Ketubot 105 – כתובות קה‏ – Yerushalmi Gadol

(א) משנה: הַיְּתוֹמָה וְהַשְּׁנִייָה וְהָאַייְלוֹנִית – אֵין לָהֶן כְּתוּבָּה וְלֹא פֵירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת. וְאִם מִתְּחִילָּה נְשָׂאָהּ לְשׁוּם אַייְלוֹנִית, יֵשׁ לָהּ כְתוּבָּה. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יש׳יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין – יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבָּה.

MISHNAH: Neither the orphan¹, nor the secondarily prohibited², nor the she-ram³ may claim ketubah, or usufruct⁴, or sustenance, or depreciation⁵. But if he married her from the start as a she-ram, she has claim to her ketubah⁶. A widow [married] to the High Priest⁷, a divorcee or one who had received ḥalîṣah to a common priest⁸, a bastard or Gibeonite girl to an Israel, an Israel girl married to a bastard or Gibeonite⁹, have claim to ketubah.

1. The orphaned underage girl who was married off by her mother or brothers, who repudiated her husband before reaching adulthood (cf. Yebamot 1:2, Note 118). By walking out, she (Yebamot Mishnah 13:4).
In all Babli mss. and in all Mishnah mss. of the Babylonian tradition, instead of “the orphan” one reads outright הַמְמָאֵנֶת “the repudiating”. Cf. The Babylonian Talmud with Variant Readings, Kethuboth II, p. תיד, Note 59. The Yerushalmi version must have been the original one since the Babli, 100b, discusses whether the Mishnah implies that no minor can claim a ketubah.

2. She is her husband’s relative but not a close one; her marriage is valid by biblical standards but considered incestuous by rabbinical rules; Yebamot 2:4, Note 67. But since the marriage is valid by biblical standards, her children are not bastards. She is denied a ketubah in order to induce her to refuse the marriage from the start.

3. The infertile female who lacks secondary female sex characteristics; cf. Yebamot 1:1, Note 65. If she was married underage and failed to become an adult physically, the husband may claim that he entered the marriage thinking that she was fully female and that, therefore, the marriage transaction was in error and invalid.

4. The husband does not have to return the usufruct he had from her dowry during the existence of the marriage.

5. He is not responsible to replace depreciated goods brought as her dowry.

6. Not only ketubah, but all other payments due to the divorcee or widow, since the marriage certainly was valid.

7. The High Priest is forbidden to marry her (Lev. 21:14); she is not forbidden to marry him but she is barred from eating sanctified food and her children are desecrated from the priesthood. By biblical decree, she and her children are desecrated. This is punishment. Her marriage is biblically valid; there is no rabbinic reason to deny her the ketubah and the benefits accruing automatically to a wife.

8. He is forbidden to marry her (Lev. 21:7); she is not forbidden to marry him but she is barred from eating sanctified food and her children are desecrated from the priesthood.

9. The bastard is forbidden by biblical law to marry an Israelite girl (Deut. 23:3, cf. Yebamot 1:5 Note 176; 4:15 Note 211), the Gibeonite by an old popular tradition ascribed to King David (Yebamot 2:4, Note 72). By Mishnah Qiddušin 3:14, in both cases the children inherit the status of the partner with the lower status.

קישוריםקרבן העדהפני משהעודהכל

משנה כתובות י״א:ו׳

בבלי כתובות ק׳:

מתני׳ היתומה – בגמרא מפרש ביתומה שמיאנה איירי:

השנייה – שניות לעריות שהן מדברי סופרים המפורשים ביבמות פרק שנו:

אין להן לא כתובה – הממאנת משום דמעצמה יצאה ושנייה קנסא דרבנן מפני שהיא מרגילתו לנשאה שאינה מפסדת כלום בנישואין שאינה נפסלת בהן וולדה כשר ואיילונית משום דמקח טעות הוא:

ולא פירות – בגמרא מפרש:

ולא מזונות – כגון אם לותה ואכלה בעודה תחתיו ואחר כך מיאנה אין הבעל חייב לשלם דממאנת בעודה תחתיו ודאי יש לה מזונות:

ולא בליות – שחקי בגדים שהביאה לו בשומא ולבשן הוא אינו מחזירן לה ביציאתה ודוקא שנאבדו ובלו לגמרי אבל בלאותיה הקיימים נוטלת לעולם:

אלמנה לכה״ג וכו׳ – בגמרא מפרש טעמא:

הלכה היתומה – שמיאנה כדמפרש בגמרא ולהכי קרי לה יתומה דסתם ממאנת יתומה היא ובנוסחת הבבלי הממאנת:

מתני׳ והשניה – שניה לעריות שהן מדברי סופרים:

אין להן כתובה – מנה ומאתים ממאנת משום דמעצמה יוצאה שניה קנסוה רבנן מפני שהיא מרגילתו לנשאה שאינה נפסדת כלום בנשואין שהרי אינה נפסלת בהן וולדה כשר איילונית משום דמקח טעות הוא:

ולא פירות – הפירות שאכל הבעל אין מוציאין ממנו:

ולא מזונות – כגון אם לותה ואכלה בעודה תחתיו ואח״כ מיאנה אין הבעל חייב לשלם אבל חייב במזונותיה בעודה תחתיו והשניה והאיילונית אין להן מזונות אפילו בעודן תחתיו וכל שכן אם לוו ואכלו שאין הבעל חייב לשלם:

ולא בלאות וכו׳ – מפורש בפרק ט׳ דיבמות:

קישוריםקרבן העדהפני משההכל

(ב) הלכה: הַיְּתוֹמָה וְהַשְּׁנִייָה וְהָאַייְלוֹנִית כול׳. נִיחָא שְׁנִייָה, אַייְלוֹנִית. יְתוֹמָה – וִיתוֹמָה אֵין לָהּ כְּתוּבָּה? ר׳רִבִּי חִזְקִיָּה ר׳רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם ר׳רִבִּי יוֹחָנָן: תִּיפְתָּר בִּיתוֹמָה שֶׁמֵּיאֵינָה. ר׳רִבִּי אַייבוֹ בַּר נַגָּרִי ר׳רִבִּי אִימִי: כְּשֵׁם שֶׁקָּנְסוּ בָהּ, כָּךְ קָנְסוּ בוֹ. לֵיי דֶא מִילָּה? שֶׁאִם קִידְּשָהּ בְּלִיטְרָא שֶׁלְּזָהָב שֶׁהוּא מְאַבֵּד אֶת הַכֹּל.

HALAKHAH: “Neither the orphan girl, nor the secondarily prohibited, nor the she-ram,” etc. One understands the secondarily prohibited and the she-ram. The orphan? Does an orphan not have ketubah? Rebbi Ḥizqiah, Rebbi Abbahu in the name of Rebbi J̣oḥanan: Explain it for an orphan who repudiated¹. Rebbi Ayvo bar Naggari, Rebbi Immi: Just as they fined her, so they fined him. In which respect? That if he preliminarily married her by [giving her] a pound of gold, he loses it all.

1. The orphaned underage girl who was married off by her mother or brothers, who repudiated her husband before reaching adulthood (cf. Yebamot 1:2, Note 118). By walking out, she (Yebamot Mishnah 13:4).
In all Babli mss. and in all Mishnah mss. of the Babylonian tradition, instead of “the orphan” one reads outright הַמְמָאֵנֶת “the repudiating”. Cf. The Babylonian Talmud with Variant Readings, Kethuboth II, p. תיד, Note 59. The Yerushalmi version must have been the original one since the Babli, 100b, discusses whether the Mishnah implies that no minor can claim a ketubah.

קרבן העדהשיירי קרבןפני משהעודהכל

גמ׳ ופריך ניחא שניה ואיילונית – שאין להן כתובה כדפרישית טעמא במתני׳ אלא יתומה מ״ט וכי יתומה שהשיאה אמה ואחיה לית לה כתובה בתמיה:

תיפתר – יתומה דמתני׳ ביתומה שמיאנה וטעמא כדפרישית במתני׳ ובבבלי הגירסא במתני׳ הממאנת והשנייה:

ליידא מילה – לאיזה דבר קנסו אותו הא הוא אינו נותן לה כלום ומעכב מה שנתנה לו:

ומשני שאם קידשה – אפי׳ בליטרא של זהב הרי הוא שלה ואינה מחזרת לו כלום:

בשם שקנסו בה וכו׳. כתב רי״ו במישרים נתיב כ״ג ח״ב ירושלמי בכתובות כל אותם שיש להן כתובה דרך קנס כגון אלמנה לכה״ג כשם שקנסו לענין כתובה כך קנסו לענין קידושין שאם קידשה בליטרא דדהבא מאבד הכל. ומביאו ב״י בא״ע סי׳ נ׳. וכ׳ בבית שמואל שם ס״ק א׳ משמע שניות שקנסו אותה דאין לה כתובה צריכה להחזיר הקידושין ותימא הא מפורש בסוגיין דאשנייה קאי דהא קאמר כשם שקנסו בה כך קנסו בו. וגם ברי״ף והרא״ש העתיקו כך דברי הירושלמי דשנייה הקידושין שלה. וכ״מ דברי רי״ו שכתב מאביו את הכל ואבעל קאי. גם דברי הרי״ו בעצמן תמוהים שכתב כל אותן שיש להן כתובה דרך קנס כגון אלמנה לכה״ג וכו׳. וזה אינו דודאי מדאורייתא יש להן כתובה שהרי כתב לה דקידושין תופסין בהן אלא בשנייה מטעם קנס אין לה כתובה וכן מבואר בש״ס ביבמות פ״ט ובפרקין. לכן נ״ל דטעות נפל בספר מישרים. ולא ראיתי לראשונים שהרגישו בזה וצ״ע:

שאם קידשה בליטרא דדהבא מאבד את הכל. וא״ת הא בלאו קנס הוא שלה דהא קיי״ל כשמואל דאמר המקדש אחותה מעות מתנה הן ואינן חוזרין וקשיא ארי״ף והרא״ש שהביאו דברי הירושלמי בהלכות וי״ל דדוקא באחותו הוא דהוי מעות מתנה שהכל יודעין שאין הקידושין תופסין באחותה וגמר ונתן לשם מתנה וכמפורש שם בש״ס בב״מ משא״כ בשניה אין הכל יודעין ואמרי׳ לשם קידושין נתן וכיון שכופין אותו להוציא היה ראוי שיחזרו אי לאו משום קנס שאינה יכולה להוציא ממנו הפירות שאכל. כתבו תוס׳ בפרקין דף ק״א בד״ה אילימא וכו׳ והא דתנן הממאנת אין לה פירות לא פירות שאכל קאמר דאפי׳ קרן גופיה אם אכל אין לה וכו׳. וכ״כ הרא״ש. ואיני רואה בזה קושיא על הירושלמי דאין זה הכרח שיהיה רבותא בכל דינים השנויים במשנתינו רק שלא יהיה הדין בהיפך לאחד מהם וכיון דדין זה ולא פירות שפיר שייך בכולן אף שאין בו רבותא בממאנת מ״מ כיון דצריך למתניי׳ משום אחרינא לית לן בה וזה ברור בעיני וצ״ע:

גמ׳ ניחא שניה איילונית – שאין להן כתובה:

יתומה ויתומה אין לה כתובה – בתמיה:

כך קנסו בו – כדמפרש ליידא מילה לאיזה דבר קנסו אותו שאם קידשה בליטרא של זהב מאבד הוא את הכל כשיוצאה ממנו משום קנס ובממאנת טעמא מפני שרצה לאבד את מעותיו לקדש הקטנה שתוכל למאן בו:

קרבן העדהשיירי קרבןפני משההכל

(ג) וְלֹא פֵירוֹת. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יִרְמְיָה: שֶׁאֵין לֹו עָלֶיהָ אֶלָּא אֲכִילַת פֵּירוֹת בִּלְבַד. תַּנֵּי ר׳רִבִּי יוֹסֵי צַייְדוֹנִייָא קוֹמֵי ר׳רִבִּי יִרְמְיָה וּפַלִּיג עַל ר׳רִבִּי יִרְמְיָה: וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. מַהוּ לֹא פֵירוֹת? שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֲכִילַת פֵּירוֹת שֶׁאָכַל.

¹“No usufruct.” Rebbi Jeremiah said, that he has from her only the usufruct. Rebbi Yose the Sidonian stated before Rebbi Jeremiah, in disgreement with Rebbi Jeremiah: “He has the right to what she finds and earns, and to dissolve her vows.” What means “no usufruct”? That she cannot reclaim from him the usufruct he had [from her property].

1. From here to the end of the Halakhah, this is Halakhah Yebamot 9:4, variant readings noted י, explained there in Notes 31–53.

קרבן העדהפני משהעודהכל

אלא אכילת פירות בלבד – לענין זה היא כאשתו שאוכל פירות נכסיה אבל לשאר דברים אינה כאשתו ומתני׳ ה״ק ולא פירות שאין הפירות שאכל שלה אלא שלו אף על פי שאינו חייב בפרקונה וחכמים התקינו שיאכל הבעל פירות תחת פרקונה וזו דלא קרינן בה ואותבינך לאינתו פטור מלפדותה מ״מ אינו חייב לשלם פירות שאכל מנכסי מלוג שלה:

תני ר״י צדונייא – ברייתא לפני ר׳ ירמיה והיא קשיא על ר׳ ירמיה:

צידונייא – מצידון היה א״נ אומן לעשות מצודות:

ה״ג ר׳ יהושע אומר מעשה קטנה כלום ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון וכ״ה בבבלי בפרקין. ובמתני׳ תנן נמי יתומה וקשיא לר׳ ירמיה דמהך ברייתא שמעינן דלאו לאכילת פירות לחוד היא כאשתו:

מהו ולא פירות – כלומר אלא מהו ולא פירות דתנן במתני׳ שאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל. בממאנת שכל זמן שלא מיאנה היא כאשתו לכל דבר ובשנייה משום קנס ובאיילונית כיון שראתה שהוא אוכל פירות ושתקה מסתמא מחלה ליה כי היכי דתיפוק עלה קלא דאישות:

ולא פירות וכו׳ – כל הסוגיא עד סוף הפרק גרסינן לה ביבמות פ״ט הלכה ד׳ ושם מפורש היטב וע״ש:

סליק פירקא בס״ד

קרבן העדהפני משההכל

(ד) אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵי: בְּכָל שָׁעָה הַוָה ר׳רִבִּי הִילָא רִבִּי אָמַר לִי: תְּנִי מתנית׳מַתְנִיתָךְ: יוֹרְשָׁהּ וּמִיטַמֵּא לָהּ. וְתַנִּי ר׳רִבִּי חִייָה כֵן: מְטַמֵּא הוּא אָדָם לְאִשְׁתּוֹ כְשֵׁירָה, וְאֵינוֹ מִיטַמֵּא לְאִשְׁתּוֹ פְסוּלָה.

Rebbi Yose said: All the time my teacher Rebbi Hila told me, state in your baraita that he inherits from her and defiles himself for her. We have also stated so: A man defiles himself for his qualified wife but does not become defiled for his disqualified wife.

קרבן העדהשיירי קרבןעודהכל

בכל שעה – כלומר תמיד היה מרגלא בפומיה דר׳ אילא רבו דשנייה יורשה ומטמא לה דכיון דהוא יורשה ה״ל כמת מצוה שאין לו קוברים ואפי׳ הוא כהן מטמא לה:

ותני ר״ח כן – ובברייתא דר״ח לא תני כן ל״א ותניא נמי הכי בשם ר״ח דתני ואינו מטמא לאשתו הפסולה היינו הפסולה מדאורייתא דאל״כ ה״ל למתני ואינו מטמא לנשים האסורות לו:

תני מתני׳ יורשה ומטמא לה. לא ראיתי להרמב״ם והטור ושאר פוסקים שכתבו דין שנייה אם מטמא לה ומסוגיין נראה דמטמא לה לפי הפי׳ השני שפירשתי בקונטרס. והוא הנכון בעיני מדלא תנן במתני׳ ביבמות פ׳ יש מותרות לא זה וזה מטמאין לה כי היכי דתנן התם בפ׳ האשה שהלך אלא ודאי דשניה מטמא לה ומטעם שפירשתי בקונט׳ וצ״ע:

קרבן העדהשיירי קרבןהכל

(ה) ר׳רִבִּי רְאוּבֶן בְּעָא קוֹמֵי ר׳רִבִּי מָנָא: עַבְדֵי שְׁנִייוֹת מַהוּ שֶׁיֹּאכְלוּ בַתְּרוּמָה? אמ׳אָמַר לֵיהּ: שְׁתוֹק וְיָפֶה לָךְ, הִיא אוֹכֶלֶת וַעֲבָדֶיהָ אֵינָן אוֹכְלִין.

