×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְשָׁלֹשׁ נָשִׁים וָמֵת, כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלָּזוֹ מְנָה וְשֶׁלָּזוֹ מָאתַיִם וְשֶׁלָּזוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וְאֵין שָׁם אֶלָּא מְנָה – חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. הָיוּ שֶׁם מָאתַיִם – שֶׁלִּמְנָה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים, וְשֶׁלְּמָאתַיִם וְשֶׁלִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שֶׁלְּזָהָב. הָיוּ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת – שֶׁלִּמְנָה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים, וְשֶׁלְּמָאתַיִם מְנָה, וְשֶׁלִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִשָּׁה שֶׁלְּזָהָב. וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִיטִּילוּ לַכִּיס, פָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ – כָּךְ הֵן חוֹלְקִין.
MISHNAH: If somebody was married to three women when he died, the ketubah of one was a mina1, of the other one 200, and of the other one 300. If the estate is only 100, they divide equally. If it was 200, the one who claims a mina takes 50, and those who claim 200 and 300 each take three gold denars2. If it was 300, the one who claims a mina takes 50, the one who claims 200 takes a mina3, and the one who claims 300 takes six gold denars4. Similarly, if three who invested together lost or gained they would split in this manner5.⁠6
1. 100 zuz.
2. 1 gold denar was worth 25 silver denars. 3 gold denars equal 75 zuz, 6 gold denars 150 zuz.
3. 100 zuz.
4. 1 gold denar was worth 25 silver denars. 3 gold denars equal 75 zuz, 6 gold denars 150 zuz.
5. This refers to the proportional distribution of the last case. Loss and gain of a stock company are distributed per share.
6. This Mishnah poses difficult problems. First, it deals with a scenario that cannot arise since Mishnah 1 stated that a ketubah which precedes in time has to be satisfied from the estate before the later ketubah can be claimed. Therefore, the case of the Mishnah presupposes that the husband married three woman simultaneously. While this is possible in theory, it is excluded in practice. The problem is a practical one if applied to the case that the amount available in bankruptcy proceedings is not sufficient to cover all claims of equal rank.
At first glance, it seems that the Mishnah is inconsistent, applying three different rules to three different cases. Since the Mishnah must guide the judge to correctly apportion payment of claims c1, c2,c3 if the available amount a < c1+ c2+ c3, for all a between 0 and c1+ c2+ c3, it is obvious that the Mishnah has to be explained by one single consistent formula or algorithm. In addition, the algorithm must be applicable to any number n of claims.
In the tenth Century, Saadya Gaon suceeded in reducing the number of different rules employed in the Mishnah to two (Oṣar Hageonim Ketubot p. 310). A complete discussion of the Geonic treatment of the Mishnah was given by I. Francus, שיטת הגאונים בפירוש משנה וברייתא, סיני פכו-פכז (תשס-תשסא) קצה-ריב (M. H. Katzenellenbogen Memorial Volume).
The first complete solution of the problem of finding a uniform rule for all three cases was given by R. J. Aumann and M. Maschler, Game Theoretic Analysis of a Bankruptcy Problem from the Talmud, J. Econom. Theory 36(1985) 195–213. In the framework of the theory of cooperative games, the authors show that the distribution of the Mishnah corresponds to the nucleolus strategy in game theory. Using only elementary mathematics, a single distribution formula covering all cases was given by M. Balinski in: Quelle équité, Pour la science 311 (September 2003) 82–87; What is Just? Am. Math. MONTHLY 112(2005), 502–511. While these authors succeed in explaining the Mishnah in itself, they do not explain the interpretation given to the Mishnah by the Talmudim. Nor do they explain why in both Talmudim the Mishnah is rejected out of hand. The explanation of the Babli is in language close to the Yerushalmi but translated into mathematical formulas the results are quite different; in both Talmudim the proposed explanation results in a procedure which is not monotone; i. e., it is possible that if the available amount a is increased, the payouts for some claimants are decreased. The solutions both of Aumann/Maschler and Balinski are monotone, increasing with a.
Balinski shows that the Mishnah can be understood in terms of a different distribution problem in Mishnah Baba meṣiʻa 1:1, as indicated by Alfasi (Ketubot 10, 51b in the Wilna ed.). Since this problem is also the basis of the arguments in both Talmudim, Balinski’s method is explained first. In Baba meṣiʻa there are two claimants for an amount of 1. The first claims it all, the second claims ½. Both claims are of the same status. Then the first is awarded /4, the second /4. While the claims are in ratio 2:1, the awards are in ratio 3:1. The reason given is the rule ascribed to Symmachos, a student of R. Meïr, that “money in doubt is split evenly” [Babli Baba meṣiʻa 2b, Baba qama 35b; Yerushalmi Baba meṣiʻa 8:5 (11d 1. 18); cf. Chapter 2, Notes 9 ff.]. Since the second claimant asks only for ½, the other half is awarded to the first claimant. The first half is in doubt; therefore it is split evenly between the two parties, resulting in the awards mentioned.
In order to arrive at a mathematical formulation, assume that n claims ci are advanced,
c1< c2 < … < cn.
If several claims were identical they would be consolidated into a single claim and the award split evenly between the participants. For any amount a available for distribution, the payout for claimant i is pi(a),
p1(a)+ p2(a)+ … + pn(a)= a.
We also introduce the sum of the claims, S =c1 + c2+ … + cn and M= S/2. For n = 2, Symmachos’s argument determines the payouts uniquely:
If a ≤ c1, the entire sum is in dispute,
p1(a)= p2(a)= a/2.
Therefore, p1(c1)= p2(c1)= c1/2.
If c1 < a ≤ c2, the amount a - c1 belongs to claimant 2 and
p1(a)= c1/2,
p2(a)= a-c1+c1/2= a-c1/2,
and p1(c2) = c1/2,p2(c2)= c2-c1/2.
If c2< a, both claimants have equal rights to the excess over c2,
p1(a)= c1/2+(a - c2)/2
p2(a) = c2-c1/2+(a-c2)/2=(a+c2-c1)/2.
If a = c2+c1 = S, all claims are satisfied in full. Using the function min(x,y) = smaller of x or y, Balinski did express the formulas given above by
(1) pi(a) = min(ci/2, λ) where λ is chosen so that p1(a)+ p2(a)= a;i = 1,2.
An inspection of the formulas shows that the distribution is symmetric about the middle value of the claims:
(2) pi(M-x)+ pi(M+x)= ci.
This means that the distribution for M ≤ a ≤ S is determined if it is determined for 0 ≤ aM. In the Mishnah here, it should be sufficient to indicate the distribution up to an estate of 300 if the sum of claims is 600. But the generalization of the procedure for n = 2 to n > 2 is not trivial. As Balinski points out, an arbitrary distribution function which yields the given values for a = ci and satisfies (2) is compatible with the Mishnah. His own solution is to postulate (1) for i = 1, … n. Then (2) is satisfied and the distribution is monotone. For example,
{p1(400),p2(400),p3(400)} = {100-p1(200),200-p2(200),300-p3(200)} = {50,125,225}.
The problem with this solution, as with most other solutions proposed in the last 1000 years, is that the Talmudim take another view. The solution of the Babli is easily described as a recursive computational procedure. We assume that p1(a),…,pi-1(a) have been determined; leaving an amount ai to be distributed. We determine pi(ai). If ciai, pj(ai) = ai/(n-i) for j = i, … n. Otherwise, all claims larger than ci are consolidated into one claim Ci = ci+1 + … + cn and pi(ai) is the payout assigned to claimant #i in the two-person distribution problem for claims ci, Ci and amount ai. The fictitious second claimant then receives Pi(ai) = ai+1 and the process continues.
In the example of the Mishnah, c1 = 100, c2 = 200, c3 = 300. For a = 100, by the first alternative pj(100) = 100/3 for all j. For a = 200, c1 = 100, C1 = 400. Therefore, 100 is assigned to the second party and 100 is split evenly. This yields p1(200) = 50, P1(200) = 150. Since 200 > 150, the latter amount is split evenly, resulting in p2(200) = p3(200) = 75. For a = 300, one sees that p1(300) = 50, P1(300) = 250; p2(300) = 100 = 200/2, p3(300) = 50 + 200/2 = 150. This explains the numbers stated in the Mishnah, but what about a = 101? In that case, p1(101) = 50, P1(101) = 51; p2(101) = p3(101) = 51/2 = 25.5. This clearly is unacceptable; the procedure of the Mishnah has to be rejected.
The explanation of the Yerushalmi (cf. Note 69) is not so clearly stated but it seems to be the following: The procedure also is recursive. If ciai,pj(ai) = ai/(n-i) for j = i, … n. Otherwise, one considers all two-person problems between claimants i and i+1,…, n. In praxi, this means that one has only to split between ci and cn. If ci < ai < cn then pi(ai) = ci/2. If cn < ai then write ai = cn + δ. Claims n and i overlap to the amount ci - δ. This means that
pi(ai) = δ + (ci - δ)/2 = (ci + δ)/2.
For aM, the numbers obtained for Babli and Yerushalmi coincide; the Yerushalmi’s method also is not monotone. The results for a > M disagree. For example, for the data of Mishnah 4, the Yerushalmi gives
p1(400)=100, p2(400)=100, p3(400)=200 while the Babli gives
p1(400)=50, P1(400)=350; p2(400)=100, p3(400)=250.
קישוריםקרבן העדהפני משהעודהכל
מתני׳ של זו מנה ושל זו מאתים וכו׳ – ושלשתן נחתמו ביום א׳ דאי בג׳ יומי הקודמת בשטר קודמת בגבוי או שלא הניח אלא מטלטלין שאין דין קדימה במטלטלין ואיירי במקום שגובין כתובה ממטלטלין כדאמרינן לעיל בפרקין:
חולקות בשוה – שהרי כח שלשתן שוה בשיעבוד מנה דבכולהו איכא מנה:
היו שם מאתים – אין לבעלת מנה שיעבוד אלא במנה ראשון אבל במנה שני אין שיעבוד לשטרא של מנה:
נוטלת חמשים – בגמרא מפרש:
שלשה של זהב – ג׳ דינרי זהב וכל דינר זהב כ״ה דינרי כסף:
היו שם ג׳ מאות – מנה ראשון משועבד לכולן והשני לבעלת ר׳ ולבעלת ג׳ מאות והשלישית לבעלת ג׳ מאות לבדה:
של מנה נוטלת חמשים וכו׳ – בגמרא מפרש:
ששה של זהב – הם מאה וחמשים דינרי כסף:
שהטילו לכיס – מעות לקנות סחורה לשכר:
כך הן חולקין – כל אחד נוטל בשכר והפסד לפי מעותיו:
מתני׳ של זו מנה וכו׳ – ושלשתן נחתמו ביום אחד דאי בשלשה ימים הקודמת בשטר קודמת בגיבוי או שלא הניח אלא מטלטלין דבזמן הזה ניגבת כתובה מהן ואין דין קדימה במטלטלי וכגון שלא כתב שהקנה לה מטלטלי אגב קרקע:
חולקות בשוה – שהרי כח שלשתן שוה בשיעבוד מנה דבכולהו איכא מנה:
היו שם מאתים – ואין לבעלת מנה שיעבוד אלא במנה אבל במנה שנית אין שיעבוד לשטרא של בעלת מנה. של מנה נוטלת חמשים. בבבלי פריך שלישית מנה היה ראוי שתיטול ואמאי נוטלת חמשים שהוא חצי מנה ומשני מתני׳ איירי דאמרה בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמד במנה המשועבד לך ולא יתמעט חלקך בשבילי הילכך היא ובעלת ג׳ מאות חולקות אותו ובגמרא מפרשינן לה:
של מאתים ושל ג׳ מאות שלשה שלשה של זהב – שלאחר שלקחה בעלת מנה חמשים נשאר זכות בעלת מאתים שוה עם זכות בעלת ג׳ מאות במנה וחצי הנשאר וכל אחת מהן נוטלת שלשה דינרי זהב שהן ע״ה דינרים של כסף שכל דינר זהב הוא כ״ה דינרים של כסף:
היו שם שלש מאות – מנה ראשון משועבד לכולן והשני לבעלת ר׳ ולבעלת ג׳ מאות והשלישי לבעלת ג׳ מאות בלבד:
של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה – וכגון דאמרה לה בעלת ג׳ מאות לבעלת מנה ולבעלת מאתים דין ודברים אין לי עמכם במנה הילכך מנה הראשון חולקות בעלת מאתים ובעלת מנה נמצאת בעלת מנה נוטלת חמשים ובמנה השני חולקות בעלת המאתים ובעלת ג׳ מאות נמצאת בעלת המאתים נוטלת מנה חמשים שחלקה מהמנה הראשון עם בעלת מנה וחמשים מהמנה השני שחלקה עם הבעלת ג׳ מאות והמנה הג׳ נוטלת כולו בעלת הג׳ מאות נמצאת נוטלת ששה דינרי זהב שהן מנה ומחצ׳ ומסיק בבבלי דמתני׳ רבי נתן היא ואינה הלכה דאמר רבי אין אני רואה דבריו של רבי נתן בזה אלא חולקות בשוה דהואיל וכל נכסיו אחראין לכתובה כל שלשת המנים משועבדים לבעלת מנה כשאר חברותי׳ עד שתגבה כל כתובתה הילכך חולקות בשוה:
שהטילו לכיס – זה מנה וזה מאתים וזה ג׳ מאות ופיחתו או הותירו המעות מחמת עצמן כך הן חולקין לפי הממון אבל אם קנו סחורה ופיחתו או הותירו אין חולקין לפי הממון אלא כולן חולקין בשוה לפי מספרי השותפין כדאמר בגמרא וכן הלכה:
קישוריםקרבן העדהפני משההכל
 
(ב) הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלֹשׁ נָשִׁים כול׳. שְׁמוּאֵל אמ׳אָמַר: שׁוּחָדָא דְדַייָנֵי. לִשְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּצְאוּ עַל שָׂדֶה אַחַת, אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצוּ בֵּית דִּין לְהַחֲלִיט מַחֲלִיטִין. מתנית׳מַתְנִיתָא פליג׳פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל: אֵין שָׁם אֶלָּא מְנָה, חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. לֹא שׁוּחָדָא דְדַייָנֵי אִתְאֲמָרַת. וְהָא תַנֵּי: הַיּוֹרְשִין שֶׁיָּרְשׁוּ שְׁטַר חוֹב – הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. עוֹד יָצָא עֲלֵיהֶן שְׁטַר חוֹב – הַבְּכוֹר נוֹתֵן פִּי שְׁנַיִם. עוֹד הִיא לְשׁוּחָדָא דְדַייָנֵי אִתְאֲמָרַת. ר׳רִבִּי אָבִין בְשֵׁם שְׁמוּאֵל: לֹא שַׁנְייָא. בֵּין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּצְאוּ עַל שָׂדֶה אַחַת בֵּין שְׁטָר אֶחָד שֶׁיָּצָא עַל שְׁנֵי שָׂדוֹת – אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצוּ בֵּית דִּין מַחֲלִיטִין.
HALAKHAH: “If somebody was married to three women,” etc. Samuel said, sharpness of the judges1. As in the case of two mortgages written on one field, to whom the court wants to hand it over in possession they hand it over2. The Mishnah disagrees with Samuel: “If the estate is only 100, they divide equally.⁠3” Was this said for the sharpness of the judges4? And did we not state: If the heirs inherited an instrument of indebtedness, the male firstborn takes a double portion5; and if an instrument of indebtedness was presented to them, the male firstborn pays a double portion. Was this said for the sharpness of the judges6? Rebbi Abin in the name of Samuel: There is no difference, whether two mortgages were written on one field or one mortgage was written on two fields, on whom the court decide they hand it over in possession.
1. Samuel seems to indicate that the court has to investigate and choose the method of distribution which seems most appropriate for the case before them, to whom to give real estate and to whom money or securities.
The translation of שוחדא is tentative. In the Babli, the word appears as שודא which either is derived from the Aramaic root שדי “to throw” (interpreted to mean that the court may “throw” the properties to the party it feels has the best claim) or it is identical with Galilean שוחדא because of the disappearance of ح in Babylonian speech. I am proposing to derive שוחד̇א from Arabic شحذ “to sharpen (a knife)”, Mishnaic Hebrew שחז.
2. If the field is too small to be useful as property if divided up. The holder of the second mortgage (assuming both were written on the same day) has to be indemnified with money; this is Samuel’s position in Babli 94a.
3. Does this not indicate that all three women have to be treated exactly equally?
4. The Mishnah speaks only about the value, not about the mode of distribution.
5. Since a documented claim is as good as collected, such a document is counted as ready money, not as future claim (cf. Note 50). In Babli Baba batra 124a and in Tosephta Bekhorot 6:17 the firstborn is given the right to refuse a double portion of secured future claims and then not pay double part of future secured claims against the estate.
6. This is not a case that allows of judicial discretion.
קרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםעודהכל
גמ׳ שוחדא דדייני – הא דמסיק בשני שטרות שיצאו וכו׳ דהב״ד נותן לאיזה שירצה הוא שוחד לדיין שמותר ליטול שוחד ממי שירצה ליתן לו השדה:
לשני שטרות – מי שמכר שדה אחת לשני בני אדם ביום אחד:
ופריך מתני׳ – קשיא לשמואל:
חולקות בשוה – ולא אמרינן שהדיין יתן למי שירצה:
ה״ג לשוחדא דדייני את אמרית – וה״פ ומשני דאף מתני׳ לא קאמר אלא שאם אין הדיין רוצה ליטול שוחד מאחת מהן יפסוק כן שיחלוקו בשוה ולא מן הדין:
שירשו שטר חוב – היינו מלוה בשטר דכיון דמוחזקין בשטר שע״י גובין המלוה ה״ל כאלו כבר גבוי או כאלו השביחו הנכסים ונוטל מהן פי שנים:
עוד יצא וכו׳ – ואם יצא עליהן שטר חוב שחייב אביהם לאחרים הבכור נותן פי שנים כי היכי דנוטל פי שנים שאותן הנכסים משתעבדו כולן למלוה ואיירי בשכתב לו מטלטלי אגב מקרקע לכך צריך לשלם אף ממה שגבה הבכור מהשטר שירשו:
ה״ג נותן פי שנים ואם אמר איני נותן ואיני נוטל רשאי וכ״ה בבבלי בב״ב דף קכד – וה״פ אם אמר כשיצא שטר חוב על הבכור עצמו ולא על האחין איני נוטל ואיני נותן רשאי ומפסיד הב״ח ואין לו על היתומים כלומר וקשיא הא דמי לשני שטרות שיצאו ביום אחד על שדה אחת שהרי מיד כשמת האב חל שיעבוד הב״ח גם על חלק בכורה ואף שאמר הבכור מיד איני נוטל ואיני נותן מ״מ שניהם בבת אחת חלין והל״ל דשודא דדיינא הוא:
ומשני עוד היא – אף זו לשוחדא דדייני אתאמרת אם רוצה הדיין לפסוק כן הרשות בידו ואם ירצה יכול לפסוק שיטול הב״ח אף חלק הבכורה:
בין שטר אחד שיצא על שני שדות – כגון שכתב בשטר שדה פלונית ויש לו שתי שדות ששמותיהן שוות:
שוחדא דדייני. בקונט׳ פירשתי שמותר ליקח שוחד. וכ״ד רמ״א בד״מ בח״מ סי׳ ר״מ. מיהו הש״ך כתב שם בשם הרמב״ן דלאו דוקא שוחד אלא כעין שוחד וגוזמא קאמר וכ״ה בתוס׳ פ׳ הכותב דף פ״ה ע״ב בד״ה. שודא וכו׳ דאי שוחד ממש קאמר קשיא הא קיי״ל כל דיינא דמקבל אגרא לא דיינא הוא:
לא שוחדא דדייני את אמרת. בקונט׳ הגהתי. אבל מדברי הרי״ף נראה דמפרש דסיומא דקושיא הוא וה״פ ולא שוחדא דדיינא את אמרת במתני׳. וקשה מדמשני בסמוך עוד היא לשוחדא דדיינא אתאמרת משמע דפירוקא הוא. והר״ן כתב בפרקין דהכי משני ולא שוחדא דדיינא אתאמרת כלומר הא שמואל לא קאמר אלא במקום שיש להכריע ליפות כחו של זה מזה ומתני׳ במקום שאין להכריע מיירי שלא בא התנא אלא ללמד דין חלוקתם. מיהו לקמן הלכה ה׳ דפריך שמואל אדשמואל משמע כפי׳ הרי״ף וצ״ע:
עוד יצא עליהן שט״ח. פי׳ הרשב״ם בב״ב דף קכ״ד מילתא באנפי נפשה היא וד״ה ואפי׳ בלא ירשו שט״ח מיירי וכו׳ וי״מ ואם אמר איני נוטל בשט״ח שיש לאבי על אחרים פי שנים וגם איני נותן בשט״ח היוצא עליו פי שנים רשאי ושיבוש גמור הוא שהרי השטר היוצא על אביהן אין בע״ח גובה מהן דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב״ח ע״כ. וקשה דלשון עוד יצא וכו׳ משמע דאדלעיל קאי גם מה שמשבש פי׳ הי״מ והוא פי׳ הר״ח איכא לתרוצי דאיירי בשכתב לו מטלטלי אגב מקרקע וכמ״ש בקונט׳:
גמ׳ שמואל אמר שוחדא דדיינא – כמו שודא דדיינא כדמפרש ואזיל לב׳ שטרות שיצאו על שדה אחת שמכר לב׳ בני אדם ביום א׳ הכל לפי ראות עיני הדיינין מחליטין לאיזה מהן שירצו:
אין שם אלא מנה חולקות בשוה – וקשיא לשמואל דאמר שודא דדייני:
לא שוחדא דדיינא את אמרת – בתמיה ותירוצא הוא כלומר הא שמואל לא קאמר אלא היכא דאיכא שודא דדייני שיכולין הדיינים להכריע ולייפות כחו של זה מזה אבל מתני׳ מיירי במקום שאין להכריע ולייפות כח אחת מהן והילכך חולקות בשוה דהתנא לא בא אלא ללמד דין חלוקתם:
והא תני – בתוספתא והובאה בבבלי י״נ דף קכ״ד:
הבכור נוטל פי שנים – דכיון דמלוה בשטר הוא מוחזק הוא ולא ראוי והבכור נוטל פי שנים:
עוד יצא עליהן – כלומר וכן אם יצא עליהן שט״ח מחוב אביהם דאמרינן לפי מה שנטל כך הוא נותן ולא אמרינן שודא דדייני להכריע ולייפות כחו:
עוד היא לשוחדא דדייני אתאמרת – בתמיה וכי שייך התם שוחדא דדייני דבדין הוא כפי שהוא נוטל כך יהא משלם ושאני דשמואל:
ל״ש – כלומר רבי אבון מפרש למילתיה דשמואל הא דאמרי׳ שוחדא דדייני לא שנא בין ב׳ שטרות לב׳ בני אדם שיצאו על שדה אחת ואין ידוע לאיזה מהן לאיזה שירצו ב״ד מחליטין:
בין שטר אחד – לאדם אחד שיצא על שני שדות ואין ידוע איזו כדלקמן הלכה ה׳:
לא שוחדא דדייני את אמרת. כן פירש הר״ן ז״ל בפרקין דשינוייא הוא ואתייא מתני׳ כשמואל דקי״ל כוותיה אבל הרי״ף ז״ל פרק הכותב פירש לההיא דהכא למסקנת הקושיא לא שוחדא דדייני את אמרת ואמאי לא נימא במתני׳ הכי ומ״מ לדינא לא נפקא לן מידי דהא דאמר שמואל שוחדא דדייני דוקא בשטרי מכר ומתנה אבל בהודאות והלואות מודה לרב דיחלוקו כדכתב שם הרי״ף וכל הקודם בהן זכה וכן הוא מסקנת רוב הפוסקים ועיין לקמן הלכה ה׳ מ״ש מזה:
קרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםהכל
 
(ג) שְׁמוּאֵל אמ׳אָמַר: בְּמַרְשׁוֹת זֶהא אֶת זוֹ. בְּשֶׁהִרְשְׁתָ הַשְּׁלִישִׁית אֶת הַשְּׁנִייָה לָדוּן עִם הָרִאשׁוֹנָה. אָמְרָה לָהּ: לֹא מְנָה אִית לָךְ, סַב חַמְשִׁין וְאֵיזַל לָךְ.
Samuel said, if they empower one another1. If the third empowered the second to deal with the first. She said to her, is not a mina due to you2? Take 50 and leave!
1. To deal separately with the co-wife claiming the smallest amount. In the Babli, 93a, Samuel explains that the second wife empowered the third to represent her also; cf. Note 62. Unless all parties agree to the procedure, the estate has to be distributed proportional to the claims. It is difficult to see why all parties should agree; the procedure of the Mishnah is eliminated from practical use.
2. If the amount available is larger than a mina, the first has to split the mina only with one co-wife.
א. מלת ״זֹה״ מנוקדת בכתב יד ליידן.
קרבן העדהפני משהמראה הפניםעודהכל
במרשות זו את זו – הא דתנן במתני׳ של מנה נוטלת חמשים איירי שהרשה בעלת ג׳ מאות את בעלת ר׳ לדון עם הראשונה ואמרה לראשונה לא אריב עמך במנה המשועבד לך דאל״כ אין לה במנה הראשונה אלא שליש:
אמרה לה – השניי׳ הרי אין לך אלא מנה נחלק אותה וקח חמשים וזיל לך:
שמואל אמר במרשות זו את זו – אמתני׳ קאי דקתני של מנה נוטלת חמשים ואע״ג שאין מגיע לה אלא שליש של מנה הראשון שהרי במנה השני אין לה חלק בה משום דמתני׳ מיירי במרשות זא״ז ובשהרשת השלישי׳ את השניה שנתנה לה כח והרשאה לדון עם הראשונה ואמרה לה השניה לראשונה לא מנה אית לך קח חמשים ולכי וסילקה נפשה מכ״ה זהובים מה שיש לה חלק בהן וכן מחלק השלישית ע״י הרשאתה ונשארו ע״ה זהובים וחולקות כולן ולפיכך נוטלת הראשונה חמשים:
במרשות זו את זו כו׳. בבבלי דף צ״ג לא קאמר שמואל אלא בכותבת בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמך במנה ולפיכך מדייק התם מסיפא דקתני של מאתים ושל ג׳ מאות שלש שלש של זהב תימא לה השלישית לשניה הא סליקת נפשך ממכה הראשון ואין לך אלא חמשים ממנה השני ומשני משום דאמרה לה מדין ודברים הוא דסליקא נפשאי וכתבו התוס׳ שם לא אתברר שפיר טעמא דמילתא דהא מ״מ סילקה נפשה מהאי מנה וא״כ סילקה ג״כ מלריב עם בעלת הג׳ בזה המנה ולשיטתא דהאי תלמודא ניחא דמיירי דגם הג׳ הרשת להשניה וסילקה ע״י כן חלקה וגם חלק השלישית מהכ״ה מן המנה הראשון ותו לא ונשארו ע״ה לחלק בין כולן כדפרישית וכעין שכתבו התוס׳ שם ד״ה תימא לא ידעתי אמאי לא משני כגון שכתבו בעלת ג׳ מאות ובעלת ר׳ לבעלת מנה דו״ד אין לנו עמך בעשרים וחמשה ולא שייך הכא מה שדיקדק התי״ט אם שתיהן כתבו לבעלת הק׳ מאי קמ״ל במילתא דפשיטא יותר מביעתא בכותחא דלאוקמתא דהאי תלמודא לק״מ דטובא קמ״ל דאע״ג דבעלת הג׳ לא אמרה כלום מסילוק דו״ד אלא ע״י הרשאתה להשניה לדון עם הראשונה סילקה גם חלק הבעלת הג׳ מכ״ה במנה הראשון מהני:
קרבן העדהפני משהמראה הפניםהכל
 
(ד) וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִטִּילוּ לַכִּיס וְהוֹתִירוּ אוֹ פָּחֲתוּ כָּךְ הָיוּ חוֹלְקִין. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי אֶלְעָזָר: הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁהָיְתָה הַסֶּלַע חֲסֵירָה אוֹ יְתֵירָה, אֲבָל לְשָׂכָר וּלְהֶפְסֵד כּוּלְּהֹן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. וְקַשְׁיָא: הָהֵן יְהַב מֵאָה דֵינָרִין וְהָהֵן יְהַיב עֲשָׂרָה, וְאַתְּ אָמַר אָכֵן? חֲבֵרַייָא אָמְרִין: יָכוֹל הוּא מֵימַר לֵיהּ: עַל יְדֵי מִנַּיי סְלִקַת פְּרַגְמַטַּיָּא. עַד כְּדוֹן רְהַטַּת פְּרַגְמַטַּייָא זְעִירָה, הֲװָת פְּרַגְמַטַּיָּא רוֹבָה. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי אָבִין בַּר חִייָה: יָכוֹל הוּא מֵימַר לֵיהּ: עַד דְּאַתְּ מַזְבִּין חַד זְמָן, אֲנָא מַזְבִּין עֲשָׂרָה זְמָנִים. עַד כְּדוֹן בְּמָקוֹם קָרוֹב, בְּמָקוֹם רָחוֹק? אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי הִילָא: יָכוֹל הוּא מֵימַר לֵיהּ: עַד דְּאַתְּ אֲזִיל וַאֲתִי חַד זְמָן, אֲנָא אֲזִיל וַאֲתִי עֲשָׂרָה זְמָנִים. תַּמָּן תַּנִּינָן: חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אֶחָד שָׁוֶה מָאתַיִם – הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מְנָה, וְשֶׁלְּפָנָיו חֲמִשִּׁים זוּז, וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים דֵּינָר זָהָב. ר׳רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֶׁם ר׳רִבִּי [זְעִירָא]: וְכֵן לְשָׂכָר. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵי: דר׳דְּרִבִּי זְעִירָא פליג׳פְלִיגָא עַל דר׳דְּרִבִּי אֶלְעָזָר. ר׳רִבִּי מָנָא אמ׳אָמַר קוֹמֵי ר׳רִבִּי יוּדָן: לֹא מוֹדֵי ר׳רִבִּי לָעְזָר שֶׁאִם הִתְנוּ בֵינֵיהֶן שֶׁזֶּה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ וְזֶה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ? שְׁװָרִים כְּמוּתָנִים הֵן. חָזַר וְאָמְרָהּ קוֹמֵי ר׳רִבִּי יוֹסֵי. אמ׳אָמַר לֵיהּ: בְּפֵירוּשׁ פְּלִיגִין. ר׳רִבִּי לָעְזָר אמ׳אָמַר: סְתַמָּן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. ר׳רִבִּי זֵירָא אָמַר: סְתַמָּן זֶה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ וְזֶה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ.
“Similarly, if three who invested together lost or gained they would split in this manner.” 1 Rebbi Eleazar said: You say that in case the tetradrachma lost or added value. But for earnings or losses they split evenly2. That is difficult! One gave 100 denars and the other gave ten, and you say so? The colleagues say, he may say to him, by my contribution the merchandise rose. So far, if they ran after little merchandise3. If there was much merchandise? Rebbi Abun bar Ḥiyya said, he may say to him, by the time you sold one piece, I am selling ten. That is, at a nearby place. If it was far away? Rebbi Hila said, he may say to him, by the time you go and return once, I am going and returning ten times. There4, we have stated: “If [the ox] gored an ox worth 200, the last one takes 100, the one before him 50, and the two first ones a gold denar.” Rebbi Samuel in the name of Rebbi [Ze‘ira]: The same holds for earnings5. Rebbi Yose said, the statement of Rebbi Ze‘ira disagrees with Rebbi Eleazar. Rebbi Mana said before Rebbi Yudan: Does Rebbi Eleazar not agree if they contracted between themselves that each can take according to his contribution6? Oxen are as if contracted. He turned around and said, they disagree explicitly: Rebbi Eleazar said, if nothing was said, they split evenly; Rebbi Ze‘ira said, if nothing was said, each takes according to his contribution7.
1. This paragraph has a differently worded parallel in Baba qama 4:1 (by a different editorial team) which explains the somewhat cryptic wording here:
תַּמָּן תְּנִינָן. הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מְנָה וְשֶׁלְּפָנָיו חֲמִשִּׁים זוּז וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים דִּינָרֵי זָהָב. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעֵירָא, וְכֵן לְשָׂכָר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְּרִבִּי זֵירָא פְּלִיגָא עַל דְּרַבִּי לָעָזָר. אָמַר רַבִּי מַנִּי. קַשְׁיָתָהּ קוֹמֵי רְבִּי יוּדָן. אָמַר לִי. לֹא מוֹדֶה רְבִּי לָעָזָר שֶׁאִם הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן שֶׁזֶּה נוֹטֵל לְפִי כִּיסוֹ וְזֶה נוֹטֵל לְפִי כִּיסוֹ. שְׁוָרִים כְּמֻתָּנִים הֵן. חָזַר וְאָמְרָה קוֹמֵי רְבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. בְּפִירוּשׁ פְּלִיגֵי. רִבִּי לָעָזָר אָמַר. סְתַמָּן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. רְבִּי זְעֵירָא אָמַר, סְתַמָּן זֶה נוֹטֵל לְפִי כִּיסוֹ וְזֶה נוֹטֵל לְפִי כִּיסוֹ.
וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִיטִּילוּ לַכִּיס פָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ כָּךְ הֵן חוֹלְקִין. אָמַר רִבִּי בּוּן. נִרְאִין דְּבָרִים אִם נָֽטְלוּ מַרְגָּלִית. דְּיָכוֹל מֵימַר לֵיהּ אִילּוּלֵי עֲשַׂרְתָּא דֵינָרַיי לֹא הֲוִיתָה מְזַבִּין כְּלוּן. אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֵחָלֵק מֵבִיאִין לָאֶמְצָע וְחוֹלְקִין. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר וַאֲפִילוּ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֵחָלֵק. דְּיָכִיל מֵימַר לֵיהּ אַתְּ פְּרַגְמָטַּיָּא דִידָךְ סַגִּין וְאַתְּ מַנְעָא מַזְבִּנְתָּא. אֲנָא פְּרַגְמָטַּיָּא דִידִי קָלִיל וַאֲנַא הֲפַךְ וּמִתְהַפֵּךְ בְּדִידִי וּמַטִּי בָךְ. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהָייְתָה פְּרַגְמָטַּייוֹ נְתוּנָה כָאן. תָֽיְתָה פְּרַגְמָטַּייוֹ נְתוּנָה בְּרוֹמֵי. דְּיָכִיל מֵימַר לֵיהּ. עַד דְּאַתְּ סְלִיק לְרוֹמֵי אֲנַא הֲפַךְ וּמִתְהַפֵּךְ בְּדִידִי וּמַטִּי בָךְ.
"Similarly, if three who invested together lost or gained they would split in this manner.⁠" Rebbi Abun said, the statement looks reasonable if they bought a precious stone because he can say to him, without my ten denars you could not have bought anything. But anything that usually is split {smaller units that can be bought with less capital) one adds together and splits (proportionally to the capital invested). Rebbi Eleazar says, even things that usually are split [are divided evenly], because he can say to him, you have a lot of merchandise and you have difficulty selling it. 1 have little merchandise and turn it over rapidly and make as much as you do. So far if his merchandise was here. What if his merchandise was in Rome? He can say to him, by the time you went to Rome, I turn mine over rapidly and make as much as you do.
There, we have stated: “If [the ox] gored an ox worth 200, the last one takes 100, the one before him 50, and the two first ones a gold denar.” Rebbi Samuel in the name of Rebbi Ze‘ira: The same holds for earnings. Rebbi Yose said, the statement of Rebbi Ze‘ira disagrees with Rebbi Eleazar. Rebbi Mani said, I asked this before Rebbi Yudan. He said to me: does Rebbi Eleazar not agree if they contracted between themselves that each can take according to his contribution? Oxen are as if contracted. He turned around and said this before Rebbi Yose, who answered him, they disagree explicitly: Rebbi Eleazar said, if nothing was said, they split evenly; Rebbi Ze‘ira said, if nothing was said, each takes according to his contribution. {This paragraph is a direct quote from Ketubot since the quote from “there” refers to here, Baba qama 4:1}.
2. Only results of financial operations are split per share. Results of personal effort by the shareholders are split evenly; they are socii pro aequa parte of Justinian’s legislation.
3. Expensive items, as explained in the parallel text.
4. Mishnah Baba qama 4:1. Ex. 21:35 decrees that if an ox kills another ox, the owner of the attacking animal and the owner of the victim become co-owners of both the living and the dead animal. If the attacking ox attacks another one before it can be slaughtered, its co-owners now become co-owners with the owner of the second victim. The case quoted in the Mishnah is about an ox worth 200 zuz which attacks three oxen, each of which was worth 200 zuz but whose carcasses are not worth anything after the attack. Then the owner of the ox which was killed last takes half the combined value of the attacker and its victim as prescribed in the verse, 100 zuz. The owner of the second ox has a claim of 50% of the value of the combined value of the attacker and its victim. But since only 100 zuz remain of the value of the attacker and the victim is not worth anything, the second owner gets only 50 zuz. By the same argument, the owner of the first ox gets 25 zuz, the same amount as the owner of the attacker retains.
5. R. Ze‘ira interprets the Mishnah in Baba qama that in the company created by the attacking ox, the owner of the third victim contributed 200, the owner of the second 100, the owners of the first and of the attacker 50 each, and 50% of the value was lost as prescribed in the verse. Therefore, the Mishnah precribes proportional appropriations for a case which is not a financial operation; the Mishnah in Ketubot can be interpreted that in a company, all gains and losses have to be distributed in proportion to the capital invested.
6. Since in money matters, biblical law is not prescriptive.
7. Since R. Ze‘ira is the later and higher authority, the Yerushalmi decides that all distributions must be proportional. The Babli, 93b, quotes the opinion attributed here to R. Eleazar in the name of Samuel as interpreted by Rav Hamnuna, it clearly decides that all distributions must be split equally.
קרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםעודהכל
הדא דאת אמר – לא אמרן אלא שנשתנה המעות מחמת עצמן כגון שנשתנה המטבע שפחתו או שהוסיפו עליה אז חולקים השבח וההפסד לפי הממון שנתנו כל אחד:
אבל לשכר ולהפסד – שהרויחו במשא ומתן שנשאו ונתנו במעות אלו שהעילו לכיס אין חולקין הריוח וההפסד אלא לפי מספר השותפין אם לא שהתנו מתחלה שיחלק לפי הממון:
וקשיא – זה נתן לכיס ק׳ דינרין וזה נתן י׳ דינרין ואת אמרת הכי ששניהם יחלקו בשוה וכי כך שורת הדין נותן:
ע״י – חלקי שנתתי לכיס סליק החשבון ליקח הסחורה כגון שלקחו בעד כל המעות שבכיס מרגליות ואלולי כל המעות לא היו יכולים ליקח:
ה״ג עד כדון דהוות פרגמטייא זעירא וכו׳ – וה״פ עד כאן שהית׳ סחורה מועטת שקנו בדמים כגון מרגלית אחת אבל אם קנו במעות סחורות הרבה שבלא מעותיו היה יכול לקנות סחורה זו מאי איכא למימר:
יכול הוא לומר ליה עד שאתה מוכר סחורתך פעם אחת אפשר לי למכור סחורתי עשרה פעמי׳ נמצא שהריוח שוה שהיה קונה בדמיו סחורה קלה שאפשר למכרה בימים מועטים משא״כ בדמים מרובי׳ צריכין לקנות סחורה טובה שאין לה קופצים כל כך:
ופריך עד כדון – הניחא כשמוכרים סחורתם במקום קרוב הוא דיכול לומר כן אלא כשמוכרים סחורתם במקום רחוק שא״א למכור אלא פעם א׳ מאי איכא למימר:
א״ר הילא יכול הוא – לומר לו עד שאתה הולך פעם אחת במשאך אני הולך ובא עשרה פעמים:
תמן תנינן – ב״ק רפ״ד שור שוה מאתים שנגח שור שוה ר׳ ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה חזר ונגח שור אחר שוה ר׳ האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל נ׳ זוז וזה נוטל נ׳ זוז חזר ונגח שור אחר שוה ר׳ האחרון נוטל מנה ושלפניו נ׳ זוז ושנים הראשונים דינר זהב דשותפי נינהו הבעלים והניזק בשור המזיק ושניהם מתחייבו בנזקיו הלכך האחרון נוטל מנה חצי כל השור ושלפניו שהי׳ החצי שלו משלם על חלקו חצי מנה להאחרון ושנים הראשונים דהיינו ניזק הראשון והבעלים שהיה להם בשור כל אחד רביע משלמין כל אחד רביעית נזקו:
ה״ג ר״ש בשם רבי זעירא וכ״ה בב״ק:
וכן לשכר – אם הרויחו בשור ע״י מלאכתו שהשכירו אותו כל אחד נוטל לפי מעותיו:
פליגא על דר׳ אלעזר – דאמר לעיל לשכר ולהפסד כולן חולקין בשוה:
רבי מנא אמר – לפני ר״י לעולם לא הפליג ר״ז על ר״א דמי לא מודה ר״א שאם התנו ביניהן שכל א׳ יטול לפי מעותיו שחולקין לפי ממון שכל תנאי שבממון קיים:
שוורים כמותנים הן – הא דשור שנגח כיון שנשתתפו שלא לדעת ה״ל כאלו התנו ביניהן דלא שייך כאן כל הטעמים שהזכירו לעיל שבעבורם חולקין בשוה:
עד כדון דהוות פרגמטיא זעירא וכו׳. כתב הרא״ש פי׳ אם נשתתפו במעות הרבה היה יכול לקנות כמה סחורות בלא שותפתו. ולשון הש״ס לא משמע כפירושו דא״כ הל״ל דהות מעות מועט ולפי פירושי שבקונטרס ניחא:
שוורים כמותני׳ הם. כתבו תוס׳ בד״ה ר׳ אומר אין אני רואה וכו׳ ומשנה שלימה היא פ׳ שור שנגח רש״א שור שוה מאתים וכו׳ וחלוקה זו כל אחד לפי מעותיו ע״כ ולפום סוגיין אין ראיה משם דהתם כמותנים הם. מיהו הא ודאי קשיא לן למה לא קשיא ליה על ר׳ לעזר ממתני׳ דמשלמין ההפסד לפי מעותיו וי״ל דבשור שאני שכל אחד נוטל כפי מה שיש לו בשור וכמ״ש הרא״ש וצ״ע:
הדא דאת אמר – שחולקין לפי המעות דוקא שהרויחו במעות עצמן כגון שהיתה הסלע חסירה או יתירה והרויחו בה דרך החילוף או הפסידו וטעמא דכל חד וחד מאי דיהיב שקיל:
אבל לשכר ולהפסד – כלומר שלקחו סחורה במעותיהן ונשאו ונתנו בהן וע״י כן פיחתו או הותירו כולן חולקין בשוה:
וקשיא עלה – דזה נתן מאה דינרים וזה עשרה ואת אמר אכין דחולקין ואמאי:
חברייא אמרין – דהיינו טעמא שיכול הוא לומר לו על ידי עשרה דינרים שלי שהשלמתי לסך עלתה הסחורה רבה שלקחנו ע״י זה יותר והשכר מצוי ואלמלא עשרה דינרים שלי לא היית יכול לקנותה:
עד כדון דהוות פרגמטיא זעירא הוות פרגמטיא רובה – מאי כלומר אם נשתתפו במעות הרבה ובלא מעותיו היה יכול לקנות סחורות הרבה מ״ט דקאמרת חולקין:
יכול הוא מימר ליה וכו׳ – בעל העשרה דינרים יכול הוא לומר בעוד שאתה מוכר פעם אחד יכול אני למכור עשרה פעמים שאני בקי בטיב משא ומתן יותר ממך:
עד כדון במקום קרוב – כשהן נושאין ונותנין ומשתכרין במקום קרוב:
במקום רחוק – שאינו יכול לומר כן אמאי שהרי זה יכול לישא וליתן ולהרויח במעותיו כמה פעמים עד שזה הוא חוזר:
יכול הוא מימר ליה – בעוד שאתה הולך וחוזר משם פעם א׳ יכול אני לילך ולחזור עשרה פעמים שאני מהיר יות׳ ממך:
תמן תנינן – ריש פ׳ שור שנגח ד׳ וה׳ זא״ז ישלם להאחרון כו׳ ר״ש אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל נ׳ זוז וזה נוטל נ׳ זוז חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב ומוקמינן התם דס״ל לר״ש כר״ע דאמר הבעלי׳ והניזק שותפי נינהו בשור המזיק ושניה׳ מתחייבים בנזקיו האחרונים ולפיכך משלמין כסדר הזה דבנגיחה שניה משלם הניזק הראשון החצי משלו ואינו נוטל אלא חמשים וכן בנגיחה השלישית משלם הניזק שלפניו החצי משלו ושנים הראשונים שהן הבעלי׳ וניזק הראשון משלמים כל א׳ רביעי׳ נזקו שהוא דינר זהב והאחרון לעולם נוטל מנה כפי חצי נזקו המגיע לו:
ר׳ שמואל בשם ר׳ זעירא גרסי׳ וכן הוא התם:
וכן לשכר – אם השביח שור המזיק יש לאחרון חצי השבח ולשלפניו החצי ממנו ולראשוני׳ רביע לכל אחד:
דר׳ זעירא פליגא על דרבי אלעזר – דאמר לעיל דבשכר והפסד חולקין השותפין בשוה ולא לפי המעות ור״ז קאמר דחולקין לפי המעות:
ר׳ מנא אמר קומי ר׳ יודן – שאני התם דמי לא מודה ר״א שאם התנו ביניהן מתחלה שיהא כל אחד נוטל לפי מעותיו יטלו כפי תנאן שכל תנאי שבממון קיים:
שוורים כמותנים הן – והתם בשוורים נמי כמי שהותנו מתחילה הוא דלא שייך לומר שיחלקו בשוה שהרי לא נשתתפו לדעת והוי כמו שלקח זה בשלו וזה בשלו שחולקין לפי המעות:
חזר – ר׳ מנא ואמרה להא קומי ר׳ יוסי:
אמר לי׳ – ר׳ יוסי:
בפירוש פליגין – אני שמעתי בפירוש דפליגי ר״א ור״ז בהאי דינא לר״א סתמן אם נשתתפו בסתם חולקין בשוה ולר״ז אפי׳ בסתם כל אחד נוטלן לפי מעותיו:
עד כדון דהות פרגמטיא זעירא כו׳. כן היא גי׳ הרא״ש ז״ל והר״ן גריס איפכא ע״כ דהוות פרגמטיא רבה הוות פרגמטיא זעירא כלומר שלא מצאו לקנות סחורות הרבה מאי. וכתב הרא״ש ז״ל דכן נמי מסקנת הבבלי וכר׳ המנונא שם והא דקאמר אפי׳ שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע לאו דוקא אלא אפי׳ לקחוה לטביחה ועומד לטביחה לעולם חולקין בסחורות בשוה ואין חולקין לפי המעות אלא בשהרויחו במעות עצמן כדאמר הכא והא דנקט שור לחרישה משום דרבה כו׳ נקט לה ואפי׳ היה הפירוש דחוק ראוי לדחוק ולפרש כדי להשוות שתי הגמרות יחד וכ״ש שהוא מרווח ומפורש עכ״ל:
קרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כתובות : – מהדורת על⁠־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) שהוהדרה על פי כתב יד ליידן 4720, עם הערות המתעדות את ההגהות שבכתב יד זה ושינויי נוסח בעדי נוסח אחרים. מהדורה זו נעזרה במהדורת חיים גוגנהיימר, ברלין, די גרויטר, תשנ"ט-תשע"ה ומשלבת (עם שינויים) את הניקוד שבה., קישורים כתובות :, קרבן העדה כתובות :, שיירי קרבן כתובות :, פני משה כתובות :, מראה הפנים כתובות :

Ketubot 0:096 – Translation and commentary by Heinrich W. Guggenheimer, Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (CC BY 3.0), Kishurim Ketubot 0:096, Korban HaEdah Ketubot 0:096, Sheyarei Korban Ketubot 0:096, Penei Moshe Ketubot 0:096, Mareh HaPanim Ketubot 0:096

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144