וחכמים אומרים תשע קרחות מותרות עשר אסורות. מבואר הוא למאי דאמר בגמ׳ בהדיא היך עבידא תלת ותרתי וכו׳ וכפי אשר פירשתי בפנים עם הצורה אשר לפניך והיינו נמי דקאמר לא חבושות שהכוונה על השורות שלא יהא מקושרות ומוקפות מבחוץ וכלומר אפי׳ לא יהיו הקרחות סמוכות זו לזו ממש אלא בקרן זוית נוגעות זו בזו וזה לא הוה איכפת לן משום דהוי ראש תור כמו שפירשתי ואבאר עוד לקמן מ״מ מטעם חבושות הוא שלא יזרע בכל קרחת שבקרן זוית שאם אתה אומר שיזרע גם בקרחת הראשונה שבשורה השלישית ומטעמא דהתירא דראש תור א״כ יזרע ג״כ בקרחת החמישית שבה דמ״ש וכן בקרחת הראשונה והחמישית שבשורה החמישית וזה א״א דא״כ יהיו השורות החיצונות חבושות ומקושרות זו בזו אבל עכשיו כשאינו זורע בהג׳ כ״א אחת האמצעית יש ריוח מבחוץ בין השורה השניה להרביע׳ בקרחת שבמקצוע כמו שיש בין הראשונה להשלישית וכן כולם מצד זה וכמו כן מצד האחר כמו שתסתכל ותבין בהצורה שבפנים ולפיכך אין לפרש בענין אחר להאי חדא דקאמר אלא על האמצעית שבשורה השלישית וכן האי חדא תניינא על האמצעית שבשורה החמישית ובזה יהיו בדוקא תשע ולא יותר וכהתירא דראש תור ולא חבושות השורות ולא סמוכות הקרחות זו בצד זו ובאמצע לא איכפת לן דבזה לא הוו חבושות כדפרישית בפנים והר״ב שפירש שמניח שורה השניה בורה וזורע בשלישית כמו בראשונה ומניח שורה רביעית בורה וזורע בחמישית כמו בהא׳ והג׳ וזהו פי׳ הר״ש ובפי׳ הרמב״ם במשנה מצויר הצורה ג״כ על דרך פי׳ הר״ש ואף שאינו מוכרח מדבריו שם ולא מדבריו בחיבורו שמניח שורות בורות דאל״כ לא היה לו לסתום בחבורו אלא לפרש ולא כתב בחיבורו בפ״ד בהל״ז אלא סתם לא יעשה בתוך כל בית סאה יתר על תשע קרחות כל קרחת מהן בית רובע וכו׳ ואין ראיה מהצורה אשר בדפוס דאפשר בטעות הוא וציירו כן לפי דרך ופי׳ הר״ש וכעין מ״ש התי״ט במשנה דערוגה שהצורות אשר היו לפניו בפי׳ הרמב״ם כולם מוטעים היו והתי״ט הקשה כאן לפי פי״ הר״ש והר״ב דלמה לא יהיו אפי׳ י״ג זרעונים וכו׳ ופלפל בענין ראש תור בערוגה ובאמת אין כאן דין ערוגה אלא בית רובע וכמו שהניח בקשיא לפי דעת הרמב״ם שהזרוע הוא בית רובע ובהדיא אמרו הכא בהלכה דלעיל דכשיש בין גבול שדה שבצד זה לבין צד האחר בית רובע נקראת שדה גדולה וא״כ לד״ה ראש תור מותר כאן אבל מה שיש יותר להפליא דבגמ׳ אמרו בהדיא היך עבידא תלת ותרתי וחדא ותרתי וחדא ובזה מתורצת הקושיא די״ג זרעונים ומבואר ההיתר דראש תור בכאן וכל המעיין יודה שא״א לפרש בענין אחר כמו שבארתי הכל והרמב״ם בפי׳ המשנה סיים בדבריו וזהו ענין מה שאמרו בגמ׳ ר״מ אומר אפי׳ סמוכות ורבנן סברי ובלבד שלא יהיו סמוכות ואף אם נאמר דלא היה לפניו ז״ל אלא הנוסחא כמו כן ולא חבושות כמו שהוא לפנינו דקאמר לא חבושות ולא סמוכות וא״כ ודאי חדא אשורות וחדא אקרחות קאי וכדאמרן אבל מה נאמר בהאי דקאמר ומפרש בהדיא היך עבידא וכו׳ האם גם בכל זה נשתנית הנוסחא וזהו מן התימא לומר כן אשר על כן עלתה על דעתי דאפשר דבריו בחיבורו הם על הכוונה זו לא יעשה בתוך כל בית סאה יתר על תשע קרחות וכו׳ והיינו שיהו רחוקין זה מזה כמו שביאר ולא היה צריך לבאר דעל דרך ראש תור הוא שכבר כתב דין ראש תור בסוף פ״ג וכאן כתב ובלבד שלא יהיו יתר על תשע וברחוק עשר אמות פחות רביע ואם תעשה עוד במקצוע שבשורה הג׳ ובשורה הה׳ וכפי הקושיא די״ג זרעונים לא יעלה כפי ההרחק הזה אם יהיו כן הקרחות זרועים בית רובע איך שיהיה הסוגיא (מבוארת) לפנינו כפי אשר כיון הש״ס בפי׳ המשנה. ונבאר עכשיו במ״ש הראב״ד ז״ל בהשגות בענין דין הקרחות שם וז״ל א״א מקום הזרע נקראת קרחת וכתב הכ״מ ופשוט הוא ולא הוצרך לכתוב כן וכו׳ ולא זה הדרך של כוונת הראב״ד אלא משיג הוא ולא כמפרש והיינו על מ״ש הרמב״ם עושה כל קרחת מהן בית רובע ונמצא רחוק בין קרחת וקרחת קרוב לי׳ אמות פחות רביע וכו׳ והרגיש הראב״ד מהיכן למד לומר כן שמקום הזרע יהיה בית רובע והריחוק ביניהם פחות מזה מפני שר״מ אומר עושה כ״ד קרחות לבית סאה וא״כ כל קרחת וקרחת הוא שיעור בית רובע ממש שבבית סאה הן כ״ה של עשר על עשר וכשאתה עושה כ״ד מהן יהיו כל אחת בית רובע כמפורש בפנים והשתא דברי חכמים דקאי אדברי ר״מ הן ג״כ מתפרשים בענין זה שלא הותר לו לעשות כל כך מהקרחות אלא עושה תשע לבית סאה ולא יותר והיינו נמי כאותן הקרחות של ר״מ שהן מקום הזרוע בית רובע זהו דעתו של הרמב״ם וע״ז משיג הוא הראב״ד מי הגיד לנו שזורע כל המקום של הבית רובע דיותר טוב למעט בזריעת הקרחת ויהיה פחות מבית רובע כדי שיהיה ההרחק ביניהם בית רובע כדין תבואה בתבואה וזהו דקאמר מקום הזרע נקראת קרחת כלומר דאף דר״מ קאמר עושה כ״ד קרחות וא״כ לדברי ר״מ ודאי כל קרחת וקרחת היא בית רובע אבל אפשר שלא יזרע כל הבית רובע אלא מקום הזרע היא הקרחת מקום דייקא שהזרע מן המינין השונים הוא בתוכה ולא שהיא זרועה כלה ממש ועוד דנהי לר״מ משמע למאי דס״ל דלא בעינן הרחקה כלל וכלל א״כ זורע כל הקרחת אבל אליבא דחכמים דקיי״ל כוותייהו מנ״ל לומר שזורע כל הקרחת של בית רובע דילמא אין לזרוע כ״א פחות מעט כדי להרבות ההרחק ביניהן והא דקאמרי תשע קרחות היינו מקום שזרוע בתוכה היא הקרחת מבית רובע ולעולם אינה זרועה כולה זהו כוונת הראב״ד בהשגתו ודעת הרמב״ם כבר בארנו דמדר״מ נשמע לרבנן למאי דסברי אינהו ולא לעשות עוד פלוגתא חדשה דפליגי ג״כ אם הזרע יהי׳ בכל בית הרובע או לא והואיל וכל קרחת וקרחת נכרת בפ״ע די בהרחק שהוא קרוב לבית רובע וזה ברור: