אפילו כמה לא יורידו אותו וזהו כאתקפתא דרב אשי בבבלי דלמאן דחייש לזילותא דבי דינא אפי׳ תרי ותרי נמי דלא מסקינן ליה בפעם שניה אחר שהורידו אותו ע״פ שנים והכא פריך איפכא דאין העירעור ע״פ שנים כלום אחר שהעלו אותו בשנים. וצ״ל הא דמוקי הכא שהעלו אותו ע״פ שנים לאו דצריך שנים דוקא דהרי אכתי לא היו עוררין עליו אלא דאיתרמי הכי שבאו שנים והעלוהו והיינו דפריך אם בשהעלו אותו בא׳ כלומר שלא היה עליו אלא קול בעלמא והילכך חד היה מהימן יורידו. אותו בא׳ ואם בשהעלו בשנים דאיתרמי שבאו שנים אפי׳ כמה לא יורידו אותו ומשני כרבנן דהכא דלא חיישי לזילותא דבי דינא והיינו דקאמר ר״א כשהורידו אותו ע״פ שנים העוררים שוב אין מעלין ע״פ עד אחד ולר״ג מעלין דעדי קמאי תרי ותרי נינהו והוי כנפק עליה קלא בעלמא מעיקרא וחד מהימן ובהא פליגי ר״א ור״ג אי מחשבינן להאי עד א׳ שבא באחרונה להכשירו כמו שבא מתחילה לאחר הקול או לא הואיל וכבר היו עליו עוררין בעדים אבל בבבלי דמוקי לה שהעלו אותו מתחילה ע״י עד אחד והילכך ע״כ מוקמינן לפלוגתייהו במצטרפין לעדות וכדפרישית במתני׳ על ידי נפשות אסורה לבעלה. דעת התו׳ והרא״ש ז״ל לפרש הסיפ׳ אפי׳ בבעלה ישראל מטעמא דפרישית בפנים והריש׳ ע״י ממון מותר׳ אפי׳ לכהן ודלא כפי׳ רש״י ז״ל דכולה מתני׳ בישראל מיירי (כן פי׳ רש״י בע״ז דף כ״ג) וע״ש דהוכיחו מדרמי לה בע״ז שם מתני׳ אהדדי דקתני התם לא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות והכא קתני מותר׳ לבעלה ורצ׳ לשנות התם דמתני׳ דהכא בדיעבד מיירי והתם לכתחילה קאמר ואי כפי׳ רש״י דלבעלה ישראל מותר׳ אבל לכהן אסור׳ דחיישינן שמא נאנסה קשיא היכי מוכח מהכא דשרי׳ בדיעבד ולא חיישינן כלל לשנבעלה דילמא לעולם חיישינן שמא נבעלה באונס והילכך באש׳ ישראל מותר׳ דע״י ממון לא חיישינן שמא נתרצית והתם בדין קאמר דלא תתייחד עמהן שמא תאנס אלא ודאי דהכא אפי׳ לבעלה כהן מותרת והא דלא קאמר מותרת לכהונה אגב סיפא נקט לבעלה דע״י נפשות אפי׳ לבעלה ישראל אסורה שמא מחמת פחדה נתרצית ועוד דע״כ בסיפא אפי׳ לישראל אסורה דאל״כ קשיא דיוקי דמתני׳ אהדדי דקתני ברישא ע״י ממון מותרת דמשמע בסתמא שלא ע״י ממון ושלא ע״י נפשות אסור׳ ובסיפא קאמר ע״י נפשות דוקא אסורה אלא ע״כ דרישא מיירי לכהונה ואפי׳ בסתמא אסורה וסיפא בא להשמיענו באשת ישראל דע״י נפשות אסורה דשמא נתרצית זהו תוכן דבריהם בע״ז. אבל דעת הגאונים ז״ל לפרש כולה מתני׳ באשת כהן וכן דעת הרמב״ם ז״ל בסוף פי״ח מהלכות א״ב שכתב שם וז״ל האשה שנחבשה בידי עכו״ם ע״י ממון מותרת ע״י נפשות אסורה לכהונה ולפיכך אם היה בעלה כהן נאסרה עליו ע״כ והשתא לדבריו ז״ל קשיא דיוקא דמתני׳ והב״ח באה״ע סי׳ ז׳ תירץ לשיטת הרמב״ם דה״ק ע״י ממון מותרת לבעלה כהן ואפי׳ לכתחילה תינשא לכהן הא סתמא אסורה לינשא לכהן לכתחילה ובדיעבד מותרת לבעלה כהן ובסיפא ע״י נפשות אסורה לבעלה כהן אפי׳ דיעבד עכ״ל ומלבד שנראה דוחק לפרש ולחלק אצל בעלה בין לכתחילה ודיעבד קשיא לי דהרי התם דחי לה הש״ס הא דרצה לחלק בין לכתחילה ודיעבד דקאמר דילמא לעולם אימא לך אפי׳ דיעבד נמי יחוד אסור דחיישינן שמא נבעל׳ ושאני הכא דמתיירא משום הפסד ממונו ואם איתא אכתי לידוק מדיוקא דמתני׳ גופה דשאני לן בין לכתחילה לדיעבד והנראה דלשיטת הרמב״ם ז״ל בלא״ה לק״מ דיוקא דמתני׳ דסיפא דקתני ע״י נפשות אסורה בא להשמיענו דאפי׳ ע״י נפשות דבעל כדאמר בגמרא הני נשי דגנבי וכגון אשתו של בן דינאי וע״כ צריך לפרש אליביה הכי דלא תיקשי עליו לשיטתו דמפרש כולה מתני׳ באשת כהן אמאי קתני לבעלה סתמא ולא קאמר מותרת לכהונה ואסורה לכהונה וכדדייקי התוס׳ שם אלא ודאי דלהכי קאמר לבעלה לאשמעינן דבאשה שיש לה בעל עסקינן ולא משום נפשות דידה אלא ע״י נפשות דבעל וכ״כ הר״ן ז״ל לפרש אליבא דהרמב״ם כן משום דיוקא דהתוס׳ דקתני לבעלה ולפ״ז לא קשה נמי דיוקי דמתני׳ אהדדי ועיין לקמן: