משנה
כרם שכולו עוללות – שכל אשכולותיו של הכרם גדלו כעוללות, ואין להם לא כתף ולא נטף, - רבי אליעזר (בן הורקנוס, תנא בדור השני) אומר: לבעל הבית – כל הכרם של בעל הכרם הוא, ואין בו לעניים כלום; ורבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים) אומר: לעניים – כל הכרם של העניים הוא, שהרי כולו עוללות.

אמר רבי אליעזר: נאמר בעניין עוללות: ״כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ, לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ״ (דברים כד,כא) – הבוצר כרמו חייב להניח את העוללות לעניים, - אם אין בציר – לבעל הכרם, שכל הכרם עוללות, מניין עוללות – לעניים? – אם אין לבעל הכרם מה לבצור, לא חלה עליו החובה לתת לעניים את העוללות. כך יש ללמוד מן הפסוק הזה הקושר את נתינת העוללות לפעולת הבצירה של בעל הכרם. ומכאן שכרם שכולו עוללות הרי הוא כולו לבעל הכרם.

אמר לו רבי עקיבה: נאמר בעניין עוללות: ״וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל״ (ויקרא יט,י) - אפילו כולו עוללות – הרי הוא של העניים, ולא של בעל הכרם. כך יש ללמוד מן הפסוק הזה התולה את נתינת העוללות בכרם. אם כן, למה נאמר: ״כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ, לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ״ (דברים כד,כא)? – מה כוונת הכתוב הזה לדעת רבי עקיבה? אין לעניים בעוללות קודם לבציר – אין העניים זכאים ליטול את העוללות קודם שיתחיל בעל הכרם לבצור את כרמו.
• • •

תלמוד
כרם שכולו עוללות
מציעים מסקנה העולה מתוך השוואה: ודכוותה: – ושכמותה: אם אין בציר - אין פרט – לפי דעת רבי אליעזר במשנה, כשם שאם אין בציר - אין עוללות, כך גם אם אין בציר - אין פרט, שאם הכרם כולו עוללות ואין לבעל הכרם מה לבצור, לא חלה עליו החובה לתת לעניים את הפרט שנשר מאליו, מפני שפרט ועוללות דינם שווה, עד שיהא בציר בצד הבציר – העניים זכאים ליטול את הפרט ואת העוללות רק במקרה שיש לבעל הכרם מה לבצור בצד העוללות שהעניים בוצרים לעצמם.

ומסייגים: (צריך להוסיף: ׳אבל׳, כמו בכתב יד רומי) אכלתן חיה – במקרה שאכלה חיה את הענבים שבכרם שהיו של בעל הכרם, ולא נשארו אלא העוללות, - לא – אין אומרים שאין העניים זכאים ליטול את העוללות, כיוון שמתחילה היה לבעל הכרם מה לבצור.

ושואלים: וכמה הוא בציר? – כמה יבצור בעל הכרם ויהיו העניים זכאים ליטול את העוללות? (נראה שהשאלה היא הן לפי רבי אליעזר, שאם אין בציר - אין עוללות, והן לפי רבי עקיבה, שאין לעניים בעוללות קודם לבציר)

ומשיבים: דבי שילא (חכם בבלי בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים) אמרין: – [החכמים] של בית שילא אומרים: שלשה אשכולות שהן עושין רביע (צריך לומר: ׳רביעית׳, וכן הוא בנוסח רש״ס, וכן הגיה ב״שערי תורת ארץ ישראל״) – שמהענבים שבאשכולות האלה מייצרים רביעית הלוג יין, שרביעית הלוג יין הוא שיעור חשוב לכמה דברים.

ושואלים: (ו)הא – הנה (מילה זו משמשת כאן לסיכום תוכן הדברים שקדמו (״אוצר לשונות ירושלמיים״, עמוד 335, הערה 1)), רבי עקיבה מקיים תרי קראי (צריך לומר: ׳קרייא׳ (הצורה ׳קראי׳ היא בבלית)) – מקיים (מיישב ומפרש) את שני הפסוקים (שלדעת רבי עקיבה, הפסוק ״וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל״ מלמד שאפילו כולו עוללות הרי הוא של העניים, והפסוק ״כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ, לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ״ מלמד שאין לעניים בעוללות קודם לבציר). ומה דרבי (צריך לומר: ׳ומה מקיים רבי׳, וכן הוא בנוסח רש״ס) ליעזר – מה מקיים (כיצד מיישב ומפרש) רבי אליעזר (את הפסוק) ״וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל״ (ויקרא יט,י)? – שלדעת רבי אליעזר, הפסוק ״כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ, לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ״ מלמד שאם אין בציר - אין עוללות, אבל מה יש ללמוד מהפסוק ״וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל״?

ומתרצים: שלא תאמר: הואיל ואין לעניים בעוללות קודם לבציר – אין העניים זכאים ליטול את העוללות קודם שיתחיל בעל הכרם לבצור את כרמו, יזכה בהן בעל הבית – אלמלא הפסוק ״וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל״, היה מקום לאפשרות שיילך בעל הכרם לכרמו קודם שיתחיל לבצור וייטול עוללות. לפום כן צריך מימר: – לפיכך צרך לומר: ״וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל״ – יש ללמוד מהפסוק הזה, התולה את נתינת העוללות בכרם ולא בפעולת הבצירה, שבעל הכרם חייב להניח את העוללות לעניים בין בשעת הבציר ובין קודם הבציר, ולכן האפשרות שהועלתה נשללת (רבי אליעזר מודה לרבי עקיבה שהפסוק ״כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ, לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ״ מלמד גם שאין לעניים בעוללות קודם לבציר).
• • •