×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) משנה: כָּתַב לָהּ: נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת הַיּוֹרְשִׁין וְאֵת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ. שְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִיךְ וְעַל הַבָּאִין בִּרְשׁוּתֵיךְ – הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא אוֹתָהּ וְלֹא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ. אֲבָל יוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֵת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ.
MISHNAH: If he wrote to her1: “I have no vow or oath against you,” he cannot make her swear, but he can ask an oath from the heirs2 or her business associates3. “I have no oath against you, or your heirs, or your business associates,” he cannot ask an oath from her, or her heirs, or her business associates, but the heirs4 can ask an oath from her, or her heirs, or her business associates.
1. This continues Mishnah 4. If the wife refuses to conduct a business or a stewardship for him if he does not believe her accounts and will require her to swear, all depends on the language of the contract between husband and wife. This Mishnah is really one together with Mishnah 6.
2. If she died, he can make her sons swear who will inherit her ketubah (Mishnah 4:10) or eventually her family if she was childless (Note 87). This “oath of heirs” is “that our mother did not tell us that the ketubah was paid, or that money of hers was due to others, etc.”
3. They can swear that none of the husband’s money is in their hands.
4. The husband’s heirs, after the husband’s death.
קישוריםקרבן העדהפני משהעודהכל
מתני׳ אינו יכול להשביעה – על אפטרופיא שנעשית אצלו:
משביע הוא את היורשין – אם גירשה ומתה ויורשיה תובעין הימנו כתובתה נשבעין שבועת היורשים שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין שטרותיה ששטר כתובה פרוע א״נ בשהיו בניה אפטרופסים איירי וכ״מ בגמרא:
ואת הבאים ברשותה – אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעים כתובתה נשבעים אף הן שבועת היורשים:
אבל יורשין משביעין אותה – אם נתגרשה ויורשיה או היא נפרעין מן היתומים צריכי שבועה שהרי לא פטרם אלא ממנו אם תגבה כתובתה בחייו:
ולא לבאים ברשותי – אם אמכור נכסי ואת נפרע מהלקוחות:
מתני׳ אבל משביע הוא את היורשין – אם גירשה ומתה ויורשים תובעין ממנו כתובתה נשבעין שבועת היורשים שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע:
ואת הבאים ברשותה – אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעין כתובתה נשבעין אף הן שבועת היורשין:
אבל יורשיו משביעין אותה – אם נתאלמנה או אם יורשיה נפרעין מן היתומין צריכין שבועה שהרי לא פטרן אלא ממנו אם תגבה כתובתה בחייו והא דאמרינן שגובין יורשים בשבועה היינו אם נתגרשה ומתה או כשמתה היא תחילה אבל כשמת הבעל תחילה הרי מת לוה בחיי המלוה ואין היורשים גובין כלום שכבר נתחייבה שבועה ליורשין ואין אדם מוריש שבועה לבניו כדאמרינן במסכתא שבועות:
קישוריםקרבן העדהפני משההכל
 
(ב) הלכה: כָּתַב לָהּ: נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ כול׳. ר׳רִבִּי יוֹנָה ור׳וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָמְרִין: לֹא סוֹף דָּבָר בִּנְכָסִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ, אֶלָּא אפי׳אֲפִילוּ בִּנְכָסִין שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל – אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.
HALAKHAH: “If he wrote to her: “I have no vow or oath against you,” etc. Rebbi Jonah and Rebbi Yose both say, not only about properties over which she exercised control during her husband’s lifetime but even about properties over which she exercised control after her husband’s death are the heirs prevented from making her swear1.
1. This paragraph is in the wrong place; it refers to Mishnah 6 where the husband exempts the wife and her heirs from any oath imposed by him and his heirs. In that case the wife is exempted as long as she acts within the powers entrusted to her by her husband.
קרבן העדהפני משהעודהכל
גמ׳ לא סוף דבר – הא דתנן ה״ז אין יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו לא היא ולא יורשיה וכו׳ לאו דוקא בנכסים שנשתלטה עליהן בחיי בעלה אינן יכולין להשביעה:
אלא אפי׳ בנכסים – שהיו בידה לאחר מיתת בעלה אין היורשין משביעין אותה ולקמן בפרקין מסיק דאנכסים שנשתלטה בהן משעת מיתה עד שעת קבורה קאי:
גמ׳ לא סוף דבר – בנכסים ששלטה בהן בחיי בעלה שפטורה מן השבועה אלא אפילו באותן ששלטה בהן לאחר מיתת בעלה ואע״ג דמיורשיו לא פטרה ולקמן מוקי לה דמיירי באותן ששלטה בהן משעת מיתה עד שעת קבורה:
קרבן העדהפני משההכל
 
(ג) תַּמָּן תַּנִּינָן: הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר וּמֵתָה כְדַרְכָּהּ – יִשְׁבַּע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּהּ, וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. ר׳רִבִּי הִילָא בְשֵׁם ר׳רִבִּי יַנַּאי: וְהוּא שֶׁנָּתַן לֹו רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל לָאֲחֵרִים. וְתַנֵּי ר׳רִבִּי חִייָה כֵן: אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל, וְלֹא מִי שֶׁהוֹפְקַד אֶצְלוֹ רַשַּׁאי לְהַפְקִיד אֶצֶל אַחֵר אֶלָּא אִם כֵּן נָטְלוּ רְשׁוּת מֵהַבְּעָלִים. וְכוּלָּם שֶׁשִּׁינּוּ אֶת שְׁמוֹתֵיהֶן שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים – חַייָבִין. וְהַשּׁוֹאֵל לֹא אפי׳אֲפִילוּ לֹא שִׁינָּה חַייָב? אֶלָּא בְּגִין דְּתַנִּינָן: מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִן הַשְּׁבוּעָה, וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאָתָא מֵימַר לָךְ שא׳ע׳פ׳שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיתְנָה עִמּוֹ שֶׁהוּא פָטוּר, שֶׁהוּא חַייָב. בִּיקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל – נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא: כָּתַב לָהּ: נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֵת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. הָדָא אָמְרָה שֶׁאִם בִּיקְּשׁוּ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל הוּא מַשְׁבִּיעוֹ. הָדָא יָלְפָה מִן הַהִיא וְהַהִיא יָלְפָה מִן הָדָא: הָדָא יָלְפָה מִן הַהִיא – שֶׁאִם בִּיקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל מַשְׁבִּיעוֹ. וְהַהִיא יָלְפָה מִן הָדָא – שֶׁאִם בִּיקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַאִשָּׁה (שֶׁלֹּא) מַשְׁבִּיעָהּ. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי חֲנִינָה: לָא צוֹרְכַת מֵילַף הָדָא מִן הַהִיא. וּמַה צוֹרְכָה תֵּילַף הַהִיא מִן הָדָא? כַּיי דָּמַר ר׳רִבִּי הִילָא בְשֵׁם ר׳רִבִּי יַנַּאי: וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל. וְהָכָא: וְהוּא שֶׁנָּתַן לָהּ רְשׁוּת שֶׁיְּהוּ בָנֶיהָ אֶפִּיטְרוֹפִּים. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵי: צָרִיּךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר כָּל זְמָן שֶׁהִיא שְׂכוּרָה אֶצְלוֹ. ר׳רִבִּי זְעוּרָא שָׁאַל לר׳לְרִבִּי אֲבוּנָא: שְׁאָלוּהָ הַבְּעָלִים וָמֵתָה? אמ׳אָמַר לֵיהּ: כֵּן אֲנָן אָמְרִין: אֲכָלוּהוּ. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבוּן: אָכְלוּ – שֶׁלָּהֶן אָכְלוּ. ר׳רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי ר׳רַבִּי יָסָא: הֵיךְ עָבְדִין עוֹבְדָא? אמ׳אָמַר לֵיהּ: תְּרֵיי כָּלקֳבֵל אַרְבָּעָה וְלָא עָבְדִין עוֹבְדָא כְסוּגְייָא. אמ׳אָמַר לֵיהּ: תְּרֵיי כָּל קֳבֵל תְּרֵיי אִינּוּן. ר׳רַבִּי לָעְזָר תַּלמִידֵיהּ דר׳דְּרִבִּי חִייָה רוֹבָה, ר׳רִבִּי יוֹחָנָן תַּלְמִידֵיהּ דר׳דְּרִבִּי יַנַּאי.
1 There2, we have stated: “If somebody leases a cow from another person and lends it to a third party; if it died naturally, the lessee has to swear that it died naturally3 and the borrower has to pay to the lessee.⁠4” Rebbi Hila in the name of Rebbi Yannai: Only if he gave permission to lend to others5. Also Rebbi Ḥiyya stated thus6: “The borrower cannot lend, nor the lessee lease, nor the borrower lease, nor the lessee lend, nor the trustee give to another unless they received permission from the owners. And all who changed the titles without the owners’ knowledge are liable. But the borrower is liable even if he did not change.” But it is because we stated7: “An unpaid watchman can stipulate to be exempt from an oath and the borrower may stipulate that he not have to pay.” This means that even if he stipulated to be exempt that he is obligated8. What if he wanted to let the borrower swear9? Let us hear from the following: “If he wrote to her: ‘I have no vow or oath against you,’ he cannot make her swear, but he can ask an oath from the heirs or her business associates.” This implies that if he10 wanted to make the borrower swear, he can force him to swear. The first case teaches about the second and the second about the first11. The first case teaches about the second, that if he wanted to make the borrower swear, he can force him to swear. The second case teaches about the first, that if he wants to force the wife to swear, that he can make her swear12. Rebbi Ḥanina said, it is not necessary to derive the first case from the second, and what does one learn for the second case from the first? Following what Rebbi Hila said in the name of Rebbi Yannai: Only if he gave permission to lend to others. And here, only if he gave permission to let her sons be stewards13. Rebbi Yose said, he has to pay the lease all the time it is leased to him14. Rebbi Ze‘ira asked Rebbi Abuna: If the owners borrowed it and it died15? He said to him, in that case we say, they ate it. Rebbi Yose bar Abun said, if they ate it, they ate their own property16. Rebbi Ze‘ira asked before Rebbi Yasa: How does one act17? He said to him, there are two18 against four; one does not act following the argument. He said to him, they are two against two! Rebbi Eleazar is the elder Rebbi Ḥiyya’s student; Rebbi Joḥanan is Rebbi Yannai’s student19.
1. This entire paragraph is from Qiddušin 1:4, fol. 60b. Since at the end it treats a question from there which was not introduced here, it is clear that the text here is secondary.
2. Mishnah Baba meṣi‘a 3:3.
3. Since the lessee does not have to pay for acts of God; Note 120.
4. The borrower has to pay for every defect that develops; Note 120. Agreed to in the Babli, Baba meṣi‘a 29b. In 96b, this is a matter of dispute; the Tanna R. Yose holds there that the borrower pays the original owners.
5. Otherwise the lessee violates the terms of his lease and becomes liable for every defect which develops. In the Babli, Baba meṣi‘a 36a, this is a matter of dispute which is decided (36b) in conformity with the Yerushalmi.
6. Tosephta Baba meṣi‘a 3:1 (the first sentence only), also quoted in Baba meṣi‘a 3:3 (9a 1.51).
7. Mishnah Baba meṣi‘a 7:13.
8. If he deviated from the original terms; even if he later subleased with permission (unless he explicitly requested immunity also for the later change.)
9. Can the original owner of the cow go to court against the borrower from the lessee to have him swear that the cow died a natural death and, if the borrower refuses to swear, collect the value of the cow from the lessee, or can the borrower claim that he is involved only with the lessee and is immune to suits from third parties?
10. The original owner, since the borrower is a business associate of his lessee.
11. The first Mishnah Ketubot 9:5 and the second Baba Meṣi‘a 3:3 with its Tosephta can be combined.
12. Cf. Note 127; editio princeps reads here “that he cannot make her swear.” But the text is very clear, the fact that the husband freed his wife from having to swear about her fiduciary duties does not absolve her from responsibility and having to swear if she deviated from the framework of these duties.
13. The wife can appoint others to fulfill part of her duties (in the example given, her adult sons from a prior marriage) only with her husband’s explicit agreement; they have to swear unless especially exempted (interpretation of Tosaphot 86b, s. v. נדר; Sefer Ha‘iṭṭur 23a, Note ג.)
14. This refers back to Mishnah Baba meṣi‘a 3:1. Even if the original owner gave permission to the lessee to lend out his cow, the lessee is responsible for paying his lease the whole time the cow is in the hands of the non-paying borrower.
15. Is this true even if the original owners borrowed it back?
16. In that case, the lessee does not have to pay.
17. This refers to the problem dealt with in Qiddušin 60b 1. 48: Rav Jehudah sent to R. Eleazar: A person having responsibility who handed it over to another (and something happened, who is responsible)? He said to him, the first one has to pay. Rebbi Joḥanan said, the second one has to pay; Rebbi Simeon ben Laqish said, the second one has to pay. (The following argument shows that one has to read that R. Joḥanan holds the first one has to pay.) In Qiddušin there follows the discussion of this paragraph, which shows that R. Yannai and R. Ḥiyya (the Elder) both agree with R. Eleazar and R. Joḥanan.
The Babli, Baba qama 11b, attributes to R. Eleazar the opinion that the first one is free from paying if he did not have to pay under the original arrangement; in practice it is decided that the first one always has to pay unless the original owner agreed to the new arrangements.
18. The quote should have been: R. Eleazar says in the name of the Elder R. Ḥiyya, R. Joḥanan says in the name of R. Yannai (which is the quote of the latter in Baba qama 115a.)
19. A lengthy discussion of this text is in R. Bezalel Ashkenazi, שיטה מקובצת כתובות (reprint Tel Aviv, n/d) p. 221 a/b. However, probably the text is not based on an original ms. since it is Babylonized, remarkable for such a careful author.
קרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםחידושי רידב״זעודהכל
תמן תנינן – ב״מ פרק המפקיד:
השוכר פרה מחבירו – והשאילה השוכר בימי שכירותו לאחר לעשות בה מלאכה ומתה כדרכה בבית השואל:
ישבע השוכר – למשכיר:
שמתה כדרכה – ופטור שהשוכר פטור מאונסין:
והשואל – שחייב באונסין ישלם להשוכר:
והוא שנתן לו – המשכיר רשות להשוכר להשאיל פרתו אם ירצה אבל אם לא נתן לו רשות חייב השוכר לשלם הפרה למשכיר ששינה מדעת הבעלים וה״ל פושע ששומר שמסר לשומר אחר חייב אפילו באונסין:
ופריך והשואל – אמאי איצטרך ר״ח לאשמועינן דאם שינה חייב הא אפי׳ לא שינה השואל חייב באונסין ומשני אלא איצטרך משום הא דתנן בבבא מציעא סוף פרק השוכר את הפועלים:
ואתא מימר לך – ובא ר״ח לאשמועינן אפי׳ התנה השואל עם המשאיל לפטרו מן האונסין אם שינה והשאילה לאחר ומתה באונס חייב לשלם:
ביקש – המשכיר להשביע את השואל שמתה כדרכה מהו שיכול להשביעו או דלמא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את:
נשמעינה מן הדא – תא שמע:
הדא ילפא מן ההוא וכו׳ – וילפי׳ התם מהכא והכא מהתם:
שאם ביקש להשביע את השואל משביעו – דהא השואל בא ברשותו של המשכיר וכי היכי דהכא יכול להשביע אותה ואת הבאים ברשותה ה״ה התם יכול להשביע את השואל:
ה״ג שאם ביקש להשביע את האשה משביע וכן הוא בקידושין פרק קמא – וה״פ אם לא פטרה משבועה יכול להשביעה ולא אמרינן דה״ל כשמירה בבעלים:
ה״ג ולא צורכה מיליף ההיא מן הדא – הא לא איצטרך למילף מהתם דהא ממתני׳ דהכא שמעינן דוקא בשפטרה מן השבועה הוא דאינו משביעה אבל בשלא פטרה משבועה:
ומה צורכה וכו׳ – כי איצטרך למילף הכא מהתם היינו לענין זה דמתני׳ דהכא איירי בשנתן לה רשות שיהיו בניה אפטרופסין אבל לא נתן לה רשות חייבת לשלם כל מה שהפסיד בעלה כל זמן שיהיו בניה אפטרופוסים ל״א אבל לא נתן לה רשות אלא מעצמה עשתה בניה אפטרופסין אף על פי שפטרה משבועה משביעה כדאר״ח בשואל כיון ששינה מדעת בעלים חייב אע״פ שהתנה להיות פטור וכן עיקר:
צריך להעלות לו שכר וכו׳ אמתני׳ דפ׳ המפקיד קאי אע״פ שנתן המשכיר רשות להשוכר להשאילאם ירצה מ״מ צריך ליתן להמשכיר דמי השכירות כל זמן שהיא שכורה אצלו:
שאלוהו הבעלים – מהשוכר ומתה כדרכה בבית בעלים מהו שיהו הבעלים חייבין לשלם להשוכר כאלו השאילה לאחר או לא:
א״ל כן אנן אמרין – אפי׳ אכלוהו הבעלים בימי השאלה פטורין מלשלם:
אכלו שלהן אכלו – לכך פטורין מלשלם ולא דמי לאחר:
היך עבדין עובדא – הלכתא מאי וקאי אהא דגרסינן התם בקידושין רב יהודא שלח לר׳ לעזר שומר שמסר לשומר א״ל הראשון חייב ר׳ יוחנן אמר השני חייב רשב״ל אמר השני חייב ומיבעיא ליה מי חייב א״ל תרי כל קביל ד׳ ולא עבדין עובדא כסוגייא. כלומר הא ר׳ לעזר ור״י דסברי הראשון חייב שפשע ור׳ חייא ור׳ ינאי נמי הכי סברי דשומר שנתן לשומר חייב אא״כ נתן לו רשות ור׳ יהודא ורשב״ל פליגי וסברי דהשני חייב פשיטא דלא שבקינן ארבע ועבדין כתרי:
א״ל – ר׳ זעירא אין זה אלא כשנים נגד שנים שר״ל תלמידו דר״ח הגדול הוא ור״י תלמידו דר׳ ינאי הוא והרב ותלמידו אין מונין להם אלא אחד:
והוא שנתן לו רשות להשאיל לאחרים. כתב הרי״ף פ׳ המפקיד ואע״ג דמסר פקדונו ביד אחר בלא רשות ואמרי׳ בגיטין אין השואל רשאי להשאיל וכו׳ ה״מ לכתחלה אבל בדיעבד לא מיקרי פשיעה דהא השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר וכו׳ לא מיחייב השוכר לשלומי אע״ג דהשאילה לאחר ש״מ דלא ס״ל כר״מ דאמר כל המעביר על דעת בעלים נקרא גזלן ע״כ ותימא הא מפורש כאן בהיפך דהא מוקי למתני׳ בשנתן לו רשות להשאילו לאחרים ומייתי ראיה מהא דאין השואל רשאי להשאיל. גם בבבלי פ׳ המפקיד מפורש כך. וא״ת דדייק להרי״ף מדאמר רבא דאפי׳ ש״ח שמסר לש״ש חייב דא״ל את מהימנית לי בשבועה וכו׳ ולא קאמר אין רצוני וכו׳ כדאמר אביי וכמ״ש תוס׳ שם י״ל דרבא סובר דלא אמרי׳ אין רצוני וכו׳ אלא בשמסר לשומר דכוותיה אשל היכא דעלויי עליי׳ לשמירתי׳ לא מיחייב אלא משום דלא מהימן ליה בשבועה ונ״מ להיכא דאיכא עדים אי עלייה לשמירתו פטור אבל היכא דלא עלייה לשמירתו אע״ג דאיכא עדים חייב ומתני׳ דהשוכר פרה איירי בשנתן לו רשות וצ״ע. והרא״ש מייתי בפרקיך דברי הירושל׳ דמתני׳ איירי בשנתן לה רשות וכ״כ הטור א״ע סי׳ צ״ח ובש״ע שם. וקשה הא דמתני׳ איירי בשנחן לו רשות דייק להירושלמי ממתני׳ דפ׳ המפקיד כמפורש בסוגיין וכיון דהרא״ש והטור פסקו כהרי״ף דמוקי למתני׳ דפ׳ המפקיד בשלא נתן רשות וכ״כ הטור ח״מ סי׳ שמ״ב א״כ הני תרי פסקי סתרי אהדדי. וצ״ע. מיהו הא דכתב הרא״ש בפירקין ומדקדק מזה בירושלמי כל ד׳ שומרים אם כשפטרן משבועה והשאילו לאחרים ברשות משביע את האחרים ע״כ. אע״ג דקי״ל כר׳ יוסי דאמר כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו וכמ״ש הרא״ש בפ׳ המפקיד מ״מ מודה ר״י בשנתן לו רשות וכמ״ש הרא״ש שם אך צ״ע שלא ביארו הפוסקים דין זה בח״מ סי׳ ש״ו:
והשואל אפי׳ לא שינה חייב. ותימא הא איצטרך לאשמועינן דאפי׳ מתה מחמת מלאכה ששואל פטור חייב זה ששינה מדעת בעלים וי״ל אף המשנה מדעת בעלים אינו חייב אלא באונסין שאירע לה שנוכל לתלות שאם לא מסרה לאחר לא באתה לכך וכמ״ש תוס׳ פ׳ המפקיד דף ל״ו בד״ה אין רצוני וכו׳ ע״ש אבל במתה מחמת מלאכה לעולם פטור:
הדא אמרה שאם ביקש להשביע את השואל הוא משביעו. מכאן ראיה למ״ש מהרש״ל פ״י דב״ק סי׳ א׳ אף אם השומר הראשון שאל בבעלים מ״מ השני חייב ולא מיקרי שאלה בבעלים דכיון דאין הממון של שומר הראשון ומביאו הש״ך בח״מ סי׳ רצ״א ס״ק מ״א ע״ש. ותמהני שלא הביא המהרש״ל והגאונים ראיה מפורשת מסוגיין:
תמן תנינן – פרק המפקיד:
ישבע השוכר שמתה כדרכה – שהשוכר פטור מן האונסין והשואל שחייב באונסין ישלם לשוכר:
והוא שנתן לו – המשכיר רשות להשאיל לאחרים דאל״כ יכול הוא לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר:
ותני ר״ח – בתוספתא כן:
ששינו את שמירותיהן – כלומר שמסרו לאחר שלא מדעת בעלים חייבין וכמאן דאמר שומר שמסר לשומר חייב:
והשואל אפילו לא שינה חייב – קושיא היא דהא השואל בלא״ה משלם את הכל ואמאי תני וכולן:
אלא בגין דתנינן – סוף השוכר את הפועלים מתנה ש״ח וכו׳ דכל תנאי שבממון קיים ואתא מימר לך הכא שאע״פ שהתנה עם השואל שיהיה פטור אפ״ה הוא חייב אם שינה והשאיל לאחר שלא מדעת הבעלים:
ביקש להשביע את השואל – אמתני׳ דלעיל קאי דקתני ישבע השוכר שמתה כדרכה ואם המשכיר ביקש להשביע את השואל וכגון שפטרו לשוכר משבועה מאי:
נישמעינה – לזה מן מתני׳ דהכא דקתני אבל משביע את הבאים ברשותה הדא אמרה שיכול הוא להשביע את השואל שהרי ברשותו של זה הוא בא:
הדא – האי מתני׳ דהמפקיד ילפא מן מתני׳ דההיא דהכא וההיא ילפא מן הדא כדמפרש ואזיל:
וההיא – מתני׳ דהכא ילפא מן הדא דהמפקיד שאם ביקש להשביע את האשה שלא משביעה כמו דהתם אם משביע הוא להשואל שוב אין משביע להשוכר דהא הימניה לשואל שהרי נתן להשוכר רשות להשאילו וה״נ אם משביע ליורשיה ולבאים ברשותה שוב אינו משביעה:
לא צורכה מילף וכו׳ – זה ודאי לא צריכה למילף מן מתני׳ דהמפקיד דפשיטא שאין משביע לאשה שהרי פטרה משבועה אלא דמה צריך תילף הכא מהתם להא כהאי דאמר רבי הילא לעיל דדוקא שנתן לו רשות להשאיל והכא נמי והוא שנתן רשות להאשה לעשות בניה אפוטרופים בהא הוא דנאמנין בשבועה אבל אם לא נתן לה רשות יכול הוא לומר לך האמנתי אבל לא לבניך:
צריך להעלות לו שכר – השוכר למשכיר אפילו כל משך זמן השאלה שהשאילו לזה ואע״פ שברשותו השאילו:
שאלוה הבעלים – אם הבעלים עצמן חזרו ושאלו מן השוכר ומתה כדרכה אצלן אם חייבין לשלם להשוכר:
כן אנן אמרין – דאפי׳ הבעלי׳ עצמן משלמין:
ואפילו אכלוה גרסינן וכן הוא בקידושין ובהמפקיד – כלומר שאפילו אכלוה הבעלים חייבין לשם שהרי בתוך ימי שכירותה של השוכר היא:
ורבי יוסי בר׳ בון – פליג דאם אכלו שלהן אכלו:
היך עבדין עובדא א״ל תריי כל קביל ארבעה וכו׳ – בקידושין בהאי תלמודא שם קאמר קודם להא דתמן תנינן רב יהודה שלח לרבי אלעזר שומר שמסר לשומר א״ל הראשון חייב רבי יוחנן אמר הראשון חייב גרסינן שם ר״ל אמר השני חייב והיינו דשאל רבי זעורא לרבי יוסי היאך הלכה וא״ל רבי יוסי פשיטא דהלכה כרבים שהרי כאן שנים נגד ארבעה הן ר״ל דס״ל השני חייב וכן רב יהודה דמספקא ליה ושאל לר״א הן בטלין במיעוטן כנגד רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי ינאי ורבי חייא דכולהו ס״ל אין השואל רשאי להשאיל והילכך שומר הראשון חייב:
אמר ליה תריי כל קבל תריי אינון – אין כאן אלא שנים כנגד שנים שהרי ר״א תלמידו דר״ח רבה ורבי יוחנן תלמידו דרבי ינאי וכל א׳ אמר מה שקיבל מרבו ולא חשבינן להו אלא כחד:
תריי כל קבל ארבעה. משמע דמאן דס״ל אין השואל רשאי להשאיל ס״ל נמי שומר שמסר לשומר חייב אבל התוספות בגיטין דף כ״ט כתבו בד״ה כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל אפילו למ״ד בהמפקיד שומר שמסר לשומר פטור מ״מ לכתחילה אין לו לעשות:
ר״ז שאל לר׳ אבונא שאלוה הבעלים ומתה. פי׳ אם הבעלים חייבין לשלם להשוכר כיון דהוי שואל שלו א״ל כן אנן אמרין דחייב ואפילו אכלוה דהוי שליחות יד ע״ז אמר ר״י בר אבון אכלו שלהם אכלו דלא דמי למתה דהתם הוי עליו דין חיובא דשומר משא״כ אם שלח בה יד דאז אין עליו חיוב דשומר אלא חיובא דגזלן כדכתב בשטמ״ק ז״ל במס׳ ב״ק דף קי״א גבי סוגיא היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור דכתב בשטמ״ק ז״ל דכששלח יד נעשה עליו חיוב חדש חיובא דגזלן ולא חיובא דשומר עי״ש וכיון דהוי גזלן ולא חיוב דשומר א״כ הכא דהוי שלו לא הוי גזלן אלא שלהן אכלו וא״צ לשלם לו רק מה שקיבל ממנו על שכירות היום ולא גוף הבהמה משא״כ אם מתה כדרכה דהוי עליו תיובא דשומר דצריך לשלם להשוכר מתורת חיובא דשומר ודוק:
קרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםחידושי רידב״זהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כתובות : – מהדורת על⁠־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) שהוהדרה על פי כתב יד ליידן 4720, עם הערות המתעדות את ההגהות שבכתב יד זה ושינויי נוסח בעדי נוסח אחרים. מהדורה זו נעזרה במהדורת חיים גוגנהיימר, ברלין, די גרויטר, תשנ"ט-תשע"ה ומשלבת (עם שינויים) את הניקוד שבה., קישורים כתובות :, קרבן העדה כתובות :, שיירי קרבן כתובות :, פני משה כתובות :, מראה הפנים כתובות :, חידושי רידב"ז כתובות :

Ketubot 0:087 – Translation and commentary by Heinrich W. Guggenheimer, Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (CC BY 3.0), Kishurim Ketubot 0:087, Korban HaEdah Ketubot 0:087, Sheyarei Korban Ketubot 0:087, Penei Moshe Ketubot 0:087, Mareh HaPanim Ketubot 0:087, Chidushei Ridbaz Ketubot 0:087

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144