Rebbi Reuben asked before Rebbi Mana: May the slaves of a secondarily forbidden [wife] eat heave? He said to him, be quiet, it is better for you. She eats but her slaves do not eat.

קרבן העדהשיירי קרבןעודהכל

היא אוכלת – דהא מדאורייתא קנין כספו היא:

ועבדיה אינן אוכלין – בתמיה הרי אין הפסול בעבדים אלא בה וכיון שהיא אוכלת עבדיה מיבעיא:

היא אוכלת ועבדיה אינן אוכלים. כתב הרמב״ם פ״ז מה׳ תרומות הלכה כ׳ נשא שנייה היא אוכלת ועבדי מלוג שלה לא יאכלו. וכתב הכ״מ בפ׳ הבע״י אמרינן לר״י המשתמרת לביאה פסולה דרבנן אוכלת ומ״מ איני יודע מניין לה בנשואה ממש לומר כן ועוד מניין לנו דעבדי צ״ב שלה יאכלו. ול״נ דרמב״ם מפרש היא אוכלת ועבדיה אינן אוכלין בניחותא ואנחת לן חדא דאפילו נשואה אוכלת. ומאי דקשיא ליה מנ״ל דעבדי צ״ב יאכלו. לא ידעתי מאי איכא בינה ובין אלמנה לכה״ג דכתב הרמב״ם שם דעבדי צאן ברזל יאכלו מפני שהם של בעל שהן באחריותו א״כ אף בשנייה הדיך כן ועיין בטור א״ע סי׳ קט״ז:

קרבן העדהשיירי קרבןהכל

(ו) תַּמָּן תַּנִּינָן: גֵּט הַמְעוּשֶּׂה – ביש׳בְיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר, וּבַגּוֹיִם פָּסוּל. שְׁמוּאֵל אמ׳אָמַר: פָּסוּל וּפוֹסֵל בִּכְהוּנָה. שְׁמוּאֵל אמ׳אָמַר: אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא כְגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְהָא תַנִּינָן: שְׁנִיּוֹת! לָא בְגִין דָּא אמ׳אָמַר שְׁמוּאֵל. וְהָא תַנִּינָן: הַמַדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּיהֲנוֹת לוֹ, עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם – יַעֲמִיד פַּרְנָס, יוֹתֵר מִיכֵּן – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא מוֹצִיא, שָׁמַעְנוּ שֶׁכּוֹפִין.

There, we have stated: “A forced bill of divorce is valid in Israel¹; it is invalid from Gentiles.⁠²” Samuel said, it is invalid and disqualifies for the priesthood. Samuel said, one does not force, only disqualify. Samuel said, one does not force except for example a widow married to a High Priest, a divorcee or one freed by ḥalîṣah for a simple priest. But did we not state: “Secondarily forbidden”? Did he not say “for example”? But did we not state: “A person who by a vow forbids his wife to have any usufruct from him, up to 30 days he shall appoint a caretaker; after 30 days he shall divorce her and pay ketubah”! We heard that he shall divorce; did we hear that one forces him?

1. The heirs informed her falsely that a rabbi of reputation wanted to marry her.

2. Fraudulent information by an interested party is counted as forced deal for the victim.

קרבן העדהשיירי קרבןעודהכל

תמן תנינן – בגיטין פ׳ הזורק:

מעושה – בחזקה שכפוהו ליתן גט:

פסול – וצריכה גט אחר:

ופוסל לכהונה – משום ריח הגט:

אין מעשין – הא דתנן במתני׳ גט מעושה היינו כגון אלמנה לכה״ג וכו׳ וקס״ד דבא למעט פסולי דרבנן כגון שניות:

ופריך והא תנינן – ביבמות פ״ט בשנייה שכופין אותו להוציא וקשיא לשמואל:

ה״ג בגין דא אמר שמואל כגון – וה״פ בשביל כך אמר שמואל כגון אלמנה וכו׳ לרבויי אפי׳ הנך דאסורין מדרבנן ולא בא אלא למעט נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה שאין ביאתו בעבירה שאין כופין אותו להוציא:

ופריך והא תנינן – לעיל בפ׳ המדיר:

יעמיד פרנס – שליח שיפרנסנה:

יתר מכאן יוציא ויתן כתובה – וקס״ד דה״ה דכופין:

ומשני שמענו שמוציא – שמבקשין ממנו ליתן לה גט וכי שמענו ממתני׳ שכופין אותו בתמיה וכיון שאין עברה בנישואין אין כופין אותו להוציא:

והא תנינן המדיר וכו׳. קצת קשה למה לא פריך ממתני׳ דנשא אשה ושהה עמה עשר שנים דתנן ביבמות יוציא ויתן כשובה וי״ל:

שמענו שמוציא שמענו שכופין. כתבו תוס׳ ר״פ המדיר דירו׳ סובר ששייך כפייה בדברים. ולא ידעתי איך אפשר לומר דכפייה בדברים איירי הא מעשין קאמר ואין עישוי בדברים וכ״כ תוס׳ דף נ׳ דמעשין דקאמר שמואל היינו בשוטים ע״ש:

קרבן העדהשיירי קרבןהכל

(ז) מַה בֵין אֵילּוּ לָאֵילּוּ? אֵילּוּ עַל יְדֵי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תוֹרָה דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִין חִיזּוּק, לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. וְאֵילּוּ עַל יְדֵי שֶׁהֵן דִּבְרֵי סוֹפְרִין וְדִבְרֵי סוֹפְרִין צְרִיכִין חִיזּוּק, לְפִיכָךְ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר: אֵיּלּוּ עַל יְדֵי שֶׁקְּנָסָן בְּיָדָן וּבְיַד הַװְלָד וְלֹא קָנְסוּ בָהֶן דָּבָר אַחֵר, לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. וְאֵיּלּוּ עַל יְדֵי שֶׁאֵין קְנָסָן בְּיָדָן וּבְיַד הַװְלָד וְקָנְסוּ בָהֶן דָּבָר אַחֵר, לְפִיכָךְ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן? הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּיסֵית. מָאן דָּמַר: אֵילּוּ עַל יְדֵי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תוֹרָה, וְזוֹ הוֹאִיל וְהוּא דְבַר תּוֹרָה לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. וּמָאן דָּמַר: אֵיּלּוּ עַל יְדֵי שֶׁקְּנָסָן בְּיָדָן וּבְיַד הַװְלָד, וְזוֹ הוֹאִיל וְאֵין קְנָסָהּ בְּיָדוֹ וּבְיַד הַװְלָד לְפִיכָךְ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה.

What is the difference between these and those? Since these are words of the Torah and the words of the Torah [do not]⁠¹ need support, therefore they have ketubah. Those, because they are words of the Sopherim and the words of the Sopherim need support, therefore they do not have ketubah. Some want to say since these are punished together with the child, they did not fine them, therefore they have ketubah. Those, since they are not punished together with the child, they fined them, therefore they do not have ketubah. What is the difference between them? He who remarried his divorced wife after she had remarried. For him who says since these are words of the Torah, and this case is a word of the Torah, therefore she has ketubah. For him who says since these are punished together with the child, this one, since neither she nor the child is punished, therefore, she has no ketubah.

1. Missing in Ketubot; considered a scribal error since it is implied by the later quote.

קרבן העדהעודהכל

מה בין אלו לאלו – אמתני׳ קאי מה בין שניות דתנן שאין להן כתובה לאלמנה לכה״ג וכו׳ דתנן בסיפא שיש להן כתובה:

ומשני אלו – אלמנה לכה״ג וכו׳ שהן אסורין מדאורייתא אינן צריכין חיזוק לפיכך יש להן כתובה:

ואלו – שניות שהן מדרבנן צריכין חיזוק שלא יעברו עליהן לפיכך אין להן כתובה כדי שלא תינשא להן:

אית דבעי מימר – כמו איבעית אימא:

אלו ע״י שקנסן בידן וכו׳ – אלמנה לכה״ג ע״י שהיא נעשית חללה ע״י ביאתו והולד ממנו חלל לא איצטרך תו לקנסן בקנס אחר:

ואלו – שניות שהיא לא נפסלה בביאתו וגם הולד ממנו לא מפסיל הוצרכו חכמים לקנסן בדבר אחר שלא יהיה לה כתובה:

מה נפיק מן ביניהון – מאי איכא בין הנך תרי טעמי:

וזו הואיל והוא דבר תורה – דכתיב לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה:

וזו הואיל ואין קנסה בידה וביד הולד – דאי למיפסלה לכהן לא מיפסלה בהך חזרה דהא פסולה וקיימא משעת גירושין ואי למיפסלה מתרומה לא מיתסרא בהכי ובניה כשרים דכתיב בהכי תועבה היא ודרשינן היא תועבה ואין בניה תועבין ובניסת לישראל איירי:

קרבן העדההכל

(ח) ר׳רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אמ׳אָמַר: ר׳רִבִּי זְעִירָא ור׳וְרִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָמְרִין: בִּמְזוֹנוֹת פְּלִיגִין. ר׳רִבִּי יוֹחָנָן אמ׳אָמַר: יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת. אמ׳אָמַר לֵיהּ ר׳רִבִּי אֱלִיעֶזֶר: או׳אוֹמֵר אומ׳אוֹמְרִים לוֹ: הוֹצִיא, וְאַתְּ אָמַר אָכֵן? הוּא בָּעֵי מֵימַר: מָן דָּמַר: בִּתְנַאי כְּתוּבָּה פְלִיגִין. ר׳רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יֵשׁ לָהּ תְּנַאי כְתוּבָּה. א״לאָמַר לֵיהּ ר׳רִבִּי אֶלְעָזָר: כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. בְּיוֹרְשֶׁיהָ קָנְסוּ, כָּל שֶׁכֵּן בָּהּ. מָאן דָּמַר: פְּלִיגִין בִּמְזוֹנוֹת, הָא בִּתְנַאי כְתוּבָּה – לֹא. בָּהּ קָנְסוּ, לֹא קָנְסוּ בְיוֹרְשֶׁיהָ.

Rebbi Jacob bar Aḥa said that Rebbi Ze‘ira and Rebbi Hila say that they differ about sustenance. Rebbi Joḥanan said, she may demand sustenance. Rebbi Eleazar said to him, one says to him, divorce her! And you say so? They wanted to say, for him who says they differ about the conditions attached to a ketubah, Rebbi Joḥanan said, she has the ketubah stipulations. Rebbi Eleazar said to him, everybody agrees that she cannot claim support since they even punished her heirs, so much more herself. But for him who says that they differ about sustenance, it follows that they do not differ about the stipulations of a ketubah. They fined her, but did not fine her heirs.

קרבן העדהשיירי קרבןעודהכל

במזונות פליגין – אם יש לאלמנה לכה״ג מזונות פליגי ר״י ור״א:

ה״ג א״ל ר״א אומר לו הוציא – ב״ד כופין אותו להוציא ואת אמרת הכי שיש לה מזונות בתמיה:

ה״ג הוון בעא מימר בתנאי כתובה פליגין מ״ד בתנאי כתובה פליגין כל עמא מודיי וכו׳ – וה״פ סברוהו למימר איכא מ״ד דפליגי ר״י ור״א בתנאי כתובה כגון כתובת בנין דיכרין ומזונות הבנות לאחר מיתת אביהן וקאמר דלמ״ד דבתנאי כתובה פליגי סובר דלכ״ע אין לה מזונות דהשתא דסד״א דאפילו ביורשיה קנסו לא כ״ש בה דעבדא איסורא א״נ ה״ג רי״א יש להן כתובה א״ל ר״א כל עמא מודיי שאין לה מזונות בה קנסו לא כ״ש ביורשיה:

הא בתנאי כתובה לא – פליגי אלא לכ״ע יש להן דבה קנסו דעבדא איסורא אבל יורשיה לא קנסו:

הדרן עלך פרק אלמנה ניזונית

רי״א יש לה מזונות. וקשה א״כ מאי פריך הש״ס לעיל בפרקין ה״ב אהא דאמר שמואל המוחלת כתובתה ליתומים יש לה מזונות וקשיא אלו אשה שאין לה כתובה יש לה מזונות הא שנייה אין לה כתובה כדתנן במתני׳ ואפ״ה קאר״י שיש לה מזונות ודוחק לומר דפריך אליבא דר״א מיהו לפי הגירסא הראשונה שהגהתי בקונט״י בד״ה ה״ג הוון וכו׳ י״ל דלמ״ד בתנאי כתובה פליגין פריך דלדידיה לכ״ע אין לה מזונות:

הדרן עלך פרק אלמנה ניזונת

קרבן העדהשיירי קרבןהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון