ שהיה דעתו עליו והיה בלבו ושכחו בשעת הביעור ולא ביערו ה״ז עבר על לא יראה ולא ימצא שהרי לא ביער ולא ביטל וכו׳. ולפירושו צ״ל הא דנקט רבא בלישניה שמא ימצא גלוסקא יפה היינו משום דסתם חמץ יפה שוהה הוא מלבטלו בשעת הבדיקה שחושב בלבו עדיין יש שהות לאכלו עד שעת הביעור אלא שמא ישכח אח״כ לבערו והוא לא ביטלו ונמצא שיעבור עליו בלאו בימי מועד. וזהו שכתב שהיה דעתו עליו כלומר שלא לבטלו עד הביעור והיה בלבו לבערו ואח״כ שכח וכו׳. והיינו נמי ודעתיה עלויה דקאמר רבא:

קישוריםירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםהכל

(ב) הלכה: אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כול׳. כת׳כְתִיב: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צבאות׳צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחוֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת וגו׳. מָה אֲנָן קַייָמִין? אִם לַאֲכִילַת מַצָּה, כְּבָר כת׳כְתִיב: שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. וְאִם לומ׳לוֹמַר שֶׁמַּתְחִיל בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, והכת׳וְהָכְתִיב: עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחוֹדֶשׁ. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לַאֲכִילַת מַצָּה, תְּנֵיהוּ עִנְייָן לְבִיעוּר חָמֵץ.

HALAKHAH: “At nightfall of the fourteenth,” etc. It is written¹: You shall guard the mazzot, because on this same day I took out your multitudes from the Land of Egypt. On the first, on the fourteenth of the month, in the evening, you shall eat mazzot, etc. Where do we hold²? If for eating mazzah, is it not already written, seven days you shall eat mazzot³? Or if to say that one starts on the Fourteenth, is it not written, until the twenty-first of the month⁴? But if it is not needed as a reference to the eating of mazzah, take it as a reference to the elimination of leavened matter⁵.

1. Ex. 12:17–18.

2. What means on the first? Does it mean on the first month, or on the first day of the holidays?

3. Ex. 12:15.

4. Ex. 12:17–18.

5. As usual, the argument partially refers to parts of the verse which are not quoted in the text. It says in 12:15, seven days you shall eat mazzot, only on the first day you shall eliminate sour dough from your houses. No calendar date has been given. One could read v. 17 to state that mazzot have to be eaten and leavened matter eliminated on the 14^th. This is impossible since the same verse states that the seventh day is the 21^st. Therefore the obligation to eat mazzot starts in the evening preceding the 15^th. Since it is accepted doctrine that the calendar day starts at nightfall of the preceding night, the reference to the 14^th cannot possibly refer to eating, but must give the date of the elimination of leavened matter for which the search in the preceding night is a preparation.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםעודהכל

הלכה: אור לארבעה עשר כול׳. כת׳: ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאות׳ מארץ מצרים. בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות וגו׳. מה אנן קיימין? אם לאכילת מצה, כבר כת׳: שבעת ימים מצות תאכלו. ואם לומ׳ שמתחיל בארבעה עשר, והכת׳: עד יום האחד ועשרים לחודש. אלא אם אינו עניין לאכילת מצה, תניהו עניין לביעור חמץ.

גמ׳ כתיב ושמרתם וכו׳ – בא לבאר מנ״ל דמתחילין לבער החמץ בליל י״ד א״נ איום ארבעה עשר נמי מיבעי ליה דהא כתיב ביום הראשון תשביתו שאור וגו׳:

כי בעצם היום וגו׳ – משמע שמתחילין לאכול מצות בליל ט״ו:

בראשון – כלומר וכתיב בתריה בראשון בארבעה עשר יום וגו׳:

מה אנן קיימין – במאי איירי האי קרא בראשון בארבעה עשר יום לחדש:

אם לאכילת מצה – דנאמר בערב דהיינו. בליל שמחרתו יהיה ארבעה עשר תאכלו מצות:

כבר כתיב שבעת ימים מצות תאכלו – ואס״ד שמתחילין לאכול מצות בליל י״ד א״כ כלים הז׳ ימים ביום עשרים לחדש והכתיב עד יום האחד ועשרים לחדש תאכלו מצות ש״מ שמתחילין בליל חמשה עשר לאכול מצות:

אלא אם אינו ענין – האי בראשון בארבעה עשר יום לחדש לאכילת מצה תנהו ענין לביעור חמץ שמתחילין לבער בי״ד בערב של י״ד ובערב תאכלו מצות דהיינו בליל ט״ו:

ואם לומר שמתחיל בי״ד והכתיב עד יום האחד ועשרים לחדש. וקשה דלמא עד ולא עד בכלל ומליל י״ד מתחילין לאכול מצות עד יום כ״א שהן שבעת ימים ובמכילתא פ׳ בא תניא שבעת ימים עם יו״ט ראשון אתה אומר כן או אינו אלא חוץ ליו״ט ראשון ת״ל עד יום האחד ועשרים אי עד יום האחד ועשרים אוציא סמוך לעשרים ת״ל שבעת ימים ע״כ הרי מפורש דאיכא למימר עד יום וכו׳ עד ולא עד בכלל ומאי דדייק המכילתא מז׳ ימים לאו דיוקא הוא כדכתיבנא דעם יום י״ד הוא שבעה וי״ל דא״כ עד יום האחד ועשרים ל״ל ממילא הוה אמרי׳ הכי אלא ודאי לגלות עד ועד בכלל ובהכי ניחא מאי דמקשי תוס׳ בברכות דף ח׳ ע״ב בד״ה כאלו התענה תשיעי ועשירי והקשה רשב״א ומאי קושיא והא כתיב בראשון בי״ד יום לחדש בערב תאכלו מצות ואותו ערב ר״ל ערב של ט״ו ה״נ נימא מאי ערב ערב של עשירי וע״ש תירוצם. אבל לפי סוגיא זו לק״מ דהאי בערב נמי קאי אי״ד שמתחילין לבער ולבדוק בערב של ארבעה עשר אך קשה לי ומאי סלקא אדעתיה דש״ס שבערב תאכלו מצות קאי אערב של י״ד הא כתיב בפרשת אמור ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה׳ שבעת ימים מצות תאכלו הרי מפורש דמתחילין לאכול מצות ביום ט״ו ולא ביום י״ד וי״ל דסד״א שבעת ימים חוץ ליו״ט הראשון אבל השתא דכתיב עד יום הכ״א ללמד שבעת ימים ולא יותר דאל״כ עד יום ל״ל א״נ מדסמיך ליה שבעת ימים בקרא דבתריה ואין להאריך:

גמ׳ כתיב ושמרתם את המצות וגו׳ – וכתיב קרא דבתריה בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות ומה אנן קיימין המקרא הזה אם ללמדנו לזמן אכילת מצה הלא כבר כתיב למעלה שבעת ימים מצות תאכלו וע״כ אותן שבעת ימים מיום חמשה עשר מתחילין וא״כ האי בראשון בארבעה עשר מה בא ללמדנו:

ואם לומר וכו׳ – סיומא דמלתא היא שהרי ודאי אין לומר שהן מתחילין מארבעה עשר דהא כתיב עד יום האחד ועשרים לחדש בערב ואם מארבעה עשר מתחילין א״כ שמונה ימים הן והרי הכתוב אומר שבעת ימים מצות תאכלו:

אלא אם אינו ענין וכו׳ – כלומר אלא ודאי דהאי קרא ושמרתם וגו׳ וקרא דבתריה בראשון בארבעה עשר אינו ענין לאכילת מצה אלא תנהו ענין לביעור חמץ וה״ק קרא ושמרתם את המצות שאותן שבעת ימים של מצות יהו שמורים שלא יראה בהן חמץ בראשון וגו׳ כלומר הא כיצד בראשין בארבעה עשר תבערו את החמץ ומכאן למדו לארבעה עשר שצריך בדיקת חמץ כדי לבערו:

כתיב ושמרתם את המצות וכו׳. הא דנקיט האי קרא דקודם קרא אך ביום הראשון. ועיקר דרשא דאם אינו ענין מהאי קרא בלחוד מצי למידרש פירשתי בפנים משום דדריש קרא דושמרתם אקרא דבתריה קאי. וכלומר תעשו שימור מקודם הביעור והיינו בדיקה כדי לבערו. ולר׳ מנא דדריש דמכאן רמז שהבדיקה צריכה בלילי י״ד שיהו הלילה והיום משומרין טפי ניחא להא דמייתי קרא דושמרתם. ולהך שיטתא דס״ל דיש עיקר להבדיקה מן התורה כמבואר בדיבור דלעיל איכא קצת סייעתא מהא דהכא. ולאידך דס״ל דהבדיקה אינה אלא מד״ס צ״ל דאסמכתא בעלמא היא. מיהו נלמד מסוגיא זו דראשון על י״ד קאי וכרב נחמן בר יצחק בבבלי דף ה׳ ראשון דמעיקרא משמע כדכתיב הראשון אדם תולד וכר׳ יהודה דהכא לקמן בהלכה ד׳ דס״ל אך ביום הראשון זה ארבע עשר. ועיין לקמן שם יתבאר מה בין סוגיא דהכא להא דהתם בענין פלוגתא דר״מ ור׳ יהודה והיוצא מביניהם בס״ד:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםהכל

(ג) לָמָּה לְאוֹר הַנֵּר? אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מִפְּנֵי שֶׁהַנֵּר בּוֹדֵק כָּל שֶׁהוּא. לָמָּה בַלַּיְלָה? אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵה: שֶׁאֵין בְּדִיקַת הַנֵּר יָפָה אֶלָּא בַלַּיְלָה. ר׳רִבִּי מָנָא לֹא אמ׳אָמַר כֵּן: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם לְחוּקַּת עוֹלָם – עֲשֵׂה שֶׁיְּהוּ הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה (שוין)⁠^א מְשׁוּמָּרִין. וְיַתְחִיל בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וִיְהֵא הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה מְשׁוּמָּרִין? אַף אִית לֵיהּ כַּיי דָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵי. וְיַתְחִיל אוֹר לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר? אִין כֵּינִי יִבְדּוֹק אֲפִילוּ מֵרֹאשׁ חוֹדֶשׁ.

Why by candlelight? Rebbi Samuel bar Rav Isaac said, because a candle permits checking everywhere¹. Why in the night? Rebbi Yose said, because checking with a candle is exact only during night time². Rebbi Mana did not say so: And guard this day for your generations as an eternal law³, see to it that day and night be guarded⁴. Then should one not start on the Thirteenth that day and night be guarded? He also agrees with the statement of Rebbi Yose⁵. Then should one start in the evening of the Thirteenth? If so, he could even check on the beginning of the month⁶.

1. In holes and crevices which are dark in daytime (Babli 8a). The “candle” mentioned here is a small clay vessel filled with oil.

2. As stated later, candle light is not effective during daytime.

3. Ex. 12:17–18.

4. The entire day should be dedicated to the elimination of leavened matter.

5. One cannot say that R. Mana disagrees with R. Yose; he adds to his statement.

6. Since checking two weeks in advance would be useless, so is checking a full day in advance. Since checking should be done at nighttime, the only remaining date is the evening of the 14^th of Nisan (preceding the day).

א. כן בכ״י ליידן והועבר קולמוס על מלת: ״שוין״.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהחידושי רידב״זעודהכל

למה לאור הנר? אמ׳ ר׳ שמואל בר רב יצחק: מפני שהנר בודק כל שהוא. למה בלילה? אמ׳ ר׳ יוסה: שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה. ר׳ מנא לא אמ׳ כן: ושמרתם את היום הזה לדרתיכם לחוקת עולם – עשה שיהו היום והלילה (שוין)⁠^א משומרין. ויתחיל בשלשה עשר ויהא היום והלילה משומרין? אף אית ליה כיי דמר ר׳ יוסי. ויתחיל אור לשלשה עשר? אין כיני יבדוק אפילו מראש חודש.

א. כן בכ״י ליידן והועבר קולמוס על מלת: ״שוין״.

למה – בודקין את החמץ לאור הנר ולא ביום י״ד:

מפני שהנר בודק יפה – כל מקום שהוא החמץ משא״כ באור היום א״צ לבדוק בחורין ובסדקין:

למה בלילה – יבדוק ביום באור הנר במקום שאין אור היום מאיר כל כך:

שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה – שאור היום מכהה אור הנר:

רבי מנא לא אמר כן – דמסברא בודקין בליל י״ד אנא מקרא יליף דצריך להתחיל לבער בלילה:

ושמרתם את היום הזה לדורותיכם חוקת עולם – וכתיב בתריה בראשון בארבעה עשר לחדש משמע שכל יום ארבעה עשר ישמרו לבער החמץ דהא בראשון בי״ד אביעור חמץ קאי כדלעיל הלכך צריכין להתחיל מתחילת ליל ארבעה עשר לבער:

ופריך ויתחיל לבדוק ביום י״ג – דאז נמי היום י״ד כולו משומר ובמתני׳ משמע דוקא בליל י״ד בודקין לאור הנר:

ומשני אף אית ליה לר׳ מנא כיי וכו׳ – כי האי דאמר רבי יוסי שאור הנר יפה לבדיקה לכך בעינן לבדוק בלילה:

ופריך ויתחיל אור לי״ג – לדבריך שעיקר קפדה שיהא היום י״ד משומר ויבדוק לאור הנר אם בדק בליל י״ג לאור הנר תסגי ליה וקס״ד דמקשה אף על גב דבדק בליל י״ג צריך לבדוק שנית בליל י״ד אפי׳ לא הכניס חמץ לשם בינתיים:

ומשני אין כיני – כלומר א״כ הוא עושה שבודק בלילה ואינו מכניס לשם חמץ אפי׳ בודק מר״ח לאור הנר נמי סגי:

למה לאור הנר – יבדוק לאור האבוקה וכיוצא בה:

מפני שהנר בודק כל שהוא – כלומר בכל מקום שהוא יכול לראות בו בחורין ובסדקין:

למה בלילה – הלא הרמז מקרא בי״ד הוא ויבדקו ביום י״ד:

שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה – שביום לא מהני כל כך:

ר׳ מנא לא אמר כן – כטעמ׳ דרב שמואל בר יצחק לבדיקה בנר וכדמסיים ר׳ יוסה שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה אלא שמן המקרא עצמו למדין אנו שהבדיקה צריכה דוקא שתהא בליל י״ד דהא בהאי קרא דושמרתם דלעיל דדרשי׳ דאבתריה קאי ולענין בדיקה וביעור חמץ כתיב ביה ושמרתם את היום הזה ומיותר הוא אלא דריש ביה הכי עשה שיהיו היום י״ד והלילה שלפניו משומרין מן החמץ ומעתה ע״כ הבדיקה צריכה שתתחיל בליל י״ד:

ויתחיל בשלשה עשר – ביום לבדוק ויהיו היום י״ד והלילה משומרין וקאמר בהא אף ר׳ מנא אית ליה כהאי דאמר ר׳ יוסי שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה אלא דס״ל דטעם הבדיקה בליל י״ד מן הכתוב הוא נרמז ולא כדעת ר׳ שמואל בר ר׳ יצחק דמסברא בעלמא הוא דקאמר כדלעיל:

ויתחיל אור לשלשה עשר – לבדוק ויהו ליל י״ד ויומו משומרין ומהדר הש״ס אין כיני יבדוק אפילו מר״ח בתמיה א״כ תקשה נמי יתחיל לבדוק מר״ח אלא לא בעינן כ״א שהיום י״ד ולילה שלפניו יהו משומרין:

(שייך לדף א ע״א בגמ׳) ר׳ מנא לא אמר כן ושמרתם וגו׳ עשה שיהא היום והלילה משומרין ר״ל דלשון ושמרתם משמע שיהא היום והלילה כבר נשמר מן החמץ שיהא המקומות כלם מבודקין מן החמץ ופריך לפ״ז יתחיל בי״ג כדי שיהא כל המל״ע של י״ד כבר משומר ומשני דבזה ס״ל כר׳ יוסי דאור הנר יפה לבדיקה ופריך לפ״ז יתחיל באור ליום י״ג ומשני דז״א דא״כ יתחיל מר״ח:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהחידושי רידב״זהכל

(ד) ר׳רִבִּי יִרְמְיָה אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי: מָהוּ לִבְדּוֹק לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת? מַה צְרִיכָה לֵיהּ^א. מִפְּנֵי שֶׁאוֹרָן (מבליד) [מַבְלִיחַ]⁠^ב. ר׳רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כְּדַעְתֵּיהּ. דר׳דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אמ׳אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהַנֵּר בּוֹדֵק כָּל שֶׁהוּא כָּל שֶׁהוּא^ג. אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לְדָבָר זֶכֶר לְדָבָר: וְהָיָה בַּיּוֹם הָהוּא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת. וְאִית דְּבָעֵי אֵימַר^ד. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא: נֵר י״י נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן.

Rebbi Jeremiah said that Rebbi Samuel bar Rav Isaac asked: May one check by the light of torches? What is his problem? Because their light is unsteady¹. Rebbi Samuel bar Rav Isaac is consistent since Rebbi Samuel bar Rav Isaac said, because a candle permits checking everywhere². [³ Even though it is not proof of the matter, it is an allusion to the matter: It shall be on that day⁴that I shall search Jerusalem by candles⁵. But some want to say,] one can understand it from the following: A candle of the Eternal is a person’s soul, it searches all rooms of the body⁶.

1. Since the light is unsteady, it does not serve in searching nooks and crannies.

2. The scribe wrote בודק כל שהוא כל שהוא “checking extremely well everywhere.” The second כל שהוא was deleted by the corrector; probably incorrectly.

3. Tosephta Pisha 1:1; corrector’s addition.

4. Misquote from memory.

5. Zeph. 1:12, Babli 7b–8a.

6. Prov. 20:27, Babli 7b–8a.

א. בכ״י ליידן: ״לית״, ובגליון סומן להחליף את האות ת׳ באות ה׳.

ב. בכ״י ליידן במקור: ״מבליד״ או ״מבליז״, ונוספה רגל לאות האחרונה כדי להפוך אותה לחי״ת, וכפי שמופיע בדפוס: ״מבליח״. ועיינו בנספח לתוספתא כפשוטה לסוטה, עמוד 988 הערה 1.

ג. בכ״י ליידן נכפל: ״כל שהוא״, ונמחק. ובירושלמי כפשוטו כתב שבטעות נמחק, וכלשון הזה מצינו להלן בסמוך (סוגיה י״ד).

ד. ״אע״פ שאין... אימר״ נוסף בגליון כ״י ליידן ע״י המגיה.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהעודהכל

ר׳ ירמיה אמ׳ ר׳ שמואל בר רב יצחק בעי: מהו לבדוק לאור האבוקות? מה צריכה ליה^א. מפני שאורן (מבליד) [מבליח]⁠^ב. ר׳ שמואל בר רב יצחק כדעתיה. דר׳ שמואל בר רב יצחק אמ׳: מפני שהנר בודק כל שהוא כל שהוא^ג. אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר: והיה ביום ההוא אחפש את ירושלם בנרות. ואית דבעי אימר^ד. נישמעינה מן הדא: נר י״י נשמת אדם חופש כל חדרי בטן.

א. בכ״י ליידן: ״לית״, ובגליון סומן להחליף את האות ת׳ באות ה׳.

ג. בכ״י ליידן נכפל: ״כל שהוא״, ונמחק. ובירושלמי כפשוטו כתב שבטעות נמחק, וכלשון הזה מצינו להלן בסמוך (סוגיה י״ד).

ד. ״אע״פ שאין... אימר״ נוסף בגליון כ״י ליידן ע״י המגיה.

מהו לבדוק לאור האבוקות – מי אמרינן אור הנר דוקא או דלמא כ״ש לאור האבוקות:

מה צריכה ליה – מאי קמיבעי׳ ליה פשיטא דאבוקה עדיף מנר:

מפני שאורן מבליח וי״ג מבריח – פי׳ מפני שאור אבוקה נפסק וקופץ תמיד ויש סברא לאסרו:

כדעתיה – לשיטתו הא דקמיבעי ליה באבוקות מפני שסובר שעיקר הבדיקה בנר מפני שבודק יפה הלכך קמיבעיא ליה באבוקה שאינו בודק יפה וכדפרישית:

זכר לדבר דבודקין בנרות וראיה ממש ליתא דאיכא למימר דלקולא קאמר שלא יבדוק באור גדול אלא באור קטן כדי שלא ימצא:

אחפש את (עון) ירושלים בנרות – מדמשתבח קרא וקאמר דאפילו אם יבדוק בנירות לא ימצא עון ירושלים שמע מינה דבדיקה באור הנר היא הבדיקה המשובחת:

נישמעינה מן הדא – מהאי קרא שמעינן שאור הנר יפה לבדיקה:

מה צריכה ליה – הא דמיבעיא ליה אם מותר לבדוק לאור האבוקה היינו טעמא מפני שאורן מבליח נפסק וקופץ תמיד ואין האור נמשך וקאמר הש״ס ר׳ שמואל בר ר׳ יצחק דמיבעיא ליה באור האבוקות כדעתיה הוא דקאמר לעיל דטעמא דאור הנר מפני שהנר בודק כל שהוא בכל מקום ואפילו המועט שבחורין וסדקין ומספקא ליה אם בדוקא תני ליה התנא ולאפוקי אור האבוקה או דילמא עצה טובה קמ״ל ולמצוה מן המובח׳ קתני:

אע״פ שאין ראיה לדבר – סיפא דהתוספתא דמייתי לקמן היא דקתני לאור הנר מפני שבדיקת הנר יפה מרובה אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דחיפוש בנר כדכתיב והיה ביום ההוא וגו׳ וראיה ממש ליתא דמדברי קבלה הוא ועוד דאיכא למימר דקולא הוא דאקיל רחמנא בירושלים דלא בדק לה בנהורא דאבוקה דנפיש טובא אלא בנהורא דשרגא דזוטר טפי דעון רבא משתכח ועון זוטר לא משתכח:

ואית דבעי מימר דנישמעינה מן הדא דכתיב נר אלהים וגו׳ – אלמא דחיפוש בנר טפי מעלי דחופש כל חדרי בטן כתיב:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משההכל

(ה) אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵה: (הדא) [מַתְנִיתָא]⁠^א אָמְרָה שֶׁבְּדִיקַת הַיּוֹם בְּדִיקָה. דְּתַנִּינָן: ר׳רִבִּי יוּדָה או׳אוֹמֵר: בּוֹדְקִין אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשַׁחֲרִית וּבִשְׁעַת הַבִּיעוּר. לֹא סוֹף דָּבָר ר׳רִבִּי יוּדָה, אֶלָּא אפי׳אֲפִילוּ דְרַבָּנִין. דְּתַנִּינָן: וחכמ׳וַחֲכָמִים אומ׳אוֹמְרִים: אִם לֹא בָדַק אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.

Rebbi Yose said, the Mishnah implies that checking during daytime is called checking, as we have stated¹: “Rebbi Jehudah says, one checks at nightfall of the Fourteenth, and on the Fourteenth, and at the moment of elimination.” Not only Rebbi Jehudah but even the rabbis, as we have stated: “If he did not check at nightfall of the Fourteenth he shall check on the Fourteenth.”

1. Mishnah 3.

א. בכ״י ליידן בפנים נכתב: ״הדא״, ונמחק ותוקן ל״מתניתא״ מעל השורה.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהעודהכל

אמ׳ ר׳ יוסה: (הדא) [מתניתא]⁠^א אמרה שבדיקת היום בדיקה. דתנינן: ר׳ יודה או׳: בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור. לא סוף דבר ר׳ יודה, אלא אפי׳ דרבנין. דתנינן: וחכמ׳ אומ׳: אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר.

א. בכ״י ליידן בפנים נכתב: ״הדא״, ונמחק ותוקן ל״מתניתא״ מעל השורה.

מתניתין אמרה – ממתני׳ שמעינן דבדיעבד אם בדק ביום הוה בדיקה מעלייתא:

ובי״ד בשחרית – והא יממא הוא ומאי מהני הבדיקה אלא ודאי דבדיעבד בדיקת היום מהני:

לא סוף דבר – לאו דוקא ר׳ יהודה הוא דסובר כן אלא אפי׳ רבנן דפליגי אר׳ יהודה מודו בהא:

יבדוק בארבעה עשר – והיינו ביום ארבעה עשר:

מתניתא אמרה וכו׳ – כלומר הא ודאי שמעינן לה ממתניתין דלקמן בפרקין דבדיקת היום הוי בדיקה כדקתני ר׳ יהודה אומר וכו׳ ולא סוף דבר אליבא דר״י בלחוד. אלא אפילו ממלתייהו דרבנן שמעינן דבדיקת היום מיהת בדיעבד הוי בדיקה כדקאמרי לא בדק וכו׳ אלא הא דקמיבעיא לן וצריך לבדוק לאור הנר אפילו בבדיקת היום או שבודק הוא לאור היום:

נשמעינ׳ מן הדא – דתנינן בתוספתא ריש מכילתין אין בודקין וכו׳ וניחא הא דקתני לא לאור הלבנה וכו׳ דאיכ׳ למימר דבבדיקת הלילה מיירי אלא לאור החמה בתמיה וכי יש חמה בלילה אלא הדא אמרה אפי׳ ביום צריך לבדוק לאור הנר:

לא סוף דבר וכו׳ – ולא תימא דדוקא בבית שאין בו אורה אלא אפילו יש בו אורה נמי צריך לבדוק לאור. הנר דהא לא לאור החמה קתני משמע אפי׳ במקום שהחמה זורחת בבית:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משההכל

(ו) וְצָרִיךְ לִבְדּוֹק לָאוֹר הַנֵּר? נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא: אֵין בּוֹדְקִין לֹא לְאוֹר הַחַמָּה וְלֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה וְלֹא לְאוֹר הַכּוֹכָבִים, אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר. נִיחָא לֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה^א וְלֹא לְאוֹר הַכּוֹכָבִים. [וְלֹא]⁠^ב לְאוֹר הַחַמָּה – וְכִי יֵשׁ חַמָּה בַלַּיְלָה? הָדָא אָמְרַה. אפי׳אֲפִילוּ בַיּוֹם צָרִיךְ לִבְדּוֹק לְאוֹר הַנֵּר. לֹא סוֹף דָּבָר בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אוֹרָה, אֶלָּא אֲפִילוּ בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹרָה, אפי׳אֲפִילוּ בְיוֹם צָרִיךְ לִבְדּוֹק לְאוֹר הַנֵּר.

Is it obligatory to check by candlelight¹? Let us hear from the following² “One checks neither by sunlight, nor by moonlight, nor by starlight, but by candlelight.” One understands “neither by moonlight, nor by starlight,” but “neither by sunlight”? Is there any sun in the night? This implies, even during daytime one has to check by candlelight; not only in a house without light, but even in a house which has light, even during daytime, it is necessary to check by candlelight.

1. When checking during daytime, even following the rabbis.

2. Tosephta 1:1, Babli 7b.

א. בכ״י ליידן בפנים נכתב ״החמה״, ונמחק ותוקן ע״י המגיה ל״הלבנה״ מעל השורה.

ב. כן במקור בכ״י ליידן, וכן ברי״ץ גיאת (ריש הלכות פסחים), בעל המאור פסחים (ד׳. באלפס), ועוד ראשונים (עיינו אהבת ציון וירושלים). אולם, המגיה בכ״י ליידן שינה ל: ״אלא״, וכן בדפוסים.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןמראה הפניםעודהכל

וצריך לבדוק לאור הנר? נישמעינה מן הדא: אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור הכוכבים, אלא לאור הנר. ניחא לא לאור הלבנה^א ולא לאור הכוכבים. [ולא]⁠^ב לאור החמה – וכי יש חמה בלילה? הדא אמרה. אפי׳ ביום צריך לבדוק לאור הנר. לא סוף דבר בית שאין בו אורה, אלא אפילו בית שיש בו אורה, אפי׳ ביום צריך לבדוק לאור הנר.

א. בכ״י ליידן בפנים נכתב ״החמה״, ונמחק ותוקן ע״י המגיה ל״הלבנה״ מעל השורה.

וצריך לבדוק לאור הנר – כשבודק ביום ארבעה עשר אם צריך נמי לבדוק לאור הנר או לא:

נשמעינה מן הדא – כמו ת״ש:

ניחא לאור הלבנה וכו׳ – כלומר הניחא דאיצטרך לאשמועי׳ דבעינן נר באור הלבנה והכוכבים שהן בלילה אלא דקאמר דאף דיש אור החמה צריכין נר וכי יש חמה בלילה:

הדא אמרה – זאת אומרת שאפי׳ בודק ביום שיש אור החמה צריך שיבדוק לאור הנר:

לא סוף דבר – לאו דוקא בית שאין בו אור החמה צריך שיבדוק לאור הנר ביום אלא אפי׳ בית שיש בו אור והוא בודק ביום צריך לבדוק לאור הנר:

וכי יש חמה בלילה וכו׳. הרא״ש גורס וכי יש חמה בלילה תיפתר כשלא בדק כדתנן לא בדק אור י״ד בודק י״ד שחרית הדא אמרה אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר ואפילו בבית שיש בו אורה ע״כ והגירסא שלפנינו הוא מכוונת יותר:

לא סוף דבר בית שאין בו אורה אלא אפילו בית שיש בה אורה אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר בבבלי דף ח׳ גרסינן אמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת וכאן אמרינן דאפילו בית שיש בה אורה אינו נבדק אלא בנר וי״ל דהיינו דדייק בית שיש בו אורה ולא קאמר מקום שיש בו אורה לומר דדוקא בית אבל אכסדרה אינה צריכה נר ביום והיינו בעי׳ דרבי ירמיה בסמוך:

הדא אמרה אפי׳ ביום צריך לבדוק לאור הנר. דעת בעל המאור ז״ל ללמוד מכאן דביום י״ג נמי יש לו לבדוק לאור הנר ואפי׳ ביום י״ד קאמר. וכבר השיב עליו הרמב״ן ז״ל בספר המלחמות דביום י״ד הוא דקאמר אם לא בדק בלילה. אבל ביום י״ג אינו בודק כלל וכדרב נחמן דהתם דקאמר בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן ואור הנר יפה לבדיקה. וכן הר״ן ז״ל השיב על זה. וראי׳ מדקאמר לקמן מבואות האפלים וכו׳ לא כמה דהוא מנהר בלילא הוא מנהר ביממא. אלמא דאם בא להקדים ולבדוק ביום י״ג לאור הנר אינו רשאי:

לא סוף דבר בית שאין בו אורה וכו׳. והתם בדף ח ע״א אמרינן ואכסדרה שאורה רב לאורה נבדקת. וה״ה לארובה שבחדר במקום שהאור רב וכך היא מסקנת הפוסקים. ואפשר דה״נ דקאמר אפי׳ בית שיש בו אורה וכו׳ היינו על הצדדים הוא דקאמר שאינו יכול לסמוך על האורה שבבית אבל במקום שהאור רב כאכסדרה דמי:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןמראה הפניםהכל

(ז) מְבוֹאוֹת הָאֲפֵילִין מָהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְבוֹדְקָן כַּתְּחִילָּה לְאוֹר הַנֵּר? מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין אָמְרִין: לֹא כְמַה דְהוּא מִנְהַר בַּלַּיְלִיָּא הוּא מִנְהַר בְּיֵּימָמָא. דאמ׳דְּאָמַר רַב הוּנָא: כַּד הֲיִנָן עָרָקִין בְּאִילֵּין בּוֹטִיתָא דְּסִדְרָא רַבָּא הָיוּ מַדְלִיקִין עָלֵינוּ נֵירוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ כֵיהִים הָיִינוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא יוֹם, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מַבְהִיקֵין הָיִינוּ^א יוֹדְעִין שֶׁהוּא לַיְלָה. וַתְייָא כַיי דָמַר ר׳רִבִּי אַחֲווָא בַּר זְעִירָא: נֹחַ בִּכְנִיסָתוֹ לַתֵּיבָה הִכְנִיס עִמּוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ כֵיהוֹת הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מַבְהִיקוֹת הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לַיְלָה. לָמָּה? יֵשׁ חַיָּה אוֹכֶלֶת בַּיּוֹם וְיֵשׁ חַיָּה אוֹכֶלֶת בַּלַּיְלָה. וְהָא כת׳כְתִיב: צוֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּיבָה? כְּמָאן דאמ׳דְּאָמַר: לֹא שִׁימְשׁוּ הַמַּזָּלוֹת בִּשְׁנַת הַמַּבּוּל.

May one¹ check dark passages² purposely³ by candlelight? The words of the rabbis imply that not as it radiates at night it radiates during the day, ⁴ as Rav Huna said, when we were fleeing to these catacombs of the great assembly they were lighting candles for us. When they were faint, we knew that it was day; when they were bright we knew that it was night. This parallels what Rebbi Aḥawa bar Ze`ira⁵ said, when Noah entered the Ark he brought with him precious stones and pearls. When they were dull, he knew that it was daytime; when they were shiny he knew that it was nighttime.Why? There are animals eating at daytime and there are animals eating at nighttime. But is there not written, make a skylight to the ark⁶? Following him who said that the stars were not operative in the year of the flood⁷.

1. This translation of צריך follows S. Liebermann.

2. Roofed public spaces.

3. As the parallel expression in the next paragraph shows, a word “during daytime” is missing here.

4. Gen. r. 31:12, a much better text. As given here, the story is Babylonian and there is no reason why they should be fleeing, and why the earth under the place (under the open sky) where the twice-yearly assembly of scholars was held should have been tunnelled. In Gen. rabba the name is Rebbi Huna, the place is Tiberias, and they were hiding from soldiers.

5. The son of R. Zeˋira. In Gen. r. “R. Phineas in the name of R. Zeˋira”. In the Babli Sanhedrin 108b is a similar statement of R. Joḥanan.

6. Gen. 6:16.

7. Gen. r. 25:2, interpretation of Gen. 8:22.

א. בכ״י ליידן בפנים נכתב ״היו״, והסופר מחק ותיקן בגיליון ל: ״היינו״.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהעודהכל

מבואות האפילין מהו שיהא צריך לבודקן כתחילה לאור הנר? מיליהון דרבנין אמרין: לא כמה דהוא מנהר בליליא הוא מנהר בייממא. דאמ׳ רב הונא: כד הינן ערקין באילין בוטיתא דסדרא רבא היו מדליקין עלינו נירות. בשעה שהיו כיהים היינו יודעין שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקין היינו^א יודעין שהוא לילה. ותייא כיי דמר ר׳ אחווא בר זעירא: נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות. בשעה שהיו כיהות היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה. למה? יש חיה אוכלת ביום ויש חיה אוכלת בלילה. והא כת׳: צוהר תעשה לתיבה? כמאן דאמ׳: לא שימשו המזלות בשנת המבול.

א. בכ״י ליידן בפנים נכתב ״היו״, והסופר מחק ותיקן בגיליון ל: ״היינו״.

מבואות האפילין – שאף ביום אי אפשר לראות בהן בלא אור הנר:

מהו שיהא צריך וכו׳ – כלו׳ מהו שיהא מותר לבדקו ביום לכתחלה דאי משום שאור הנר יפה לבדיקה הרי אף ביום אפשר לקיימו ל״א מהו שיהא צריך לבדקן בתחלה בליל י״ד לאור הנר או דלמא אף ביום י״ד יכול לבדקו לאור הנר ודא ודא אחת היא:

מיליהון דרבנן אמרין – מדברי חכמים והיינו מדברי רב הונא דבסמוך שמעינן שאין אור הנר מנהיר כל כך ביום אפי׳ במבואות האפילין כמו שהוא מנהיר בלילה:

כד הוינן ערקין – כשהיינו בורחין להנך מערו׳ של בה״מ הגדול מפני השונאים:

בשעה שהיו כיהים – ולא האירו כל כך ידעו שהאיר היום וכח ניצוץ השמש מכהה אור הנר אפילו הוא במקום אפל:

מבהיקין – שהיה אורן בהיר:

ותייא כיי דמר – ואתיא כי הא דאמר:

למה הכניסן – מאי נפקא ליה מיני׳ אם הוא יום או לילה ואם לעשות מהן אוצר הלא ידע שלו לבדו יהיו בצאתו מן התיבה:

ומשני יש חיה אוכלת ביום וכו׳ – לפיכך היה צריך לידע מתי יום ומתי לילה:

ופריך והא כתיב צהר תעשה לתיבה – והיה יכול לראות מתוכו היום והלילה והאבנים טובות ל״ל:

לא שימשו המזלות בשנת המבול – ולא היה מהני לו הצהר לידע בו מתי יום ומתי לילה:

כמ״ד לא שימשו המזלות בשנת המבול. וקשה א״כ מנ״ל שלקח אבנים טובות לידע יום ולילה דלמא להאיר להם דהא לא שימשו המזלות וע״ק א״כ דלא האירו המזלות א״כ לא היה אורן של האבנים טובות כהות כבלילה שעיקרן שהן כהות היינו מטעם שנצוצי היום מכהים אורן אפילו הן באפילה וכיון שלא שימשו המזלות ודאי שלא הוכהה מאורן וי״ל שלא שימשו המזלות היינו שלא שימשו כסדרן אלא כלם שימשו כאחת והיה אור החמה והלבנה והכוכבים בין ביום בין בלילה וניחא נמי הא דמקשי בי״מ איך יצוייר שביתת הגלגל אפילו רגע אחד וכו׳ ולפמ״ש לק״מ דמעולם. לא עמדו הגלגלים:

מבואית האפילין ביום מהו שיהא צריך לכתחלה לבדקן לאור הנר – וכלומר דמיבעיא ליה אי מהני בהו אור הנר ביום הואיל ואפילין הן וכלילה חשיבא ויכול אף לכתחילה לבדוק בהן ביום ופשיט הש״ס דממילהון דרבנן דלקמן שמעינן דלא כמה היא דמנהרי אור הנר בלילה הוא מנהר ביממא ואפי׳ במקום האפל דאמר רב הונא כד הוינן ערקין מפני האויבים ומסתתרין עצמן באילין בוטיתא הן המקומות האפילין שאחורי הבית המדרש הגדול והיו מדליקין וכו׳ והיו כהות ביום:

ואתייא – הא כהאי דאמר רבי אחייא נח היה מכניס עמו לתיבה אבנים טובות ולסימן שבשעה שהיו כהות וכו׳ ולמה היה צריך לסימן זה מפני שיש חיה אוכלת ביום כו׳ והיה צריך לידע זמן אכילתן:

והא כתיב צוהר תעשה לתיבה – ויכול היה לראות דרך החלון ומשני כמ״ד שלא שימשו המזלות בשנת המבול ולדידיה האי צהר תעשה שתכניס עמך דבר המצהיר ומנהיר:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משההכל

(ח) ר׳רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי: בָּתֵּי כְנֵיסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מָהוּ שֶׁיְּהוּ צְרִיכִין בְּדִיקָה? מַה צְרִיכָה לֵיהּ? שֶׁכֵּן מַכְנִיסִין לְשָׁם בְּאִבָּרִיּוּת^א וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. ותי^ב פְשִׁיטָא לֵיהּ וְהָכֵנִי^ג צְרִיכָה לֵיהּ. הוֹאִיל וְאוֹרָן מְרוּבֶּה, מָהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְבוֹדְקָן כַּתְּחִילָּה בַיּוֹם לְאוֹר הַנֵּר.

Rebbi Jeremiah asked: Do synagogues and houses of study need checking? What is his problem? Since one brings¹ there for intercalations² and on the days of the New Moon. It should be obvious for him³, but what really is his problem? Since they are very well illuminated, may one check them purposely during daytime by candlelight⁴?

1. In general it is forbidden to bring food into a synagogue or study hall proper, but for a meal accompanying the public declaration of the new month or the additional month one brought food there, bread and vegetables (Babli Sanhedrin 70b) or grapes and bread (Yerushalmi Berakhot 6:4, Note 149).

2. In a responsum of R. Nissim of Kairawan (Teshuvot Hegaonim Lyck, #105) and the Frankfurt ms. of Or zarua II §453, עיבריות. Even the word spelled with א is interpreted as if written with ע, “intercalations”; J. N. Epstein, Tarbiz 5 (1933–34) p. 263. In the printed editions of the Yerushalmi, following a correction on the margin of the ms., “on Sabbaths” (cf. R. Nissim loc. cit., p. 34).

3. That one has to check, even if the place was not usually used for public meals.

4. And not in the evening of the 14^th, when people are occupied in their own houses. Since no answer is given, theˋ answer is negative.

א. כן בכ״י ליידן, וכן מובא בראשונים (עיינו אהבת ציון וירושלים וירושלמי כפשוטו). בגליון כ״י ליידן נוסף: ״נ״א בשבתות״, ובשלב מאוחר יותר כנראה נמחק ״נ״א״ וגם הועבר קולמוס בפנים כתב היד על מלת ״באבריות״.

ב. כן בכ״י ליידן, והמגיה תיקן: ״ותה׳⁠ ⁠⁠״. ועיינו בירושלמי כפשוטו שלא לצורך תיקן, שבסגנון הירושלמי, ״תי״ כמו ״תהי״ שהוא כמו ״תהא״.

ג. כן בכ״י ליידן, והמגיה תיקן: ״והכן היא״. ועיינו בירושלמי כפשוטו שללא צורך תיקן.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהעודהכל

ר׳ ירמיה בעי: בתי כניסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכין בדיקה? מה צריכה ליה? שכן מכניסין לשם באבריות^א ובראשי חדשים. ותי^ב פשיטא ליה והכני^ג צריכה ליה. הואיל ואורן מרובה, מהו שיהא צריך לבודקן כתחילה ביום לאור הנר.

ג. כן בכ״י ליידן, והמגיה תיקן: ״והכן היא״. ועיינו בירושלמי כפשוטו שללא צורך תיקן.

מה צריכא ליה – מאי קמיבעיא ליה מהיכא תיתי שיהו צריכין בדיקה:

שכן מכניסי׳ לשם בשבתות – שהאורחים אוכלין בשבת בבה״כ כדאיתא בערבי פסחים:

ובר״ח – סעודות שהיו עושין כשמעברין החדשים וי״ג בעיבורות ובר״ח והיינו גם הסעודה שהיו עושין בעיבור שנים:

ופריך ותהא פשיטא לי׳ – דצריכין בדיקה דהא מקום שמכניסין בו חמץ הוא:

ומשני הכן הוא – מיבעיא ליה אם ב״כ וב״מ שאורן רב צריכין בדיקה דוקא לאור הנר או דלמא כיון שיש בהן חלונות הרבה ואינן מקורות בכל הצדדין בודקין אותן לאור החמה ודיו:

בתי כנסיות וב״מ מהו שיהו צריכין בדיקה וכו׳. כתב המרדכי בפרקין בירושלמי ב״כ וב״מ מהו שיהו וכו׳ מהו שיהא צריך לבדקן בתחלה ביום לאור הנר ומסיק שלא לחלוק בין ביעור לביעור צריך לבדוק בלילה לאור הנר וכו׳ רבי מנא בעי חצירות שבירושלים וכו׳ והלא כבר בדקן מן הנותר ומשני שלא לחלוק בין ביעור לביעור מיהו בתלמוד שלנו יש אכסדרה לאורה נבדקת ע״כ ותימא הא לא מסיק הירושלמי אהא דמיבעיא לרבי ירמיה בב״ב וב״מ שאורן רב שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה אלא אהא דחצירות וכו׳ וטעם גדול יש לחלק בשלמא גבי חצירות של חלות תודה הרואה לא ידע שהן חצירות של חלות תודה ורואה אותו בודק ביום בלא נר או שאינו בודק כלל יחשדהו או יטעה בבדיקה וכן לא חילקו בנרות שהרואה לא ידע שכהנת היא ויסבור שנדה אינה צריכה חפיפה וסריקה מה שא״כ באכסדרה שניכר לכל שאורן רב ואפשר לבודקן בלא נר לכ״ע אין צריכה נר ולא שייך בה שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה וכן מבואר בש״ס דלא מייתי הא דתני רבי זכריה אאיבעיא דרבי ירמיה:

מר צריכת ליה – מפני מה מספקא ליה ומהיכי תיתי שיהו צריכין בדיקה. וקאמר משום שכן מכניסין חמץ לשם בשבתות שאוכלין שם חזני בה״כ וכן בר״ת שהיו סועדין שם סעודות בעת קידוש החדש כדאמר בסנהדרין. ופריך א״כ ותהא פשיטא ליה דצריכין בדיקה ומשני להכן הוא דמיבעי ליה הואיל ואורן מרובה מהו שיהא צריך לבודקן בתחלה ביום לאור הנר או דילמא מכיון דאורן מרובה בודק הוא לאור היום:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משההכל

(ט) ר׳רִבִּי יוֹסֵה בְעֵי: חֲצֵירוֹת שבירוש׳שֶׁבִּירוּשָׁלִַם שֶׁאוֹכְלִין שָׁם חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נְזִיר, מָהוּ שֶׁיְּהוּ צְרִיכִין בְּדִיקָה? בְּלֹא כָּך אֵינָן בְּדוּקוֹת מִן הַנּוֹתָר? יֵיבָא כְהָדָא תַנָּא ר׳רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיה דר׳דְּרִבִּי לֵוִי: נִידָּה חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת, כֹּהֶנֶת אֵינָהּ חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. נִידָּה כֹהֶנֶת חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת,⁠^א שֶׁלֹּא תַחֲלוֹק בֵּין נִידָּה לְנִידָּה. אוֹף הָכָא שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק בֵּין בִּיעוּר לְבִיעוּר. תַּנֵּי ר׳רִבִּי גַמְלִיאֵל בר׳בֵּרִבִּי אִינְייָנָא קוֹמֵי ר׳רִבִּי מָנָא: נִידָּה שֶׂהִיא מַפְסֶקֶת כָּל שִׁבְעָה חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. כּוֹהֶנֶת שֶׁהִיא טוֹבֶלֶת בְּכָל יוֹם אֵינָהּ חוֹפֶפֶת וְאֵינָהּ סוֹרֶקֶת. אמ׳אָמַר לֵיהּ: לְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם נִצְרְכָה.

Rebbi Yose asked: The courtyards in Jerusalem where one eats the bread of thanksgiving offerings¹ and the wafers of a nazir², do they need checking? Are they not checked anyhow for leftovers³? It should be parallel to what Rebbi Zachariah the son-in-law of Rebbi Levi stated: A menstruating woman washes her hair and combs⁴. A priestly woman does not wash her hair and comb⁵. A menstruating priestly woman washes her hair and combs, not to differentiate between one menstruating woman and another. So also here, not to differentiate between elimination and elimination. Rabbi Gamliel bar Inyany stated before Rebbi Mana: A menstruating woman who interrupts for seven days washes her hair and combs. A priestly woman who immerses herself every day does not wash her hair and comb⁶. He told him, it is necessary for one who watches one day for a day⁷.

1. Which have an obligatory component of leavened bread, Lev. 7:13.

2. Part of the offering of the nazir at the fulfillment of his vow, Num. 6:15. These are unleavened.

3. Since any leftovers from any well-being offering, including the thanksgiving offering, must be burned (Lev. 7:17), every day of the year these localities are treated the way every other dwelling is treated on Passover Eve.

4. She becomes pure by immersing all her body in water. Therefore it is imperative that not two hairs cling together; before immersion she has to make sure that this does not happen.

5. The wife, unmarried daughter, or slave of a Cohen who participate with the Cohen in eating heave and other sancta. As long as the rules of purity could be kept, these women, together with the Cohen, have to immerse themselves every day close to sundown (cf. Mishnah Berakhot 1:1, Note 3). Therefore washing the hair is not necessary. Quoted Tosaphot Niddah 66b.

6. From the comparison of the menstruating and the priestly women one cannot infer anything since the menstruating priestly woman is excluded from the common meal of sancta for the period of her impurity. The statement which exempts her from washing her hair applies only to pure priestly women.

7. As long as the rules of purity could be observed, a woman in the household of a Cohen was obligated to reduce the period of her impurity to a minimum. The method by which any other woman could avoid showing her blood to a rabbinic authority to ascertain the status of her impurity (cf. Niddah 4:1 Note 3) is not available to the priestly woman. It is rabbinic doctrine that after one menstruation, the next is possible only after 11 days.(Mishnah Niddah 4:7). If she loses blood on one of these days, she does not follow the rules of niddah but those of zavah. For the first two occurrences in one period she is impure only for 24 hours. The statement about the impure priestly woman is needed to decree that even an interruption of one day without immersion triggers the obligation of washing the hair.

א. ״כהנת אינה... נדה כהנת חופפת וסורקת״ נוסף בגליון כ״י ליידן בכתב אחר, ונראה שהושמט במקור מחמת הדומות.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהמראה הפניםעודהכל

ר׳ יוסה בעי: חצירות שבירוש׳ שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר, מהו שיהו צריכין בדיקה? בלא כך אינן בדוקות מן הנותר? ייבא כהדא תנא ר׳ זכריה חתניה דר׳ לוי: נידה חופפת וסורקת, כהנת אינה חופפת וסורקת. נידה כהנת חופפת וסורקת,⁠^א שלא תחלוק בין נידה לנידה. אוף הכא שלא לחלוק בין ביעור לביעור. תני ר׳ גמליאל בר׳ איניינא קומי ר׳ מנא: נידה שהיא מפסקת כל שבעה חופפת וסורקת. כוהנת שהיא טובלת בכל יום אינה חופפת ואינה סורקת. אמ׳ ליה: לשומרת יום כנגד יום נצרכה.

א. ״כהנת אינה... נדה כהנת חופפת וסורקת״ נוסף בגליון כ״י ליידן בכתב אחר, ונראה שהושמט במקור מחמת הדומות.

ופריך בלא כך – בלאו הכי הרי הן בדוקות שצריך להשגיח שלא יאבד ממנו דבר שלא יהיה נותר ואם יותר דבר צריך להשגיח יפה לשרפו מיד דנותר מצוותו לשרפו בבקר ראשון ואם כן א״צ בדיקה משום פסח:

ומשני ייבא כהדא – אתיא כהא דתני ר״ז וכו׳ הלכך שפיר קמיבעיא ליה:

נדה – קודם טבילתה:

חופפת – מחככת בידה בשערה:

וסורקת – במסרק שלא יהיו שערותיה מקושרות משום חציצה:

כהנת – שטובלת לאכול בתרומה כיון שטובלת בכל יום אינה צריכה חפיפה וסריקה:

אוף הכא – אף כאן לענין בדיקה אע״ג דבלא״ה החצרות הן בדוקות מכל מקום שלא תחלק בין בדיקה לבדיקה צריכין בדיקה:

נדה שהיא מפסקת – כלומר ליכא למשמע מהא מלתא דשאני נדה כהנת הואיל ומפסקת שבעה ימים שהרי בכל שבעת ימי נדותה היתה אסורה מלאכול בתרומה ולא טבלה אבל כהנת טהורה שהיא טובלת בכל יום לטומא׳ ש״ז אינה צריכה חפיפה ולא משום שלא תחלוק בין נדה לנדה:

א״ל לשומרות יום כנגד יום צריכה – מיבעיא ליה אי מדמינן לשומרת יום כנגד יום דכהנת שאינו אלא יום אחד ואפ״ה הכהנת צריכה חפיפה וסריקה ועכ״ל הטעם משום שלא תחלוק והשתא קמיבעיא ליה אם נאמר כן גם גבי בדיקת החצרות שאוכלין שם לחם תודה או לא:

חלות תודה – ויש בהן חמץ. ופריך ובלא כך וכי אין בדוקות מן הנותר שהיו צריכין לבדוק בכל פעם אם יש איזה נותר מהן כדי לשורפו וא״כ למה צריך בדיקה עכשיו הלא כבר בדוקות הן וקאמר הש״ס דיבא הך דינא כהדא דתני ר׳ זכריה נדה חופפת וסורקת מפני החציצה אבל כהנת שטובלת מפליטת שכבת זרע כדי לאכול בתרומה אינה צריכה חפיפה וסריקה מפני שנזהרת מדבר החוצץ ונדה כהנת חופפת וסורקת כדי שלא תחלוק בין נדה לנדה ואוף הכא נמי כן דמ״מ צריכות בדיקה:

שלא לחלוק בין ביעור לביעור – כלומר שלא לחלוק בין מקומות הצריכות בדיקה כדי לבער ובין חצירות אלו:

תני ר״ג וכו׳ – טעמא מפרש מה ראו לחלק בין נדה לכהנת. א״נ ר״ג פליג אהא דלעיל דאפי׳ נדה כהנת ס״ל א״צ חפיפה וסריקה הואיל והיא טובלת בכל יום כלומר דשכיחא לה טבילה בכל זמן מפני התרומה:

א״ל – ר׳ מנא:

לשומרת יום כנגד יום נצרכה – כלומר הא דקתני דנדה כהנת צריכה חפיפה וסריקה שלא תחליק היינו בין נדה שומרת יום כנגד יום הוא דקאמר דכל נדה שטבלה לאחר ז׳ ימי נדה שומרת יום כנגד יום בימי זיבה שהן בין ימי נדה לימי נדה כדין זבה דאורייתא ואם ראתה יום אחד שומרת יום שלאחריו אם תראה עוד ועד ג׳ ימים הויא זבה ואם לא ראתה טובלת ביום השני והרי לא הפסיקה אלא יום אחד בין טבילת נדה ובין טבילת שומרת יום כנגד יום ואעפ״כ צריכה חפיפה וסריקה א״כ שפיר קאמר שלא תחלוק בין נדה כגון זו או לבין נדה כהנת ולעולם צריכה חפיפה וסריקה:

נדה כהנת חופפת וסורקת וכו׳. וכך הוא דעת הרמב״ם ז״ל שכתב בפ״א מהל׳ מקוואות מדין חפיפה וסריקה. וסתם דבריו משום דתקנת עזרא דסוף פ׳ מרובה בזה בסתמא היא נשנית. ועוד שלא תחלוק בין נדה לנדה ומה שהשיב ר׳ מנא וקאמר לשומרת יום וכו׳ כדפרישית בפנים בלשון הב׳ דר״ג דהכא פליג והקשה ולפי דבריו השיב לו כן אבל עיקר הטעם מפני שלא תחלוק הוא:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהמראה הפניםהכל

(י) חוֹרֵי הַבָּיִת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְהַיָּצִיעַ, וְהַחַדּוּת, וְהָעֲלִייָה, וְגַג הַבַּד, וְגַג הַמִּגְדָּל, בֵּית הַתֶּבֶן, וּבֵית הַבָּקָר, וּבֵית הָעֵצִים, וּבֵית הָאוֹצָרוֹת, אוֹצְרוֹת הַיַּיִן, וְאוֹצְרוֹת הַשֶּׁמֶן, וְאוֹצְרוֹת הַפֵּירוֹת אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה. נִיחָא הָעֶלְיוֹנִים. וְהַתַּחְתּוֹנִים? הָדָא אָמְרָה לֹא חָשׁוּ לִנְפִילָה. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵה: תִּיפְתָּר שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן סְמוּכִין לַכּוֹתֶל, אֶחָד לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה וְאֶחָד לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. וְהָא תַנִּינָן: חַדּוּת. הָדָא אָמְרָה שֶׁלֹּא^א חָשׁוּ לִנְפִילָה. מִתְייָרֵא הוּא הַתִּינּוֹק לֵילֵךְ לְשָׁם. וְחָשׁ לומ׳לוֹמַר. שֶׁמָּא נִתְגַּלְגֵּל חָמֵץ שָׁם. תִּיפְתָּר^ב בְּחַדּוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ לִיזְבִּיז. וְגַג הַבַּד וְגַג הַמִּגְדָּל. הָדָא דְתֵימַר. בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה טפח׳טְפָחִים. אֲבָל אִם אֵינָן גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה טפח׳טְפָחִים כָּאָרֶץ הֵם. וּבְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ. אֲבָל בְּאוֹתוֹ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ אפי׳אֲפִילוּ גָבוֹהַּ כַּמָּה צָרִיךְ בְּדִיקָה. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי מָנָא: וְיֵאוּת. כֵּן אֲנָן אָמְרִין: הָדָא פִיפְייָארוֹת אפי׳אֲפִילוּ גָבוֹהַּ כַּמָּה לֹא תְהֵא צָרִיכָה בְדִיקָה.

¹“Holes in the house, the upper and the lower ones, and the veranda², and the ditch³, and the upper floor⁴, and the roof of the olive press⁵, and the roof of the tower⁶, the storage room of straw, and the cattle stable, and the storage room of wood, and the storage room of provisions, wine storage, and oil storage, and produce storage, do not need checking.” One understands the upper ones⁷. The lower ones? Does this mean that they did not worry about things falling down? Rebbi Yose said, explain it if both were close to the wall⁸, whether higher than ten or lower than ten [hand-breadths]⁠⁹. Did we not state “the ditch”? Does this not mean that they did not worry about things falling down? The toddler is afraid to go there. But should one not be afraid that leavened matter rolled there? Explain it by a ditch which has a rim. “And the roof of the olive press, and the roof of the tower.” That is, if they are three hand-breadths high; but if they are not three hand-breadths high they are like ground. And if they were not used for leavened matter, but if they were used for leavened matter even if it is very high it needs checking. Rebbi Mana said, this is correct. Would we say that this papyrus scaffold which is very high should not need checking?

1. Tosephta 1:3, Babli 8a.

2. Any additional structure having a sloping roof.

3. חדות is the same as דות in the Tosephta.

4. Used only for storage but not as dwelling.

5. It seems that the reading of the Tosephta, גג הבית “the roof of the house” is the correct one (as it is quoted as reading of the Yerushalmi by R. Isaac Ibn Ghiat). A flat roof is exposed to the wind and to foraging birds; one may assume that no leavened matter stays there for long.

6. This has a sloping roof on which nothing stays.
If “upper” means “higher than the reach of a person”, one need not expect that leavened matter was deposited there. But very low lying holes are at the reach of children.

7. Holes at the outside of the wall.

8. The text is confirmed by a quote in Tur Orah Hayyim §433; it does not make any sense since 10 hand-breadths is a height very accessible to all uses. The statement is rejected by all authorities who quote it.

9. Tosephta Šabbat 14(15):3 mentions an instrument used to remove bread from the papyrus scaffold where it is stored. Cf. Kilaim 6:3 Note 38.

א. מלת ״לא״ נוספה מעל השורה בכ״י ליידן.

ב. בכ״י ליידן נכתב בפנים ״ב״ בסוף שורה, ונמחק. ונראה שהתחיל לכתוב את התיבה הבאה למלא את השורה.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםעודהכל

חורי הבית העליונים והתחתונים, והיציע, והחדות, והעלייה, וגג הבד, וגג המגדל, בית התבן, ובית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות, אוצרות היין, ואוצרות השמן, ואוצרות הפירות אינן צריכין בדיקה. ניחא העליונים. והתחתונים? הדא אמרה לא חשו לנפילה. אמ׳ ר׳ יוסה: תיפתר שהיו שניהן סמוכין לכותל, אחד למעלה מעשרה ואחד למטה מעשרה. והא תנינן: חדות. הדא אמרה שלא^א חשו לנפילה. מתיירא הוא התינוק לילך לשם. וחש לומ׳. שמא נתגלגל חמץ שם. תיפתר^ב בחדות שיש לה ליזביז. וגג הבד וגג המגדל. הדא דתימר. בגבוהין שלשה טפח׳. אבל אם אינן גבוהין שלשה טפח׳ כארץ הם. ובאותו שלא נשתמש בו חמץ. אבל באותו שנשתמש בו חמץ אפי׳ גבוה כמה צריך בדיקה. אמ׳ ר׳ מנא: ויאות. כן אנן אמרין: הדא פיפייארות אפי׳ גבוה כמה לא תהא צריכה בדיקה.

א. מלת ״לא״ נוספה מעל השורה בכ״י ליידן.

ב. בכ״י ליידן נכתב בפנים ״ב״ בסוף שורה, ונמחק. ונראה שהתחיל לכתוב את התיבה הבאה למלא את השורה.

חורי הבית – שבכותל העליונים והתחתונים הגבוהים יותר מדאי והנמוכים יותר מדאי ואין נוחין להשתמש אין צריכין בדיקה:

והיציע – כמין חדר שעושין סביבות כתלי הבית מבחוץ ויש שעושין אותה בעובי הכותל:

והחדות – בנין אבנים ע״ג קרקע עשוי כעין בור:

וגג המגדל – כלי של עץ שנותנין לתוכו כלים ואוכלים:

ובית התבן וכו׳ – שאין דרך להכניס בתוכן חמץ:

ופריך ניחא – החורין העליונים שאינן צריכין בדיקה דמפני גבהן אינן ראויין לתשמיש ולא חיישינן שמא בא לשם חמץ אלא התחתונים למה אינן צריכין בדיקה אע״ג דאינן ראויין לתשמיש מ״מ ניחוש שמא מעצמו נפל לתוכו וקס״ד חורין התחתונים שהן למטה בארץ:

הדא אמרה – שמעינן מהכא דלא חיישינן לשמא נפל מעצמו לתוכו חמץ:

תיפתר – תפרש התחתונים לאו שהן למטה בקרקעית הבית אלא שניהן בכותל אלא העליונים היינו שהן למעלה מעשרה טפחים ולא ניחא תשמישתן והתחתונים היינו שהן למטה מעשרה טפחים שאף הן אינן ראויין לתשמיש וכיון שהן בתוך הכותל אי אפשר לומר שנפל לתוכן מעצמן:

ופריך והא תנינן חדות – אינה צריכה בדיקה ושמעינן מינה דלא חיישינן לנפילה:

ומשני מתיירא הוא התינוק וכו׳ – דודאי לא חיישינן לנפילה דגדול דאם נפל ממנו הוא חוזר ומגביה אלא דחיישינן שמא נפל מיד הקטן ובחדות לא חיישינן להכי דמתיירא הוא הקטן לילך לשם שלא יפול:

ופריך וחש לומר וכו׳ – וניחוש שמא החמץ שהיה מונח על הארץ נתגלגל ברגלי אדם לתוך החדות:

ליזבוז – שפה שא״א להתגלגל אם לא שיפיל לתוכו בכוונה:

הדא דתימר – כלומר לא אמרן אלא בשהן גבוהין ג׳ טפחים מן הארץ אז אינן צריכין בדיקה אבל כשהן נמוכין מג׳ הן כארץ וצריכין בדיקה דאפשר שנתגלגל שם על ידי רגלי אדם דכל פחות מג׳ לארץ מידרס דרסי עליה בני אדם:

ובאותו שלא נשתמש שם חמץ – ולא אמרן שבגבוהין ג׳ א״צ בדיקה בשלא נשתמש עליהן חמץ מעולם אבל אם נשתמש עליהן חמץ אפי׳ גבוה הרבה צריך בדיקה דכל דנשתמש בו חמץ מעולם צריך בדיקה אע״ג דמיטלטל הוא לא אמרינן שבטלטולו נפל:

ויאות – שפיר קאמרת דלא אמרי׳ שמחמת טלטולו אזדא ליה בדיקתו:

כן אנן אמרין – לפ״ז נמי נאמר אלו פיפייארו׳ אפי׳ גבוהין הרבה לא יהיו צריכין בדיקה והלא הכל מודים שצריכין בדיק׳:

פיפייארו׳ – הוא כסא קטן שתחת כסא גדול וי״מ כלי כמין קופה העשויי׳ כמעשה מצודה ושבכה והיא גדולה ואינה מקבלת תבואה אלא פירות כגון תפוחים ורמונים:

והיציע בבבלי גרסינן וגג היציע וגג המגדל ופירש״י אף על פי שהוא נמוך הואיל ומשופע א״צ לבדוק אבל שאר גגין שלהן לא היו משופעין ע״כ וקשה אם אינן ראויין לתשמיש מאי קמ״ל פשיטא ובסמוך משמע דגג המגדל שוה הוא וראוי לתשמיש דהא קאמר ובאותו שלא נשתמש בו חמץ אבל באותו שנשתמש בו חמץ וכו׳ לכן נראה דהטעם הוא מפני שאינן גבוהין כדמשמע בסוגיין וגם אין דרך להשתמש עליהן לכך ה״ל כמקום שאין מכניסין בו חמץ מיהו הא דבסמוך אפשר לפרש דה״ק ובאותו מגדל שלא נשתמש בו חמץ הוא דגגו א״צ בדיקה אבל אם נשתמש במגדל אף הגג צריך בדיקה אך לא ראיתי לאחד מן הפוסקים שכתב כן:

חורי הבית וכו׳ – תוספתא בפרק קמא והתם גריס ואוצרות של תבואה וגירסא דהכא יותר ניחא דבית אוצרות דרישא היינו של תבואה ואוצרות דסיפא אוצרות הפירות הן:

ניחא העליונים – דא״צ בדיקה שאין דרך להשתמש במקום הגבוה:

והתחתונים – בתמיה דקס״ד התחתונים הסמוכין לארץ וליחוש שמא נפל חמץ בהן:

הדא אמרה לא חששו לנפילה – דמכיון שהן סמוכין לארץ אינן נוחין להשתמש בהן ולנפילת חמץ לשם לא חיישינן:

אמר ר׳ יוסי דלא היא דמהכא לא שמעי׳ מידי דתיפתר דתחתונים דקתני לאו תחתונים ממש אלא שהיו שניהם סמוכים לכותל וכו׳ כלומר בין העליונים ובין התחתונים דקתני שניהן סמוכין לכותל הן והיינו שהחורין בתוך הכותל הן אלא העליונים קרא התנא לאותן שהן למעלה מעשרה ולאותן שהן למטה מעשרה קרי להו תחתונים ומכיון שהחורין בכותל הן לא שייכא בהו נפילת חמץ ולעולם אימא לך בעלמא חיישינן לנפילה:

והא תנינן חדות – שהיא חפירה בקרקע ובבנין שפיר שייך נפילה לשם ואפ״ה קתני א״צ בדיקה א״כ הדא אמרה לא חשו לנפילה ודחי לה הש״ס דמהכא נמי לא ש״מ מידי לפי שמתיירא הוא התינוק לילך לשם שמא יפיל לתוך החפירה וכלומר דהא עיקר חששא דס״ד למיחש הכא אינה אלא מפני התינוקת דאין דרך בני אדם גדולים להשתמש בהן ולהכניס שם חמץ ולפיכך נמי גבי חורין דאין דרך להשתמש בהן אלא התינוקת הלכך בין חור שהוא למעלה מעשרה ובין שהוא למטה מעשרה לגבי התינוקת גבוהין הן ואין דרכן לתת חמץ לשם ואינן צריכין בדיקה:

וחש לומר – והא אכתי איכא למיחש שמא נתגלגל חמץ לשם. ומשני דמיירי בחדות שיש לה ליזבז והיא שפה סביב וליכא למיחש שנתגלגל לתוכה:

וגג הבד וגג המגדל – קתני א״צ בדיקה:

הדא דתימר בגבוהין ג׳ טפחים – כלומר שהגג שלהן גבוה ג׳ טפחים סביב סביב כמין מעקה דלא ניחא תשמישתיה על גבן אבל אם אין להן מעקה סביב גבוה ג׳ טפחים כארץ הן חשובין דניחא תשמישתיהו לתת על גבן וצריכין בדיקה:

ובאותו שלא נשתמש בו חמץ – כלומר וכל אלו דקחשיב שא״צ בדיקה דיקא בידוע שלא נשתמש בו חמץ וקמ״ל דלא חיישינן דילמא נשתמש בו חמץ ולאו אדעתיה אלא מכיון דאין דרך להשתמש שם מסתמא אין צריך בדיקה אבל אם לפעמים נשתמש חמץ באותו מקום אפילו גבוה כמה צריך בדיקה:

אמר רבי מנא ויאות – שפיר הוא דודאי צריך בדיקה:

כן אנן אמרין – כלומר דאי לא תימא הכי וכי כן אנן אמרין:

הדא פיפייארות – והוא כלי ארוג מקנים ועשוי כמין סריגי חלונות ונותנין חפצים ומאכלים בתוך הסריגים שעשויין כמין חורין חורין:

ואפילו גבוה כמה – כלומר בגבוה הרבה תאמר נמי לא תהא צריכה בדיקה. בתמיה אלא ודאי במקום שמדרך להשתמש בו חמץ צריך בדיקה:

פיפייארות – דוגמתו שנינו בפי״ו דכלים אפיפיירות שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק טהורה:

תיפתר שהיו שניהם סמוכין לכותל אחד למעלה מעשרה וכו׳. הטור בסי׳ תל״ג כתב ובירושלמי חשיב גבוהים למעלה מעשרה טפחים ואינו נראה שעיקר תשמיש אדם הוא למעלה מעשרה אלא כדפרישית שאין יד האדם מגעת שם. והב״י רצה לתרץ די״ל דהנחת חמץ בחורין ובזיזין תינוקות מצויין בו יותר מהגדולים. וכיון דקטנים אין תשמישן אלא בתוך עשרה אין החורין והזיזין צריכין בדיקה אלא כשאינן גבוהין יותר מעשרה עכ״ל. ולפ״ז קשה טפי על הא דקאמר ואחד למטה מעשרה דמשמע דלפרש התחתונים הוא דקאמר ואינן צריכין בדיקה אלא דנראה דבלא״ה לק״מ דנהי דמיירי הכא בתינוקות. וכדמשמע מהא דלקמיה דקאמר מתיירא היא התינוק לילך לשם ומ״מ ע״כ לפרש דלמטה מעשרה לאו דוקא שהוא בתוך עשרה דא״כ אמאי אין צריך בדיקה הא עיקר תשמיש הוא שם ואף לתינוקות אלא למטה מעשרה ונמוך הרבה. וא״כ למעלה מעשרה נמי והוא גבוה הרבה הוא דקאמר וכלפי שקורא להתחתון למטה מעשרה קורא להעליון למעלה מעשרה. ועוד נראה דר׳ יוסי דהכא לא קאמר אלא דרך דחיה בעלמא דלא תפשוט מהכא דחשו לנפילה וכך הוא לקמן וכן בסוף הלכה:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםהכל

(יא) תַּנֵּי: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל או׳אוֹמֵר: מִיטָּה שֶׁהִיא חוֹצֶצֶת בְּתוֹךְ הַבָּיִת וְעֵצִים וַאֲבָנִים מוּנָחִין תַּחְתֶּיהָ. בּוֹדֵק צַד הַחִיצוֹן וְאֵינוֹ בּוֹדֵק צַד הַפְּנִימִי. מִפְּנֵי שֶׁעֵצִים וַאֲבָנִים מוּנָחִין תַּחְתֶּיהָ. הָא אִם אֵין עֵצִים וַאֲבָנִים מוּנָחִין תַּחְתֶּיהָ צָרִיךְ לִבְדוֹק צַד הַפְּנִימִי. הָדָא אָמְרָה שֶׁלֹּא^א חָשׁוּ לִנְפִילָה. אֲנִי או׳אוֹמֵר: תִּינּוֹק יָגַע^ב וְהִכְנִיס שָׁם חָמֵץ.

It was stated: ¹“Rabban Simeon ben Gamliel says, a couch which was separated² in the house but wood and stones are stored under it, one checks at the outside but does not have to check on the inside.” Because wood and stones are stored under it, but if no wood and stones are stored under it, one has to check on the inside. Does this mean that they did (not)⁠³ worry about things falling down? I am saying that (a child exerted himself and) [an unruly child]⁠⁴ brought leavened matter there⁵.

1. Tosephta 1:3, Babli 8a.

2. The couch was separated from the floor, i. e., it was on high legs which left room for storage under the bed.

3. The word was written by the scribe but correctly deleted by the corrector.

4. Versions of (scribe) and [corrector.]

5. Just as the first part of the Tosephta, quoted in the preceding paragraph, does not prove that the earlier generations were not afraid of bread accidentally falling down without being picked up, so this part does not prove the opposite conclusion.

א. כן הוא בכ״י ליידן, והמגיה מחק תיבה זו.

ב. כן נכתב בכ״י ליידן, אך נראה שביקשו להאריך את הי׳ לעשותו ר׳: ״רגע״. וכן גירסת מהר״ם חלאווה בפסחים ח׳.: ״תינוק רגע נכנס״.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהמראה הפניםעודהכל

תני: רבן שמעון בן גמליאל או׳: מיטה שהיא חוצצת בתוך הבית ועצים ואבנים מונחין תחתיה. בודק צד החיצון ואינו בודק צד הפנימי. מפני שעצים ואבנים מונחין תחתיה. הא אם אין עצים ואבנים מונחין תחתיה צריך לבדוק צד הפנימי. הדא אמרה שלא^א חשו לנפילה. אני או׳: תינוק יגע^ב והכניס שם חמץ.

א. כן הוא בכ״י ליידן, והמגיה מחק תיבה זו.

מטה שהיא חוצצת בתוך הבית – שהיא מונחת מכותל אל כותל וא״א לעבור לצד השני:

ועצים ואבנים מונחין תחתיה – שאי אפשר שיבא חמץ לצד השני מתחת המטה:

מפני שעצים וכו׳ – כלומר טעמא שעצים ואבנים מונחים תחתיה הא לאו הכי צריכין לבדוק גם הצד הפנימי הא אי אפש׳ להשתמש לעבור שם דסתם תחת המטה נמוך הוא ואפ״ה צריך בדיקה דחיישינן שמא נתגלגל החמץ לשם ש״מ דחיישינן לנפילה:

ומשני אני אומר – שמא נכנס תינוק קטן מתחת המטה והביא חמץ לשם אבל לנפילה לא חיישינן:

תני רשב״ג אומר וכו׳ – סיפא דתוספתא דלעיל היא:

מטה שהיא חוצצת בתוך הבית – שהיא חולקת את כל הבית ומגעת מכותל לכותל ואינו יכול לעבור להשתמש בצד הפנימי כגון שהמטה גבוה היא ואם עצים ואבנים מונחין תחתיה אינו יכול להשתמש באותו צד לא דרך עליה ולא דרך תחתיה הלכך בודק צד החיצון בלבד וא״צ לבדוק צד הפנימי:

מפני שעצים ואבנים וכו׳ – ומדייק הש״ס טעמא שעצים ואבנים מונחין תחתיה הא לאו הכי צריך לבדוק גם צד הפנימי א״כ הדא אמרו חשו לנפילה שהרי מ״מ לא ניחא ליה תשמישתיה תחתיה אי לאו דטעמא דחיישינן שמא מאיליו נפל שם חמץ ודחי לה הש״ס דלעולם בעלמא במקום שאין דרך להשתמש ולהכניס שם חמץ לא חיישינן לנפילה והכא היינו טעמא לפי שאני אומר חינוק נגע. הגיע לתחתיה והכניס שם חמץ לצד הפנימי הלכך דוקא אם עצים ואבנים מונחין תחתיה שאין התינוק יכול לעבור דרך תחתיה אז א״צ לבדוק צד הפנימי:

מטה שהיא חוצצת בתוך הבית וכו׳. כדפרישית וכך פירשו התוס׳ בדף ח׳ להא דגריס התם מטה החולקת בתוך הבית. ומביאין ראיה לפירושם מהכא וכתירוץ הב׳ שם להא דלא משני שם שיש עצים ואבנים. דה״ק במידליא אין צריך דלא ניחא לעלות על גבה ולעבור ומכיון שיש עצים ואבנים תחתיה כדגריס בהאי ברייתא בתרייתא א״צ בדיקה כלל לצד הפנימי. ובזה שוין הן הסוגיות דהכא ודהתם. והרמב״ם ז״ל שהביא לדין חורי הבית וכו׳ בפ״ב בהל׳ ו׳ ולא הביא מדין מטה החולקת מפני שדינין אלו וכיוצא בהם נכללו במ״ש שם שבמקום שדרך להכניס שם חמץ צריך בדיקה ואם ידוע לו בודאי שלא הכניס שם חמץ אין צריך בדיקה וכל הדינין דלקמן פשוטים הם ומבוארין ג״כ שם:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהמראה הפניםהכל

(יב) מַרְתֵּף שֶׁלְיַיִן צָרִיךְ בְּדִיקָה. מַרְתֵּף שֶׁלְשֶׁמֶן אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. מַה בֵין יַיִן וּמַה בֵין שֶׁמֶן. יַיִן אֵין לוֹ קֶבַע. שֶׁמֶן יֵשׁ לוֹ קֶבַע. אוֹצַר בֵּין שֶׁלְיַיִן בֵּין שֶׁלְשֶׁמֶן אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. אֵי זֶהוּ מַרְתֵּף. כָּל שֶׁנָּתוּן עִם הַלֶּחֶם בֶּחָצֵר. יֵשׁ מַרְתֵּף שֶׁהוּא כְאוֹצָר וְאוֹצָר שֶׁהוּא כְמַרְתֵּף. מַרְתֵּף שֶׁהוּא בוֹשׁ לוֹכַל בְּתוֹכוֹ הֲרֵי הוּא כְאוֹצָר. וְאוֹצָר שֶׁאֵינוֹ בוֹשׁ לוֹכַל בְּתוֹכוֹ הֲרֵי הוּא כְמַרְתֵּף. יֵשׁ חָצֵר שֶׁהוּא כְמָבוֹי וּמָבוֹי שֶׁהוּא כְחָצֵר. חָצֵר שֶׁהָרַבִּים בּוֹקְעִין בְּתוֹכָהּ הֲרֵי הוּא כְמָבוֹי. וּמָבוֹי שֶׁאֵין הָרַבִּים בּוֹקְעִין בְּתוֹכוֹ הֲרֵי הוּא כְחָצֵר. וְחָשׁ לומ׳לוֹמַר. שֶׁמָּא הַבְּהֵמִים מַכְנִיסִין לְתוֹכוֹ חָמֵץ? אֵין דֶּרֶךְ הַבְּהֵמִים לִהְיוֹת מַכְנִיסִין לְתוֹכוֹ חָמֵץ אֶלָּא מִינֵי מְתִיקָה. שֶׁהֵן בוֹדְקִין הַיַּיִן יָפֶה.

A wine cellar needs checking, an oil cellar does not need checking¹. What is the difference between wine and oil? Wine has no staying power, oil has staying power². Storage³, whether of wine or oil, does not need checking. What is a cellar? Anything used with bread in the courtyard⁴. There exists a cellar which is like storage and storage which is like a cellar. A cellar in which he is ashamed to eat is like storage; storage where he is not ashamed to eat is like a cellar. ⁵ There is a courtyard which is like an alley and an alley which is like a courtyard. A courtyard which is used by the public is like an alley, and an alley which is not used by the public is like a courtyard. But should one not be afraid that animal drivers introduce leavened matter into it⁶? Animal drivers usually do not introduce leavened matter into it but sweets since they help in checking the quality of the wine⁷.

1. Babli 8a.

2. Wine is drawn from the amphora at least once a day; fresh oil is needed only from time to time.

3. Wholesale storage for commercial purposes.

4. Any place where bread is introduced during the year needs checking. Some Medieval authors, e.g. Meïri (ed. J. Klein, Jerusalem 1964, p. 39, Notes 468–469) read here an additional sentence: “Storage is what is not used with bread in the courtyard.”

5. This does not belong here; because of the similarity in language it is copied from Ketubot 7:7, Notes 71–72.

6. This refers back to storage areas. While the producer of the wine will not introduce bread into his storage area, what can be said about the teamster who will transport the wine for sale at other places?

7. If the teamster is transporting for his own account, he will want to check the quality of the wine he is buying; for that he eats taste enhancing candy, not taste dulling bread.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהמראה הפניםעודהכל

מרתף שליין צריך בדיקה. מרתף שלשמן אינו צריך בדיקה. מה בין יין ומה בין שמן. יין אין לו קבע. שמן יש לו קבע. אוצר בין שליין בין שלשמן אינו צריך בדיקה. אי זהו מרתף. כל שנתון עם הלחם בחצר. יש מרתף שהוא כאוצר ואוצר שהוא כמרתף. מרתף שהוא בוש לוכל בתוכו הרי הוא כאוצר. ואוצר שאינו בוש לוכל בתוכו הרי הוא כמרתף. יש חצר שהוא כמבוי ומבוי שהוא כחצר. חצר שהרבים בוקעין בתוכה הרי הוא כמבוי. ומבוי שאין הרבים בוקעין בתוכו הרי הוא כחצר. וחש לומ׳. שמא הבהמים מכניסין לתוכו חמץ? אין דרך הבהמים להיות מכניסין לתוכו חמץ אלא מיני מתיקה. שהן בודקין היין יפה.

מרתף של יין – הוא מקום שמסתפקים ממנו ליקח לשלחנו ופעמים שהשמש נכנס להביא יין כשהוא כלה על השלחן ופתו בידו:

יין אין לו קבע – פעמים ששתיית סעודה מרובה משל חברתה ואין השמש בקי בדבר:

שמן יש לו קבע – יודע הוא כמה שמן צריך לכך וכך בני אדם ומביא קודם הסעודם כל צרכו וא״צ לעמוד מן השלחן להביא:

כל שהוא נתון – בחצר כמו החדר שנותנין שם הלחם:

הרי הוא כאוצר – דליכא למיחש שמא יאכל השמש שם שהרי בוש הוא לאכול שם:

יש חצר שהוא כמבוי – ואינו צריך בדיקה:

ופריך וחש לומר – וניחוש׳ שמא החמרים שלוקחין יין למכרו במקומות אחרים הכניסו לתוך האוצר חמץ כדי לבדוק היין דאליבא ריקנא א״א לבדוק היין ואינן בושים לאכול שם:

הבהמים – פי׳ מנהיגי הבהמות:

ומשני אין דרך – החמרים להביא חמץ לאכלו קודם הבדיקה אלא מיני מתיקה כגון רמונים ותאנים שלאחר אכילתן יוכל לבדקו יפה:

מרתף של יין צריך בדיקה – כדתנן במתניתין וכדמפרש ואזיל מפני שדרך להסתפק מהמרתף על שלחנו ויין אין לו קבע שאין קבע לשתיה שלפעמים שותה יין בסעודה זו יותר ממה שהוא רגיל וכשכלה היין על השלחן הולך השמש להביא יין מן המרתף ופעמים שפתו בידו אבל שמן שהוא לאכילה יש לו קבע ויודע השמש כמה שמן צריך להסעודה ומכין הכל מקודם הסעודה:

אוצר – שיש בו הרבה ומן האוצר מביאין להמרתף ואין הדרך להסתפק על שלחנו מן האוצר לפיכך בין של יין בין של שמן א״צ בדיקה כדתנינן בתוספתא דלעיל:

איזהו מרתף – סתם מרתף דמתני׳ מפרש:

כל שנתון עם הלחם בחצר – כלומר שאין מקפידין לתת שם לחם א״נ שהוא סמוך למקום הלחם הנתון בחצר שלפעמים נוטל הלחם ממקום הסמוך ומביאו להמרתף:

יש מרתף שהוא כאוצר – שיש לו דין אוצר ויש אוצר שיש לו דין מרתף כדמפרש ואזיל דכל שהוא בוש לאכול בתוכו כגון שמעבר לרבים לפניו ואין חשש שמא הכניס חמץ לתוכו הרי הוא כסתם אוצר וא״צ בדיקה ואוצר שאינו בוש לאכיל בתוכו הרי הוא כסתם מרתף וצריך בדיקה:

יש חצר שהוא כמבוי – סתם מבוי רבים בוקעים בו ואדם בוש לאכול בתוכו וחצר שרבים בוקעים בתוכה יש לה דין מבוי ומבוי שאין רבי בוקעים בתוכו הרי היא כסתם חצר וצריך בדיקה:

וחש לומר שמא הבהמים מכניסין לתוכו חמץ – אסתם מבוי שהרבים בוקעין בתוכו פריך דקאמרת א״צ בדיקה מפני שאין מדרך לאכול בתוכו ואמאי והא איכא למיחש שמא החמרים אחר הבהמות שנכנסין לתוכו לטעון המשאות של יין שטוענין על הבהמות והן הכניסו את החמץ בתוכו דסתמן של אלו הבהמים אינן בושין לאכול בכל מקום:

ומשני אין דרכן להכניס חמץ לשם אלא מיני מתיקה מביאין עמהן לאכול ולטעום את היין אח״כ מפני שמיני מתיקה בודקין את היין אם הוא יפה ואותן מיני מתיקה אין בהן חמץ כגון פירות מתוקין וכיוצא בהן:

יש חצר שהוא כמבוי וכו׳. דוגמא לזה נשנה בהאי תלמודא בכתובות פרק המדיר בהל׳ ו׳ לענין העוברת על דת יהודית ע״ש:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהמראה הפניםהכל

(יג) הַיּוֹצֵא לְפָרֵשׂ קוֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדוֹק. בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים צָרִיךְ לִבְדוֹק. הָדָא דתימ׳דְתֵימַר בְּשֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר. אֲבָל אֵין בְּדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר אפי׳אֲפִילוּ קוֹדֶם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם צָרִיךְ לִבְדוֹק. וּבְסָפֵק. אֲבָל בְּוַדַּאי אֲפִילוּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי בָּא: ואפי׳וַאֲפִילוּ יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר צָרִיךְ לִבְדוֹק, שֶׁמָּא ייִמָּלֵךְ וְלֹא יַחֲזוֹר.

“If somebody leaves to travel by sea, before thirty days he does not have to check; within thirty [days] he has to check”¹. ² That is to say, if he intends to return. But if he does not intend to return, even before thirty days he has to check. If there is a doubt; but if it is certain then even from New Year’s Day. Rebbi Abba said, but even if he intends to return he has to check, maybe he will change his mind and not return.

1. Tosephta 1:4 (in the formulation of the Babli 6a).

2. The Babli 6a rules in everything the exact opposite of the Yerushalmi, which holds that everybody is obligated at all times to see to it that his property contains no leavened matter on Passover, wherever it be situated and wherever he spends the holiday.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםעודהכל

היוצא לפרש קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק. בתוך שלשים צריך לבדוק. הדא דתימ׳ בשיש בדעתו לחזור. אבל אין בדעתו לחזור אפי׳ קודם לשלשים יום צריך לבדוק. ובספק. אבל בודאי אפילו מראש השנה. אמ׳ ר׳ בא: ואפי׳ יש בדעתו לחזור צריך לבדוק, שמא יימלך ולא יחזור.

היוצא לפרש – מן היבשה לים:

קודם לפסח שלשים יום – דאז חל עליו להזהר בצרכי פסח כדלקמן שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח ל׳ יום:

הדא דתימר – לא אמרן אלא בשיש בדעתו לחזור קודם פסח:

ובספק – אם יש שם חמץ או לא הוא דבדעתו לחזור א״צ לבדוק קודם ל׳ יום:

אבל בודאי חמץ – אפי׳ בדעתו לחזור צריך לבדוק אפי׳ מר״ה:

ואפי׳ יש בדעתו לחזור – ויש חמץ ודאי בתוך ביתו חייב לבער אפי׳ מר״ה שמא ימלך ולא יחזור נמצא שלא ביער חמצו ואפי׳ ביטול לא מהני דאין ביטול לחמץ ידוע כדפרישת במתני׳ א״נ ר׳ בא פליג וסובר דלעולם אפילו קודם ל׳ יום צריך לבדוק:

היוצא לפרש וכו׳. כתב הר״ן בפירקין פירש״י שאין דעתו לחזור בתוך הפסח אבל דעתו לחזור בתוך הפסח אפי׳ קודם ל׳ יום זקוק לבער כדי שכשיחזור בימי הפסח לא ימצא חמץ בתוך ביתו ולפ״ז איכא למימר דלא פליג אירושלמי דאמר לא אמרן אלא בשדעתו לחזור וכו׳ וה״ק לא שנו שאין זקוק לבער אלא בשדעתו לחזור קודם הפסח אבל אין דעתו לחזור עד תוך הפסח אפי׳ קודם ל׳ יום זקוק לבער ואחרים פירשו דשאין דעתו לחזור היינו שאין דעתו לחזור כלל עד אחר הפסח אבל דעתו לחזור בין בתוך הפסח בין קודם הפסח צריך לבער שמא יחזור ע״פ בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער וכ״כ הרמב״ם פ״ב מהלכות חמץ ובירושלמי לא משמע הכי ע״כ ונראה שהם מפרשים דברי הירושלמי בשאין דעתו לחזור כלל ואינו יכול לקיים כלל מצות ביעור שהרי בספינה הוא הלכך צריך לבער אפילו מר״ה וכה״ג כתב הטור בסימן תל״ו בשם אבי העזרי ואף על גב דאבי העזרי לא כתב אלא במפרש בתוך ל׳ יום הירושלמי מחמיר דאפילו קודם ל׳ יום מיהו הפוסקים לא פסקו כוותיה דבבבלי לא משמע הכי דהא קאמר רבא בשאין דעתו לחזור (שלשים יום:

היוצא לפרש – תוספתא היא בפ״ק היוצאין בשיירה והמפרשין בספינה לפני ל׳ יום א״צ לבדוק:

הדא דתימר – דוקא:

בשיש בדעתו לחזור – מיד ולא יתעכב עד קודם הפסח:

אבל אין בדעתו לחזור – מיד חיישינן שמא לא יחזור עד ערב פסח בין השמשות ולא יכול לקיים מצות ביעור חמץ אפילו יוצא קודם ל׳ יום צריך לבדוק ולבער:

ובספק – הא דאמרינן בשאין דעתו לחזור אפי׳ לפני ל׳ יום צריך לבדוק לאו שבודאי לא יחזור אלא ספק הוא ואינו מחליט בדעתו לחזור מיד קאמר אבל בודאי שמחליט בדעתו שלא לחזור עד קודם הפסח אפי׳ יוצא מר״ה צריך הוא לבדוק:

ר׳ בא – פליג שאפי׳ יש בדעתו לחזור צריך הוא לבדוק שמא ימלך ולא יחזור:

הדא דתימר בשיש בדעתו לחזור וכו׳. בבבלי דף ו ע״א גרסינן מימרא דרב יהודה אמר רב המפרש והיוצא בשיירא קודם שלשים יום אין זקוק לבער תוך שלשים יום זקוק לבער. שמשלשים יום ואילך חל עליו להזהר בהלכות פסח. אמר אביי הא דאמרת תוך שלשים יום זקוק לבער לא אמרן אלא שדעתו לחזור אבל אין דעתו לחזור אין זקוק לבער א״ל רבא ואי דעתו לחזור אפי׳ מראש השנה נמי אלא אמר רבא הא דאמר׳ קודם שלשים יום אין זקוק לבער לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור אבל דעתו לחזור אפי׳ מר״ה זקוק לבער. ופי׳ רש״י ז״ל ואי דעתו לחזור בימי הפסח אפי׳ מר״ה נמי דכי הדר ביה בימי הפסח עבר עליה וההיא שעתא לאו ברשותיה הוא דליבטליה שהרי איסור הנאה הוא ואינו שלו וכשראהו עבר עליה. ולפ״ז מפרש להא דרבא גופיה לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור בתוך הפסח אבל דעתו לחזור בתוך הפסח אפי׳ קודם ל׳ יום זקוק לבער כדי שכשיחזור בתוך ימי הפסח לא ימצא חמץ בתוך ביתו. וכ״כ הר״ן ז״ל לפי פירש״י וסיים וכתב ולפ״ז איכא למימר דלא פליג אירושלמי דאמר ולא אמרן אלא בשדעתו לחזור אבל אין דעתו לחזור אפי׳ קודם שלשים יום זקוק לבער. וה״ק לא שנו שאין זקוק לבער אלא בשדעתו לחזור קודם הפסח אבל אין דעתו לחזור עד תוך הפסח אפי׳ קודם ל׳ יום זקוק לבער. ואחרים פירשו דשאין דעתו לחזור כלל עד אחר הפסח אבל דעתו לחזור בין בתוך הפסח בין קודם הפסח צריך לבער שמא יחזור ע״פ בין השמשות ולא יהי׳ לו פנאי לבער וכ״כ הרמב״ם ז״ל בסוף פ״ב מהל׳ חמץ ומצה. ובירושלמי לא משמע הכי עכ״ל הר״ן בזה. ואומר אני שאם באנו להשוות להא דהכא עם הא דרבא דהתם לפי פי׳ רש״י בדוחק כדפי׳ הר״ן דאין דעתו לחזור דקאמר היינו עד תוך הפסח וכדי לדמות בכוונת הענין לדינא לסברת רבא דהלכתא כוותיה טפי ניחא לן לפרש להא דהכא כדפרישית בפנים. ועולה לדינא כהאי דרבא וכפי פי׳ הרמב״ם ז״ל דהא דתימר קודם ל׳ יום א״צ לבדוק ולבער בשיש בדעתו לחזור מיד ולא יתעכב שם דתלינן שיבא זמן מה קודם הפסח בכדי שיהא לו פנאי לבער אבל אין בדעתו לחזור מיד חיישינן שמא יתעכב עד סמוך לחג הפסח. ולא יבא עד ע״פ בין השמשות ולא יהי׳ לו פנאי לבער הלכך אפי׳ קודם ל׳ יום צריך לבדוק ולבער באופן שפי׳ הזה יותר מתיישב על הלשון והכוונה לדינא דעל פירש״י יש לדקדק דמאי קמ״ל פשיטא אם דעתו לחזור בתוך הפסח שצריך לבער עכשיו. וכבר דקדקו כזה על פירש״י. ועוד מאי ס״ד דאביי למימר דהא דאמרן תוך ל׳ זקוק לבער אלא שדעתו לחזור בתוך הפסח וכו׳. דכך צריך לפי פירש״י דמשום הכי פריך ליה רבא ואי דעתו לחזור וכו׳. וכי איצטריך ליה למימר דבדעתו לחזור בתוך הפסח שזקוק עכשיו לבער עד דאקשי ליה רבא להא. ולפי׳ הרמב״ם ניחא דה״ק אביי לא אמרן דתוך ל׳ יום זקוק לבער אלא שדעתו לחזור לביתו קודם הפסח. הלכך הואיל וחל עליו בתוך ל׳ יום חובת הלכות פסח יבער קודם צאתו דשמא לא יספיק לו זמן לבער כשיבא. אבל אין דעתו לחזור כלל לביתו קודם הפסח לא חל עליו מצות ביעור ואין זקוק לבער ועלה אקשי ליה רבא ואי דעתו לחזור וכו׳ כלומר ואי הכי מיירי שדעתו לחזור קודם הפסח א״כ אפי׳ יוצא מר״ה יהא זקוק לבער דשמא לא יספיק לו זמן לבער בבואו קודם הפסח. אלא אמר רבא הא דאמרן קודם ל׳ יום וכו׳ כמבואר לעיל לפי פי׳ הרמב״ם ואתיא שפיר לדינא נמי להא דהכא ממש כהאי דרבא כמבואר אלא שבענין דעתו לחזור ואין דעתו לחזור דהכא צריך לפרש כדפרישית ואין כאן שום דוחק דסתם לשון חזרה הוא כך שדעתו לחזור לביתו בכל עת שיכול למהר חזרתו. עוד כתב הר״ן וז״ל וגרסינן בירושלמי ובספק אבל בודאי אפי׳ מר״ה. כלומר דכי אמרינן קודם לפסח ל׳ יום אין זקוק לבער הני מילי בספק כלומר שאין שם חמץ ידוע אבל יש שם חמץ ידוע בודאי אפי׳ מר״ה זקוק לבער. ואינו נראה כן לפי גמרתנו דמדאמר לישנא דאין זקוק לבער ולא אמר אין זקוק לבדוק משמע דקודם ל׳ יום אפי׳ יש שם חמץ ידוע אין זקוק לבערו לפי שעשאוהו כחמץ שנפלה עליו מפולת דסגי ליה בביטול בעלמא עכ״ל. ולפע״ד קשה לי האי פירושא דלפי דקדוקו מגמ׳ דילן דנקט לישנא דלבער אפי׳ בחמץ ידוע מיירי. א״כ הכא דנקט לישנא דלבדוק היאך אנו מפרשין על חמץ ודאי הלא אין צריך לבדוק אחריו. וה״ל למימר אפי׳ מר״ה יבערו ובלאו הכי האיך שייך הכא לחלק בין ספק חמץ לודאי חמץ לתלותו בענין חזרה דאיירי הכא וכמדומה לי שהיותר נכון לפרש דספק ודאי דקאמר ג״כ על ענין החזרה דאיירי כאן הוא דקאמר כדפרישית בפנים. דהא דאמרן בשאין דעתו לחזור מיד אפי׳ יצא לפני ל׳ יום צריך לבדוק. והיינו לבער דכך הוא לישנא דהאי ש״ס. וכשתתבונן בכל הסוגיא דהלכה זו תמצא דלבדוק דקאמר היינו לבדוק כדי לבערו. וע״ז קאמר דוקא בספק לו אם יחזור מיד או לא ואין דעתו בודאי לחזור מיד בהא הוא דאמרינן דלא מחמרינן אלא אף לפני ל׳ יום זמן מה אבל בודאי שמחליט בדעתו שלא לחזור לביתו עד קודם הפסח אפי׳ יצא מר״ה צריך הוא לבדוק ולבערו דהשתא חיישינן טפי שמא לא יבא עד ע״פ בין השמשות. ולא יהי׳ לו פנאי לבדוק ולבערו. ולפ״ז לית כאן שום פלוגתא אגמרא דילן אלא דפירש לן טפי מגמרא דילן דסתם רבא דבריו. ומיהו מסתמא משמע דלפי גמרא דילן אין לחלק. והאי דר׳ בא נמי שפיר טפי מיתפרשא אם אנו מפרשין דלא איירי כאן בספק חמץ ובודאי חמץ אלא הכל לענין החזרה הוא דאיירי הכא ותו לא מידי בזה:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםהכל

(יד) הַכֹּל נֶאֱמָנִין עַל בִּיעוּר חָמֵץ. אפי׳אֲפִילוּ נָשִׁים אפי׳אֲפִילוּ עֲבָדִים. ר׳רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם ר׳רִבִּי זְעִירָה. לֵית כָּאן אפי׳אֲפִילוּ נָשִׁים. נָשִׁים עַצְמָן הֵן נֶאֱמָנוֹת. מִפְּנֵי שֶׁהֵן עֲצֵילוֹת וְהֵן בּוֹדְקוֹת כָּל שֶׁהוּא כָּל שֶׁהוּא. כּוּתִים כָּל זְמַן שֶׁעוֹשִׂין מַצָּתָן עִם יש׳יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִין הֵן עַל בִּיעוּר חָמֵץ. אִם אֵינָן עוֹשִׂין מַצָּתָן עִם יש׳יִשְׂרָאֵל אֵינָן נֶאֱמָנִים עַל בִּיעוּר חָמֵץ. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵה: הָדָא דתימ׳דְתֵימַר בַּבָּתִּים. אֲבָל בַּחֲצֵירוֹת חֲשׁוּדִין הֵן. דְּאִינּוּן דָּרְשִׁין לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, לֹא בַחֲצֵרוֹתֵיכֶם.

Everybody is trustworthy about elimination of leavened matter, even women, even slaves. Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Ze`ira: There is no “even” women. Women intrinsically are trustworthy; since they are slow they check everything very carefully. Samaritans any time when they prepare their mazzah with Jews¹ are trustworthy about checking for leavened matter; if they do not prepare their mazzah with Jews they are not trustworthy about checking for leavened matter. Rebbi Yose said, this means in the houses, but they are suspect in courtyards since they explain that it should not be found in your houses,² does not apply to your courtyards.

1. If the Samaritan calendar has Passover on the same day as the rabbinic one.

2. Ex. 12:19.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםעודהכל

הכל נאמנין על ביעור חמץ. אפי׳ נשים אפי׳ עבדים. ר׳ ירמיה בשם ר׳ זעירה. לית כאן אפי׳ נשים. נשים עצמן הן נאמנות. מפני שהן עצילות והן בודקות כל שהוא כל שהוא. כותים כל זמן שעושין מצתן עם יש׳ נאמנין הן על ביעור חמץ. אם אינן עושין מצתן עם יש׳ אינן נאמנים על ביעור חמץ. אמ׳ ר׳ יוסה: הדא דתימ׳ בבתים. אבל בחצירות חשודין הן. דאינון דרשין לא ימצא בבתיכם, לא בחצרותיכם.

הכל נאמנין על ביעור חמץ – לומר שבית זה בדוק הוא:

לית כאן אפי׳ נשים – שהרי הנשים עצמן נאמנין לומר שהן עצמן בדקו:

מפני שהן עצילות – סתמא דש״ס קאמר טעמא דמאן דתני אפי׳ נשים אבל הנשים עצמן אינן נאמנין מפני שהן עצלניות והן בודקין מעט מעט ואינן בודקין יפה:

נאמנין הן – אף על ביעור חמץ דכיון דמוחזקין במצות מצה כישראל אף במצות חמץ מוחזקין דכל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין יותר מישראל:

הדא דתימר – לא אמרן שנאמנין הכותים על ביעור חמץ אלא דוקא בבתים דמפורש בקרא שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם:

לית כאן אפילו נשים נשים עצמן הן נאמנות וכו׳. כתב הרא״ש ובירושלמי פליגי איכא מ״ד לא תתני נשים לפי שהן עצלניות והן בודקות כל שהן ע״כ וקשה מ״ד לא תתני נשים הרי סיים שהן עצמן נאמנות וצ״ל שהיה לו גירסא אחרת בירושלמי אבל הר״ן כתב והכי איתא בירושלמי דאיכא מ״ד התם דלית כאן נשים דהן עצמן נאמנות ואיכא מ״ד מתוך שהן עצלניות בודקות כל שהו והיינו כמו שפירשתי בקונטרס:

אבל בחצירות חשודין הן דאינון דרשין לא ימצא בבתיכם לא בחצרותיכם. וקשה הא כתיב לא יראה לך שאור בכל גבולך ז׳ ימים וי״ל דדרשי לא יראה ממש וכל שהטמין אינו עובר משא״כ לא ימצא משמע להו אפילו אחר החיפוש:

לית כאן אפילו נשים סמי מכאן נשים נשים עצמן אין נאמנות כצ״ל – כלומר כל עצמן אינן נאמנות בדבר זה שהיא טירחא כדמפרש ואזיל מפני שהן עצלניות והן בודקות כל שהוא כל שהוא ולא כל הצורך:

מצתן עם ישראל – כלומר שרואין שנזהרין הן מכל מיני חימוץ בעשיית מצה אז נאמנין הן על ביעור חמץ:

הדא דתימר – שנאמנים על ביעור חמץ דוקא בבתים אבל בחצירות הצריכות בדיקה חשודין הן לפי שהן דורשין לא ימצא בבתיכם כתיב אבל לא בחצירותיכם:

לית כאן אפי׳ נשים וכו׳. למאי דכתבו התוס׳ בדף ד׳ ע״ב ד״ה הימנוהו רבנן בדרבנן כו׳ גבי בדיקת חמץ אע״ג דבידן מ״מ אי הוי מדאורייתא לא מהימנינן להו משום דאיכא טירחא יתרתא וצריך דקדוק גדול כדמוכח בירושלמי שמפרש מפני שהנשים עצלניות הן א״כ איכא למימר דר׳ ירמיה דהכא ס״ל כהאי שיטתא דבדיקת חמץ מדאורייתא כמוזכר לעיל בריש מכלתין. הלכך קאמר סמי מכאן נשים. מיהו לדידן וכהסכמת רוב גדולי האחרונים דהבדיקה אין לה עיקר מדאורייתא שבקינן להברייתא כפשטה שאפי׳ נשים נאמנות הן:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםהכל

(טו) תַּנֵּי: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל או׳אוֹמֵר: כָּל מִצְוָה שֶׁהַכּוּתִים נוֹהֲגִין בָּהּ, הֵם מְדַקְדְּקִין בָּהּ יֹתֵיר מיש׳מִיִּשְׂרָאֵל^א. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי שִׁמְעוֹן: הָדָא דתימ׳דְתֵימַר בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ מְשׁוּקָעִין בְּכוּפְרְנֵיהֶן. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁאֵין לָהֶן לֹא מִצְוָה וְלֹא שְׁיֵרֵי מִצְוָה חֲשׁוּדִין הֵן וּמְקוּלְקָלִין הֵן.

It was stated: ¹ Rabban Simeon ben Gamliel says, any commandment which the Samaritans keep they are much more exact with them than Jews. Rebbi Simeon² said, that means earlier when they were concentrated in their villages. But today, when they have no commandments nor remainders of commandments they are suspect and degenerate.

1. Tosephta 2:3, Babli Gittin 10a, Qiddushin 76a, Ḥulin 4a.

2. This author cannot be R. Simeon ben Yoḥai, but he might be R. Simeon ben Eleazar (Avodah zarah 5:4, p. 447).

א. בכ״י ליידן נכפל: ״יתיר מיש׳⁠ ⁠⁠״, ונמחק.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהעודהכל

תני: רבן שמעון בן גמליאל או׳: כל מצוה שהכותים נוהגין בה, הם מדקדקין בה יתיר מיש׳^א. אמ׳ ר׳ שמעון: הדא דתימ׳ בראשונה שהיו משוקעין בכופרניהן. אבל עכשיו שאין להן לא מצוה ולא שירי מצוה חשודין הן ומקולקלין הן.

א. בכ״י ליידן נכפל: ״יתיר מיש׳⁠ ⁠⁠״, ונמחק.

הדא דתימר בראשונה וכו׳ – לא אמרן שהכותיים מדקדקין במצות אלא בראשונה שהיו יושבין בכפרים שלהם ולא נתערבו בשאר אומות:

אבל עכשיו – שנתערבו בשאר אומות אינן נאמנין כלל והן כעכו״ם לכל דבריהם:

תני – בתוספתא פ״ב:

הדא דתימר בראשונה שהיו משוקעין בכופרניהון כלו׳ בדברים שהיו כופרין בדרש חכמים היו משוקעין בהן ומה שהחזיקו החזיקו והיו מדקדקין בהן הרבה אבל עכשיו שאין להם כלום ממצות חשודין הן לגמרי ומקולקלין הן והרי הן כנכרים לכל דבריהם. שואלין בהלכות פסח בפסח כל א׳ וא׳ בביתו אבל בבית וועד שמתקבצין הרבה בבהמ״ד ללמוד שואלין קודם לל׳ יום:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משההכל

(טז) שׁוֹאֲלִין בְּהִילְכוֹת הַפֶּסַח בְּפֶסַח. הִילְכוֹת עֲצֶרֶת בָּעֲצֶרֶת. הִילְכוֹת חַג בְּחַג. בְּבֵית ווַעַד שׁוֹאֲלִין קוֹדֶם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל או׳אוֹמֵר: שְׁתֵּי שָׁבָּתוֹת. אַתְייָא דר׳דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּרַבָּנִין, וְדַחֲבֵרַייָא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹחָנָן: טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה עוֹמֵד בַּפֶּסַח רִאשׁוֹן ואו׳וְאוֹמֵר לָהֶן הִילְכוֹת הַפֶּסַח הַשֵּׁינִי. וְדַחֲבֵרַייָא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה עוֹמֵד בַּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ ואו׳וְאוֹמֵר לָהֶם הִילְכוֹת הַפֶּסַח.

One asks about practices of Passover at Passover, practices of Pentecost at Pentecost, practices of Tabernacles at Tabernacles¹. In the House of Assembly one asks thirty days in advance; Rabban Simeon ben Gamliel says, two weeks². The statement of Rebbi Joḥanan follows the rabbis, that of the colleagues Rabban Simeon ben Gamliel. Rebbi Joḥanan said, the reason of the rabbis, because Moses stands on the First Passover and explains to them the rules of Second Passover³. That of the colleagues follows Rabban Simeon ben Gamliel, because Moses stands on the day of the New Moon and explains to them the rules of Passover⁴.

1. Babli Megillah 4a. Sifry Num. 66.

2. Babli Pesaḥim 6a.

3. The rules of the Second Passover to be celebrated on the 14^th of Iyar by people impure on the 14^th of Nisan were promulgated on the 13^th of Nisan, Num. 9:9–14.

4. Num. 9:1–4.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהמראה הפניםעודהכל

שואלין בהילכות הפסח בפסח. הילכות עצרת בעצרת. הילכות חג בחג. בבית וועד שואלין קודם לשלשים יום. רבן שמעון בן גמליאל או׳: שתי שבתות. אתייא דר׳ יוחנן כרבנין, ודחברייא כרבן שמעון בן גמליאל. אמ׳ ר׳ יוחנן: טעמון דרבנין, שכן משה עומד בפסח ראשון ואו׳ להן הילכות הפסח השיני. ודחברייא כרבן שמעון בן גמליאל, שכן משה עומד בראש חודש ואו׳ להם הילכות הפסח.

ה״ג בהלכות פסח בפסח:

בבית וועד – בבית המדר׳:

שואלין קודם לשלשים יום – ל׳ יום קודם הפסח אם שאלו שני תלמידים דבר הלכה אחד מענייני פסח והשני שאל מענין אחר נזקקין לזה ששאל הלכות פסח דה״ל כאלו שאל דבר בעתו:

ואומר להן הלכות פסח שני – דהיינו ל׳ יום שהוא בי״ד באייר ובפסח ראשון אמר להם שנאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם:

שכן משה עומד בר״ח – שנא׳ וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני בשנה השנית בחדש הראשון וכתיב ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וילפינן בגז״ש נאמר כאן במדבר ונאמר להלן במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני מה להלן בר״ח אף כאן בר״ח:

אתיא דר׳ יוחנן – דלקמן דמפרש טעמייהו דרבנן:

שואלין בהלכות הפסח בפסח וכו׳ בבית הועד שואלין קודם לשלשים יום. למאי דמבואר הכא א״צ למה שפלפלו האחרונים בזה. וכמה שהקשה הב״י ריש סי׳ תכ״ט וא״ת והא תניא בפ׳ בני העיר משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בהלכות פסח בפסח וכו׳ ע״ש דהכא בבית הוועד מיירי כדקאמר הכא וכדילפינן ממשה דהיינו בבית הוועד והתם שלא בבית הוועד קאמר ולכל אחד ואחד בביתו תיקן משה הלכות פסח בפסח:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהמראה הפניםהכל

(יז) {כְּמָה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף וכו׳}⁠^א. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב: קוֹלְפוֹ כְמִין גַּם. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. קוֹלְפוֹ כְמִין שְׁנֵי גַּמִּין. הָיָה נָתוּן בְּאֶמְצַע הַבַּיִת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב חוּנָא מַפְשִׁיטוֹ חָלוּק אֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא מַפְשִׁיטוֹ שְׂנֵי חֲלָקוֹת. הָיָה^ב עָשׂוּי מַדְרֵיגוֹת מַדְרֵיגוֹת. קוֹלְפוֹ גַּמִּים גַּמִּים. ר׳רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם חִזְקִיָּה, שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם ר׳רִבִּי יוֹחָנָן: שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה הִיא הָעֶלְיוֹנָה הָרוֹאָה אֶת הַפֶּתַח וְאֶת הַקּוֹרָה שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנָּה. תַּנֵּי: שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר: מָאן דאמ׳דְּאָמַר: שֶׁלִּפְנִים הִימֶּינָּה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלְּמַטָּה הִימֶּינָּה. מָאן דָּמַר: שֶׁלְּמַטָּה הִימֶּינָּה. הָא לִפְנִים הִימֶּינָּה לֹא. נִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲצִי שׁוּרָה. פְּשִׁיטָא, אוֹתָהּ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ יֵשׁ לָהּ שֶׁלּפְנִים מִמֶּנָּה וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ^ג יֵשׁ לָהּ שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנָּה וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. הָדָא דתימ׳דְתֵימַר. בִּמְחוֹלְלוֹת. אֲבָל בָּאֲפוּצוֹת, מַעֲבִיר עֲלֵיהֶן^ד אֶת הַנִּיָיר וְדַיוֹ^ה. הָדָא אָמְרָה שֶׁחָשׁוּ לִנְפִילָה. אמ׳ אָמַר ר׳רִבִּי פִינְחָס דָּיָפוֹ: אֲנִי או׳אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁסִּידְרָן הִכְנִיס שָׁם חָמֵץ.

“Where¹ did they say two rows in the cellar²,” etc. Rav Huna in the name of Rav: He peels it like a Gamma. Bar Qappara stated, he peels it like two Gamma³. If it was situated in the middle of the room. In the opinion of Rav Huna he strips it of one garment, in the opinion of Bar Qappara he strips it of two garments⁴. If it⁵ was built in steps, he strips it by many Gamma. Rebbi Jacob bar Aḥa in the name of Ḥizqiah: Simeon bar Abba in the name of Rebbi Joḥanan. The outermost row which is the uppermost which sees both door and beam of the roof, [and] the one inside of it⁶. It was stated: the one below it. They wanted to say that he who says, the one inside of it, so much more that one below it. He who says, the one below it, therefore not the one inside of it⁷. If half a row was used, it is obvious that what was used has inside of it and below it. That which was not used has inside of it and below it⁸. That is to say, if they are spaced⁹. But if they are tightly packed he passes the light over them¹⁰ and it is enough. Does this mean that they did worry about things falling down? Rebbi Phineas from Yafo¹¹ said, I am saying that the servant introduced leavened matter when he placed them.

1. The Babli and Maimonides read ולמה “why” instead of ובמה “where”.

3. He checks the outer rows in the cellar in two directions orthogonal to one another, in the shape of Ã. Babli 8b in the name of R. Joḥanan.

4. He has to check the lower row and one vertical row and the upper row and, depending on the interpretation given later, either another vertical row or a horizontal row inwards.

5. The storage room. Each step defines a new front row.

6. If the amphoras are stored at least two layers high, one has to check the two rows close to the entrance of the top layer.

7. Only the front rows in all layers have to be checked.

8. Even if during the year wine was taken only from one side of one row, once part of a row must be checked, the entire row must be checked.

9. According to Tosephta Ahilut 10:5, amphoras are spaced if on two opposite sides there is one hand-breadth of free space.

10. Corrector’s text. The scribe’s הנייר ולווי “the paper and appurtenances” is unintelligible.

11. Nothing more is known about him.

א. חסר בכ״י ליידן, נוסף בשוליים בכתב אחר.

ב. בכ״י ליידן נראה שהיה כתוב: ״היו״, ותיקן המגיה.

ג. ״בה״ חסר בכ״י ליידן, נוסף בגליון בכתב אחר.

ד. ״עליהן״ חסר בכ״י ליידן, נוסף מעל השורה.

ה. גירסת כ״י ליידן במקור: ״מעביר את הנייר ולווי״. ומעל השורה נוסף: ״עליהן״. ועל חלקו של המילה: ״הנייר״ – נרשם פס מחיקה, ויש לקרוא: ״הנר״. וכן נמחקה המילה ״ולווי״, ובמקומה בגליון: ״ודיו״ (ירושלמי כפשוטו).

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםעודהכל

{כמה אמרו שתי שורות במרתף וכו׳}⁠^א. רב חונה בשם רב: קולפו כמין גם. תני בר קפרא. קולפו כמין שני גמין. היה נתון באמצע הבית. על דעתיה דרב חונא מפשיטו חלוק אחד. על דעתיה דבר קפרא מפשיטו שני חלקות. היה^ב עשוי מדריגות מדריגות. קולפו גמים גמים. ר׳ יעקב בר אחא בשם חזקיה, שמעון בר בא בשם ר׳ יוחנן: שורה החיצונה היא העליונה הרואה את הפתח ואת הקורה שלפנים ממנה. תני: שלמטה ממנה. הוון בעיי מימר: מאן דאמ׳: שלפנים הימינה, כל שכן שלמטה הימינה. מאן דמר: שלמטה הימינה. הא לפנים הימינה לא. נשתמש בחצי שורה. פשיטא, אותה שנשתמש יש לה שלפנים ממנה ושלמטה ממנה. אותה שלא נשתמש בה^ג יש לה שלפנים ממנה ושלמטה ממנה. הדא דתימ׳. במחוללות. אבל באפוצות, מעביר עליהן^ד את הנייר ודיו^ה. הדא אמרה שחשו לנפילה. אמ׳ ר׳ פינחס דיפו: אני או׳: בשעה שסידרן הכניס שם חמץ.

א. חסר בכ״י ליידן, נוסף בשוליים בכתב אחר.

ב. בכ״י ליידן נראה שהיה כתוב: ״היו״, ותיקן המגיה.

ג. ״בה״ חסר בכ״י ליידן, נוסף בגליון בכתב אחר.

ד. ״עליהן״ חסר בכ״י ליידן, נוסף מעל השורה.

קולפו כמין גם – שתי שורות דקאמרי ב״ש היינו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג:

גם – היא גימל יוונית ועשוייה כמין כף שלנו פתוחה כזה ך:

קולפו – מגלה ותרגום של ויחשוף ויקלוף:

קולפו כמין שני גמין – בודק שתי שורות החיצונות וב׳ שורות העליונות:

היה נתון – השורות של החביות באמצע הבית ויכול לבוא מכל הצדדין:

על דעתיה דר״ה צריך לבדוק שורה אחת מכל צד ושורה העליונה – ע״ד דבר קפרא צריך לבדוק ב׳ שורות מכל צד וב׳ שורות העליונות:

היה עשוי מדריגות – כגון בארץ מונחים עשר על עשר ואח״כ ח׳ על ח׳ ואח״כ ו׳ על ו׳:

קולפו גמים גמים – בודק כל מדריגה בפ״ע כמין גם:

היא העליונה – והאי עליונה לאו כל גג השורות באורך כל המרתף כדקאמר ר״ה בשם רב אליבא דב״ש אלא שורות חבית אחת ע״פ רוחב כל המרתף ולא מן הארץ עד הקורה אלא אותה שורה הרואה את הפסח ואת הקורה:

ושלפנים ממנה – בגג החבית בודק ב׳ שורות ע״פ כל המרתף:

תני שלמטה ממנה – שורה אחת הרואה את הפתח ואת הקורה ועוד שורה חבית אחת למטה מן העליונה והיא השורה הזקופה כנגד הפתח ולאו כנגדו ממש אלא הכותל שהפתח בו קרי הכי:

הוון בעיי מימר – סברוהו בני הישיבה לומר מ״ד שורה שלפני׳ ממנה צריכה בדיקה כ״ש שלמטה ממנה שהרי בה משתמש כשמשתמ׳ בעליונה:

שלפנים הימנה לא – שאין מכניסין חמץ לשם:

פשיטא אותה – חצי שורה שנשתמש בה צריך לבדוק גם שורה שלפנים ממנה ושלמטה ממנה דמ״ש ממתני׳ אותה שלא נשתמש בה. מהו מי אמרינן כיון דצריך לבדוק גם אותה דלא גרע משלפנים ושלמטה הלכך צריך לבדוק גם בכל השורה שלפניה ושלמטה ממנה או דלמא די להחמיר לבדוק אותה אבל לא שלפנים ושלמטה ממנה:

במחוללות – שיש אויר חלל בין החביות:

באפוצות – שהחביות דבוקות ודחוקות שאין חלל ביניהם וליכא למיחש שנפל ביניהם חמץ:

מעביר עליהן את הנר – כלומר א״צ להעבירן ממקומן אלא בודק בנר על גביהן ודיו:

הדא אמרה – שמעינן מהכא דחיישינן לנפילת החמץ דאל״כ למה בודקין בין החביות שלא נשתמש שם:

דיפו – שם מקום:

אני אומר וכו׳ – לעולם דלא חיישינן לנפילה והא דצריך לבדוק בין החביות משום דחיישינן בשעה שסידרו החביות במרתף הכניסו לשם חמץ:

קולפו כמין גם וכו׳. וא״ת וכי טעמא דב״ש אתו לאשמועינן וגם בבבלי פליגי אמוראי בהכי וי״ל דנ״מ אליבא דב״ה דלא נימא שתי שורות החיצונות שהן עליונות דקאמר ב״ה היינו כמין גם ולבר קפרא אפשר לומר דב״ה שתי שורות כמין גם קאמר ובודק כל השורות החיצונות והעליונות:

תני ושלמטה ממנה. כתב הרא״ש בה״א שתי שורות החיצונות שהן עליונות אמר רב עליונה ושלמטה ממנה ושמואל אמר החיצונה ושלפנים ממנה תני ר׳ חייא כרב וכולהו תנאי כוותיה דשמואל ויש מן הגאונים שפסקו כשמואל דכולהו תנאי כוותיה ס״ל והרמב״ם פסק כרב דכל ברייתא דלא מיתני בי ר״ח ורבי אושעיה לאו דסמכא נינהו וכו׳ ואפילו תימא דר״א הוא בכלל דכולהו תנאי ה״ל ר״ח ור״א חד לגבי חד והדרינן לכללא דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ע״כ הנה מסוגיין נראה דלא הוה רבי אושעיה בכלל שאר תנאים דא״כ למה תפס הש״ס דברי רבי חייא בלשון ברייתא ואס״ד דרבי יוחנן מיתני בי רבי חייא ה״ל למימר אית תניי תני וכו׳ כדרכו בכל מקום אלא ודאי כיון דלא מיתני בי רבי אושעיה לא תפס כ״א ברייתא דר׳ חייא אבל מ״ש הרא״ש דהדרינן לכללא וכו׳ קשה קצת כיון דאמרינן הכא דרבי יוחנן כשמואל א״כ ה״ל למפסק כשמואל לא כרב דהא קי״ל רב ור״י הלכה כרבי יוחנן:

מ״ד שלפנים הימנה כ״ש שלמטה ממנה לפ״ז מתני׳ אתיא כפשטא שתי שורות החיצונות הוא בודק ואף שתי שורות העליונות דאותה שורה הרואה את הפתח ואת הקורה מצטרפת לכאן ולכאן ולפ״ז שמואל דסובר בבבלי כר׳ יוחנן נמי הכי מפרש למתני׳ ודלא כמ״ש תוספות דף ח׳) צ״ל קודם שלשים ע״ב בד״ה רב וכו׳ ושמואל סבר דמעליונות וכו׳ ע״ש דלדבריהם קשה לשמואל הל״ל שתי שורות החיצונות שבעליונות:

קולפו כמין גם – לב״ש דקאמרי שתי שורות על פני כל המרתף היינו שורה אחת בזקיפה. לפני הפתח ושורה אחת למעלה בשכיבה כדפרישית במתני׳ זהו קולף כלומר בודק:

קולפו כמין שני גמי״ן – כלומר שצריך לבדוק עוד ב׳ שורות אלו מצד המרתף מזה ומצד המרתף מזה תחת הג״ם העליון עד ג״ם שלמטה ממנו וזהו על פני כל המרתף:

היה נתון באמצע הבית – שיש ריוח מכאן ומכאן והשורות מסודרות באמצע ונמצא שצריך לבדוק גם צד הפנימי שבין כותל הבית לבין החביות א״כ לדעתיה דרב הונא דקאמר בנתונות אצל כותל הבית בג״ם העליון סגי והכא שנתונות באמצע הבית מפשיטו חלוק אחד כלומר דבכה״ג שצריך לבדוק כל ג׳ הצדדין של השורות והיינו צד החיצון וצד הפנימי ולמעלה על גג השורות וכחלוק הזה סביב סביב הוא מפשיטו ובודקו ולדעתיה דבר קפרא דקאמר גם העליון ועוד גם שלמטה הימנו א״כ בנתונות באמצע מפשיטו שני חלוקות אחת שלמעלה והשניה שלמטה הימנו:

היו עשוי מדריגות מדריגות – שאין כל השורות התחתונות ואת שעליהן מסודרות בשוה זו ע״ג זו אלא התחתונה היא רחבה על פני כל המרתף ושלמעלה ממנה היא יותר קצרה וכן כולן עד שמי קורה וכמדריגות הללו:

קולפו גמים גמים – כלומר כל מדרגה בודקו בזקיפה ובשכיבה וקמ״ל דלא תימא במדריגה התחתונה בזקיפה ובשכיבה סגי שסמוכה לפתח ביותר ומפני שלפעמים השמש חפץ ליטול מן אותן שהן למעלה ופתו בידו הלכך צריך לבדוק כל מדרגה ומדרגה גמין גמין:

שורה החיצונה וכו׳ – דברי ב״ה דמתני׳ מפרש דקאמרי׳ ב׳ שורות החיצונות היינו שורה החיצונה שהיא העליונה הרואה את הפתח ואת השורה שלפנים ממנה והיינו שהן העליונות דקאמרי דתרוויהו עליונות הן:

תני – בתוספתא פ״ק לדברי ב״ה שורה העליונה הרואה את הפתח ואת שלמטה הימנה ותרוייהו חיצונות הן. ולגבי שתחתיהן נקראו עליונות:

הוון בעי מימר – בני הישיבה לפרש דלמ״ד שורה שניה שלפנים הימנה כ״ש את שלמטה הימנה שצריכה בדיקה שהיא יותר סמוכה לו בכניסתו להשתמש ממנה ולדידיה שתי שורות דקאמרי ב״ה היינו לאפוקי מדב״ש דסברי ב׳ שורות על פני כל המרתף כמין ג״ם ועלה קאמרי ב״ה שא״צ לבדוק למעלה אלא ב׳ העליונות בלבד ולעולם אף לב״ה אותן שלפני הפתח צריך לבדוק אבל למ״ד דשירה שניה למטה ממנה היא א״כ הא לפנים ממנה לא צריך לבדוק דלא חיישי ב״ה אלא לאותן שתים החיצונות הרואות את הפתח בלבד:

נשתמש בחצי שורה – שידוע לו שבכל פעם היה משתמש בחצי שורה זו של ימין או של שמאל. אם כן פשיטא היא שלאותה חצי שורה צריך הוא לבדוק את השניה לפנים ממנה להאי מ״ד ואת שלמטה ממנה להאי מ״ד אלא אותה חצי שורה שלא נשתמש בה מהו יש לה שלפנים ממנה למר ושלמטה ממנו למר דשמא נשתמש בה לפעמים ואינו זכור או דילמא דלא חיישינן לה כלל ולא איפשיטא הבעיא:

דתימר במחוללות – אשתי שורות דמתני׳ קאי דוקא במחוללות שיש חלל ביניהן ואינם תכופות ודבוקות וצריך לבדוק יפה יפה שמא יש חמץ בתוך החלל אבל באפוצות שהן דחוקות ודבוקות זו לזו מעביר עליהן את הנר ודיו כלומר בהבטה אחת בעלמא סגי:

הדא אמרה שחשו לנפילה – לימא דש״מ ממתני׳ שחששו לנפילת חמץ מאליו מדצריך לבדיקת המרתף כל כך כמו בחדר שמכניסין בו חמץ:

א״ר פנחס דיפי דלא היא – דלא שמעי׳ מינה דחיישינן לנפילה אלא טעמא דבדיקת מרתף לפי שאני אומר דשמא בשעה שסידרן להחביות הכניס שם חמץ לאכיל:

תניי שלמטה ממנה. הכי תני בתוספתא ומסיים שם אבל שלפנים הימנה א״צ לבדוק וה״ק נמי בבבלי דף ח׳ ע״ב תני ר׳ חייא כוותיה דרב והכי מסקנת רוב הפוסקים. ובגמרא שלפנינו גריס והלכתא כוותיה דשמואל וכבר כתב הרא״ש ז״ל דגי׳ הגאונים היא וכך היא גירסת הרי״ף ז״ל ואינה מן הש״ס ואני כבר ציינתי לאיזה מקומות בש״ס בסוף כלאים דכך נשנה ואינה אלא גירסת הגאונים בפ״ו דברכות דף ל״ו והלכתא כמר בר רב אשי וכו׳ ומדלענין ערלה לאו פירא וכו׳. ואינה מן הגמרא אלא לישנא דבה״ג היא וכאן בהא דשמואל ובפ״ח דבכורות דף נ״ט גבי פלוגתא דרב ושמואל כתוב בגמרא שלפנינו ואע״ג דהלכתא כרב באיסורי הכא הלכתא כשמואל ג״כ אין זה מלשון הגמרא כמ״ש הרא״ש ז״ל שם ובנדה דף ס״א כתוב והלכתא כמר זוטרא מדאפקנהו רחמנא בחד לישנא. וע״כ לישנא דבה״ג הוא וכמ״ש הרמב״ם שם בפי׳ המשנה כך אמרו מקצת הגאונים וזה אצלי מאמר בלתי אמיתי וע״ש:

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון