Rosh HaShanah 20 – ראש השנה כ‏ – Yerushalmi Gadol

(א) ^אמשנה: וּבַתַּעֲנִיּוֹת בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין וּפִיו מְצוּפֶּה כֶסֶף וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע. שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת.

MISHNAH: On fast days¹ it was from bent ram’s horns, around the mouthpiece covered with silver, and two trumpets in the middle². The shofar is short and the trumpets drawn out because the obligation of the day is by the trumpets³.

1. Either because of a drought or a public calamity.

2. This implies that there were two shofarot.

3. Num. 10:9.

א. במשניות שבכ״י ליידן הבאות ברצף בתחילת הפרק, מתחילה כאן משנה ג׳.

קישוריםירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהאור לישריםעודהכל

משנה ראש השנה ג׳:ד׳

בבלי ראש השנה כ״ו:

^אמשנה: ובתעניות בשל זכרים כפופין ופיו מצופה כסף ושתי חצוצרות באמצע. שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות.

א. במשניות שבכ״י ליידן הבאות ברצף בתחילת הפרק, מתחילה כאן משנה ג׳.

מתני׳ בשל זכרים – אלים:

ושתי חצוצרות באמצע – שני שופרות היו להן א׳ מכאן וא׳ מכאן וחצוצרות באמצע:

שמצות היום בחצוצרות – דסתם תענית על צרת הצבור וכתיב על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות:

ובתעניות – שבית דין גוזרין על הצבור כדתנן במס׳ תענית:

תוקעין בשל זכרים – והיא של אילים:

כפופין – סתמן כפופין הן וטעמא דבתעניות כמה דכייף אינש טפי מעלי על דרך והיו עיני ולבי שם וצריך לבן אדם שיהו עיניו למטה לארץ:

ופיו מצופה כסף – משום דתענית יומא דכינופיא וכל כינופיא דכסף היא כדאשכחן בחצוצרות של משה דלכינופיא עבידי והיו של כסף. א״נ דהתורה חסה על ממונן של ישראל ובראש השנה משום כבוד יום טוב עבדי דזהב:

ושתי חצוצרות באמצע – מפני שמצות היום בחצוצרות דסתם תענית על צרת צבור הוא וכתיב על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרו׳:

וחצוצרות מאריכות – כדי להודיע לכל שמצות היום בחצוצרות:

משנה
לאחר ששנינו במשנה הקודמת על אופן התקיעה הנוהגת במקדש בראש השנה, באה משנה זו לתאר את אופן התקיעה הנוהגת במקדש בתעניות.

ובתעניות – של ציבור, שתוקעים בהן, - של זכרים, כפופין – תוקעים בשופרות של אילים (כבשים זכרים, שהם מין בהמה), שהם כפופים (מעוקמים), ופיו – של השופר, מצופה כסף, ושתי חצוצרות באמצע – שני כוהנים היו תוקעים בחצוצרות, ומימינם ומשמאלם היו שניים עומדים ותוקעים בשופרות. שופר מקצר וחצוצרות מאריכות – התוקעים בחצוצרות ממשיכים בתקיעתם, אחרי שפסקו התוקעים בשופרות לתקוע, כדי שיישמע בסוף קול החצוצרות בלבד, שמצות היום בחצוצרות – החצוצרות מאריכות, כדי להודיע שמצוות היום בחצוצרות, שנאמר: ״וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת״ (במדבר י,ט), ומכאן שמצווה להריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור.

הגרסה במשנה שבירושלמי ובכתבי היד של המשנה: ״ופיו״, והגרסה במשנה שבבבלי: ״ופיהן״. לכאורה הגרסה ״ופיהן״ נכונה יותר, שהרי שני שופרות היו להם בתעניות. אבל לפי זה היה לו לומר להלן במשנה: ׳שופרות מקצרים׳ בלשון רבים, וכפי שנשנה ״וחצוצרות מאריכות״.
• • •

קישוריםירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהאור לישריםהכל

(ב) הלכה: אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹנָה: כְּדֵי שֶׁיְּכוּפוּ אֶת לִבָּם בִּתְפִילָה.

HALAKHAH: Rebbi Jonah said, so they should bend their thoughts in prayer¹.

1. Same argument as Note 46, applied to fast days.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהאור לישריםעודהכל

הלכה: אמ׳ ר׳ יונה: כדי שיכופו את לבם בתפילה.

גמ׳ כדי שיכופו את לבם בתפלה – לכך בעינן כפופים דכתיב והיה עיני ולבי שם בעינן שתהא פניו כבושין לארץ:

אמר ר׳ יונה – טעמא דבתעניות בכפופין כדי שיכופו וכו׳ כדפרישית במתני׳:

תלמוד
במשנה שנינו: בתעניות - של זכרים, כפופים.

אומרים: מה הטעם? - אמר רבי יונה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי): כדי שיכופו את לבם בתפילה – התקיעות בתעניות הן בשעת התפילה, וכשמתפללים יש לכוף (לכופף, להכניע) את הלב, וכדי שיכופו את ליבם תוקעים בתעניות בשופר כפוף, ששופר כפוף הוא סימן לכפיפת הלב.

במסכת תעניות שנו, שבשבע התעניות האחרונות שגוזרים בית דין על הציבור כשלא ירדו גשמים, וכן בתעניות שגוזרים בית דין על צרות אחרות, תוקעים בשופרות בשעת התפילה.

בבבלי ראש השנה כו,ב אמרו טעם אחר: בתעניות כמה דכייף איניש טפי (ריטב״א: משום ״הלכוף כאגמון ראשו״ (ישעיהו נח), כאדם הנכלם ונחפר, כי מעשיו הביאו לו הצרה הזאת) מעלי.

לפי הבבלי, בתעניות תוקעים בשופר כפוף, לרמז שבתעניות צריך האדם לכופף ראשו, כדי שירחם ה׳ עליו.
• • •

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהאור לישריםהכל

(ג) קוֹמֵי ר׳רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תָקְעִין בְּתַעֲנִיתָא. ר׳רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי: וְיִתְקְעוּן קוֹמוֹי בַחֲצוֹצְרָתָא? וְלָא שְׁמִיעַ דְּתַנֵּי: חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, אֵין חֲצוֹצְרוֹת בַּגְּבוּלִין. וְיִתְפַּלְּלוּ לְפָנָיו עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע. כְּהָדָא: ר׳רִבִּי יוֹחָנָן מִתְפַּלֵּל בְּתִשְׁעָה בְאָב עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע וּמְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי לָא תִילְפוֹן מִינִּי הָדֵין עוֹבְדָה. דִּצְרִיכָה לֵיהּ, אֶבֶל הוּא, תַּעֲנִית צִיבּוּר הוּא. ר׳רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם ר׳רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵינוֹ תַעֲנִית צִיבּוּר. ר׳רִבִּי יוֹנָה ר׳רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם ר׳רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֶבֶל הוּא, אֵינוֹ תַעֲנִית צִיבּוּר. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי זְעוּרָה: מִילְּתֵיהּ דר׳דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמְרָה: יָחִיד בְּתִשְׁעָה בְאָב מִתְפַּלֵּל אַרְבַּע. לֹא אמ׳אָמַר אֶלָּא אַרְבַּע, הָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע לֹא.

They were blowing before Rebbi Joshua ben Levi on a fast day¹. Rebbi Yose asked, should they not blow before him with trumpets? He had not heard what was stated, trumpets in the Temple, no trumpets in the countryside². Should they not pray 24³ before him? As the following, Rebbi Joḥanan on the Ninth of Av was praying 24 but ordered his students, do not learn this action from me; because it was a problem for him whether it was mourning or a public fast day⁴. Rebbi Yose in the name of Rebbi Joshua ben Levi: It is not a public fast day. Rebbi Jonah, Rebbi Isaac bar Naḥman in the name of Rebbi Joshua ben Levi: It is mourning, it is not a public fast day. Rebbi Ze`ira said, the case of Rebbi Joḥanan implies that a person prays four [times] of the Ninth of Av⁵. He only said four, but not 24.

1. As the sequel shows, these are not the days of fasting for rain discussed in Tractate Ta`anit, but the historical fast days connected with the destruction of the Temple, such as the 17th of Tammuz and the 9th of Av, for which obviously there is no Temple precedent.

2. Since trumpets are prescribed for the Temple service (Note 54), they are prohibited for religious observances outside. Babli 27a.

3. The 24 parts of the Amidah prayer on fast days for rain, as described in Mishnah Ta`anit 2:2.

4. While in the Babli Ta`anit 12b it is stated that the 9th of Av is a public fast day, the meaning of the statement is the same as the statement here that it is not a public fast day. The Babli states that it is like a public fast day in that it includes the preceding night in the fast, unlike the other historical fast days, the Yerushalmi states that it is not a public fast day in that all the rituals spelled out in Ta`anit Chapters 2,3 do not apply. Both statements are true in actual practice.

5. He prescribes prayers in the evening, morning, afternoon (Minḥah), and shortly before the end of the fast (ne`ilah.) This is prescribed for public fasts in Mishnah Ta`anit 4:1 and contradicts the statement of R. Joshua ben Levi which is accepted practice.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהמראה הפניםאור לישריםעודהכל

קומי ר׳ יהושע בן לוי תקעין בתעניתא. ר׳ יוסה בעי: ויתקעון קומוי בחצוצרתא? ולא שמיע דתני: חצוצרות במקדש, אין חצוצרות בגבולין. ויתפללו לפניו עשרין וארבע. כהדא: ר׳ יוחנן מתפלל בתשעה באב עשרים וארבע ומפקד לתלמידוי לא תילפון מיני הדין עובדה. דצריכה ליה, אבל הוא, תענית ציבור הוא. ר׳ יוסה בשם ר׳ יהושע בן לוי: אינו תענית ציבור. ר׳ יונה ר׳ יצחק בר נחמן בשם ר׳ יהושע בן לוי: אבל הוא, אינו תענית ציבור. אמ׳ ר׳ זעורה: מילתיה דר׳ יוחנן אמרה: יחיד בתשעה באב מתפלל ארבע. לא אמ׳ אלא ארבע, הא עשרים וארבע לא.

קומי – לפני ריב״ל תקעו בתענית בשופרות:

ויתקעון וכו׳ – ה״ל לתקוע לפניהם אף בחצוצרו׳:

ולא שמיע ליה – לר׳ יוסה הא דתניא בחצוצרות במקדש תוקעין אבל לא במדינה דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳ לפני המלך ה׳ אין שלא לפני המלך ה׳ לא:

יתפללו לפניו כ״ד – ריב״ל צוה שיתפללו לפניו בת״צ כ״ד ברכות כדתנן במס׳ תענית דלא נימא דוקא במקדש עשו כן:

כהא דר״י התפלל בט״ב כ״ד ברכות וצוה לתלמידיו אח״כ שלא ילמדו ממנו לעשות כן:

דצריכה ליה – דקמיבעיא ליה לר״י אח״כ אם תענית של ט״ב משום אבילות הוא ואין מתפללין כ״ד ברכות או כת״צ הוא ומתפללין בו כ״ד ברכות:

אבל הוא – ט״ב ואינו תענית ציבור:

מילתיה דר״י אמרה – אף מדברי ר״י שמעינן דאין מתפללין בט״ב כ״ד ברכות דאמר יחיד מתפלל בט״ב ד׳ תפלות ערבית שחרית מנחה ונעילה דס״ל כת״צ היא ומתפללין נעילה:

לא אמר – דט״ב כת״צ אלא לענין נעילה אבל כ״ד ברכות אין מתפללין בו:

קומי ריב״ל – הוו תקעין בתעניתא בשופר:

ויתקעין קומוי – גם בחצוצרתא כדתנן במתני׳ וקאמר הש״ס ומאי תבעי ליה לר׳ יוסה וכי לא שמיע ליה ותני וכו׳ שאין חצוצרות בגבולין דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳ בדווקא:

מתפלל בט׳ באב עשרים וארבע ברכות כדתנינן בפ״ב דתענית גבי תענית צבור שגוזרין על הגשמים שמוסיף ו׳ ברכות על ח״י שבכל יום והיה ר׳ יוחנן נוהג גם בט׳ באב כן ומצוה לתלמידיו שלא ילמדו ממנו לעשות מעשה כזה:

דצריכה ליה – משום דספוקי מספקא לי׳ בענין ט׳ באב אבל הוא תענית צבור הוא כלומר אי משום אבלות בלבד התענית הזה הוא או כשאר תענית צבור על הגשמים דינו:

אינו תענית צבור – אין לט׳ באב דין תענית צבור שעל הגשמים וכן א״ר יונה וכו׳ בשם ריב״ל שדין אבל הוא ואינו תענית צבור כשל גשמים:

מילתיה דר׳ יוחנן אמרה – שמענו ממנו יחיד בט׳ באב מתפלל ארבע כלומר ארבע מאלו שש ברכות דתנינן שם הוא מוסיף ולא אמר אלא ארבע הא כ״ד של שאר תענית צבור לא כמו דהוה מפקיד לתלמידיו לעיל:

ויתפללו לפניו כ״ד לפי גי׳ זו דרך קושיא היא אמאי לא מזכיר אלא מתקיעות שתקעו לפניו בת״צ ולמה לא התפללו ג״כ עשרים וארבע ברכות כהדא וכו׳ דבתענית צבור ליכא מאן דפליג שצריך כ״ד ברכות ויותר נכון לגרוס והתפללו לפניו עשרים וארבע כהדא ר׳ יוחנן וכו׳ דמשמע דכך היו נוהגין בתענית צבור אף בימיהם כמו בימי חכמי המשנה:

מספרים: קומי רבי יהושע בן לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) תקעין בתעניתא – לפני רבי יהושע בן לוי תקעו (בשופרות) בתענית (בתשעה באב).

רמב״ן (לקוטות תענית טו,א) ורשב״א הוסיפו בנוסח הירושלמי כאן: ״תקעין בתעניתא בשופר״. התענית שמדובר בה כאן היא תשעה באב, כמו שמוכח להלן ממה שהשיבו על מה ששאלו: ״ויתפללו לפניו עשרים וארבע!⁠״.

ואומרים: רבי יוסה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) בעי – שואל: ויתקעון קומוי בחצוצרתא! – ויתקעו לפניו בחצוצרות! (מדוע תקעו לפני רבי יהושע בן לוי בשופרות ולא תקעו בחצוצרות? שבתענית ציבור תוקעים בחצוצרות, שמצוות היום בחצוצרות, כמו ששנינו במשנה)

ומקשים (על רבי יוסה): ולא שמיע דתני: – והאם לא שמע (רבי יוסה) ששנוי (שנו ברייתא): חצוצרות במקדש, אין חצוצרות בגבולין – בתעניות ציבור היו תוקעים בחצוצרות במקדש, אבל בשאר המקומות בארץ ישראל לא היו תוקעים בחצוצרות אלא רק בשופרות! ולכן נדחית שאלתו של רבי יוסה.

המונח ״בעי״ רגיל להציע שאלות וקושיות.
המונח ״ולא שמיע...״ מקשה על חכם מסוים שדבריו סותרים מימרה אחרת או דעה תנאית אחרת, לאמור, וכי לא שמע חכם זה את הדברים הנזכרים. במקומות אחדים המונח מציע קושיה על קושיה אחרת, ובכך מתרצה. על פי רוב המונח מציע מימרות אמוראיות, ברם במקומות ספורים המונח מציע דברי תנאים (כמו כאן) (״הטרמינולוגיה של הירושלמי״).

רשב״א פירש את הירושלמי כאן, שרבי יוסה שאל, שיתקעו לפניו בתענית אף בחצוצרות ולא רק בשופר, והשיבו לו, שבגבולין אין תוקעים בשופר ובחצוצרות כאחד, אלא או בשופר או בחצוצרות. וריטב״א פירש, שרבי יוסה שאל, שיתקעו לפניו בתענית בחצוצרות בלבד או בחצוצרות ובשופר.

ושואלים: ויתפללו לפניו עשרין וארבע ברכות! – מדוע לא התפללו לפני רבי יהושע בן לוי בתשעה באב עשרים וארבע ברכות? שבתענית ציבור מתפללים עשרים וארבע ברכות, שמונה עשרה ברכות שבכל יום, ומוסיפים עליהן עוד שש ברכות, כמו ששנינו במסכת תעניות (פרק ב).

ומשיבים: כהדא: – כזאת (כמו העובדה הזאת): רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) היה מתפלל בתשעה באב עשרים וארבע ברכות, ומפקד לתלמידוי: – ו⁠(היה) מצווה לתלמידיו: לא תילפון מיני הדין עובדה – לא תלמדו ממני את המעשה הזה (את פסק ההלכה הזה, שמתפללים בתשעה באב עשרים וארבע ברכות), דצריכה ליה (צריך לומר: לי): – שנצרכה (מסופקת, אינה ודאית) לי: אֵבֶל הוא? תענית ציבור הוא? – האם תשעה באב הוא אבל, ואין דינו כתענית ציבור שגוזרים בית דין על הציבור על צרה שבאה עליהם, ואין מתפללים בו עשרים וארבע ברכות, או שמא תשעה באב הוא תענית ציבור, שדינו כתענית ציבור שגוזרים בית דין על הציבור על צרה שבאה עליהם, ומתפללים בו עשרים וארבע ברכות?

ואומרים: רבי יוסה (רבי אסי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי יהושע בן לוי: אינו תענית ציבור – תשעה באב הוא אבל ואינו תענית ציבור. רבי יונה אמר בשם רבי יצחק בר נחמן (אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי) שאמר בשם רבי יהושע בן לוי: אבל הוא, אינו תענית ציבור – הרי שרבי יהושע בן לוי סבור, שאין מתפללים בתשעה באב עשרים וארבע ברכות, ולכן נדחית השאלה: ׳ויתפללו לפניו (לפני רבי יהושע בן לוי) עשרים וארבע!׳.

המונח ״כהדא״ מציע במספר מקומות מקור ספרותי כדי לתרץ קושיה או לפשוט בעיה (״הטרמינולוגיה של הירושלמי״).

בירושלמי תעניות ב,א אמרו, שבתעניות תוקעים בקרנות (בשופרות).

בגבולין היו תוקעים ומריעים ותוקעים בתעניות אחר ברכת ״גואל ישראל״ ואחר כל ברכה וברכה משש הברכות הנוספות בתפילה (תוספתא תעניות א,י). רבי יהושע בן לוי סבור, שאין מתפללים בתשעה באב עשרים וארבע ברכות, ולכן יש לומר, שהיו תוקעים לפניו בתשעה באב אחר ברכת בניין ירושלים, שמזכירים בה מעין המאורע של תשעה באב (ראה ירושלמי ברכות ד,ג ותעניות ב,ב) (וכן כתב ״עלי תמר״).

בבבלי ראש השנה כז,א אמרו: רב פפא בר שמואל סבר למעבד עובדא (בתענית) כמתניתין (רש״י: בחצוצרות ושופר). אמר ליה רבא: לא אמרו אלא במקדש. תניא נמי הכי: במה דברים אמורים - במקדש; אבל בגבולין: מקום שיש חצוצרות (רש״י: כגון תעניות. רמב״ן: כגון מלחמה) - אין שופר, מקום שיש שופר (רש״י: כגון ראש השנה ויובל. רמב״ן: כגון ראש השנה ותעניות) - אין חצוצרות. - אמר רבא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: מאי קראה? - דכתיב: ״בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳⁠ ⁠⁠״ (תהילים צח), ״לפני המלך ה׳⁠ ⁠⁠״ - הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר, אבל בעלמא - לא.

נחלקו ראשונים, האם תוקעים בחצוצרות בתעניות אף בגבולין: רמב״ם סובר (וכן דעת רש״י ושאר ראשונים שצוינו להלן), שתוקעים בחצוצרות בלבד, שכן אמרו (בבלי ראש השנה כז,א) שאין תוקעים בחצוצרות ובשופרות כאחד אלא במקדש, אבל בגבולין, מקום שיש חצוצרות אין שופר, והיינו בתעניות (רש״י, רז״ה, ר״י מלוניל, ר״מ המאירי, רי״ד, ריא״ז ואו״ז). הגאונים חולקים וסוברים, שלא היו תוקעים בתעניות בגבולין אלא בשופר (עיין רמב״ן במלחמות בבלי ראש השנה כז,א ובחידושיו לתענית, שמקורו מבבלי תענית יד,א: ״במה מתריעים? - בשופרות״, וירושלמי כאן: ״חצוצרות במקדש, אין חצוצרות בגבולין״), ומקום שיש חצוצרות שאמרו, היינו במלחמה, לפי שלא נאמרה התרעה בחצוצרות אלא במקדש או במלחמה. רשב״א מפרש, שלא אמרו אלא שבגבולין אין תוקעים בחצוצרות ובשופרות כאחד, אלא או בחצוצרות או בשופר.

ומסיקים: אמר רבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי): מילתיה דרבי יוחנן אמרה: – דברו של רבי יוחנן אמר (מדבריו לעיל יש ללמוד שהוא סבור): יחיד בתשעה באב מתפלל ארבע – תפילות ביום, שחרית ומוסף ומנחה ונעילה. לא אמר אלא ארבע, הא עשרים וארבע - לא (צריך לומר: לא אמר אלא עשרים וארבע, הא ארבע - לא (״שערי תורת ארץ ישראל״ ו״עלי תמר״)) – רבי יוחנן שציוה לתלמידיו לא אמר אלא שלא יתפללו עשרים וארבע ברכות, אבל לא אמר שלא יתפללו ארבע תפילות ביום (שחרית ומוסף ומנחה ונעילה), שרבי יוחנן, שהתפלל בתשעה באב עשרים וארבע ברכות כמו בתענית ציבור, ודאי שהתפלל גם כן בתשעה באב ארבע תפילות ביום כדין תענית ציבור, ומזה שלא ציוה רבי יוחנן לתלמידיו שלא יתפללו ארבע תפילות יש ללמוד שמתפללים בתשעה באב ארבע תפילות.

המונח ״מילתיה דרבי פלוני אמרה״ מציע היסק ממקור ספרותי המיוחס לחכם מסוים או ממעשה באדם מסוים. על פי רוב, המונח מציע היסקים ממקורות אמוראיים. בדרך כלל דברי החכם או המעשה מוזכרים אחרי המונח, אבל לעיתים הם באים לפניו.
לפעמים המונח ״לא אמר אלא״ מציע דיוקים ממקורות ספרותיים, שהדין במקור הנידון חל רק במקרה שצוין ולא במקרים אחרים. בדרך כלל המונח מוסב על מקורות תנאיים, אולם לפעמים הוא מוסב על מקורות אמוראיים (״הטרמינולוגיה של הירושלמי״).

במשנה תעניות ד,א שנינו: בשלשה פרקים הכוהנים נושאים את כפיהם ארבע פעמים ביום - בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים: בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים.
בירושלמי שם למדו מהמשנה, שבשלושת הפרקים הללו מתפללים ארבע תפילות ביום. אבל לפי הבבלי תענית כו,ב, בתעניות ובמעמדות היו מתפללים שחרית ומנחה ונעילה, ואין בהן מוסף, וביום הכיפורים היו ארבע התפילות.

בבבלי פסחים נד,ב אמרו: אמר רבי יוחנן: תשעה באב אינו כתענית ציבור. ...מאי אינו כתענית ציבור - לתפילת נעילה (רש״י: שבתענית ציבור היו מתפללים תפילת נעילה)... ואיבעית אימא: מאי אינו כתענית ציבור - לעשרים וארבע (רש״י: שמוסיפים בתענית ציבור שש ברכות על שמונה עשרה)...

הבבלי הזכיר תפילת נעילה ולא הזכיר גם תפילת מוסף, משום שלפי הבבלי, בתעניות מתפללים שחרית ומנחה ונעילה, ואין בהן מוסף.
בירושלמי כאן אמרו, שרבי יוחנן סבור, שתשעה באב הוא כתענית ציבור לארבע תפילות, והיה מסופק, האם תשעה באב הוא כתענית ציבור לעשרים וארבע ברכות. אבל בבבלי פירשו את דברי רבי יוחנן, שתשעה באב אינו כתענית ציבור לתפילת נעילה או לעשרים וארבע ברכות. ויש שפירשו בבבלי את דברי רבי יוחנן לעניינים אחרים, ולפיהם תשעה באב הוא כתענית ציבור לתפילת נעילה ולעשרים וארבע ברכות.
• • •

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהמראה הפניםאור לישריםהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ראש השנה : – מהדורת על⁠־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) שהוהדרה על פי כתב יד ליידן 4720, עם הערות המתעדות את ההגהות שבכתב יד זה ושינויי נוסח בעדי נוסח אחרים. מהדורה זו נעזרה במהדורת חיים גוגנהיימר, ברלין, די גרויטר, תשנ"ט-תשע"ה ומשלבת (עם שינויים) את הניקוד שבה., קישורים ראש השנה :, ירושלמי כתב יד ליידן ראש השנה : – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) על פי כתב יד ליידן 4720; צילומי כ"י ליידן באדיבות אוניברסיטת ליידן (CC BY), קרבן העדה ראש השנה :, פני משה ראש השנה :, מראה הפנים ראש השנה :, אור לישרים ראש השנה :

Rosh HaShanah 0:020 – Translation and commentary by Heinrich W. Guggenheimer, Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (CC BY 3.0), Kishurim Rosh HaShanah 0:020, Yerushalmi MS Leiden Rosh HaShanah 0:020, Korban HaEdah Rosh HaShanah 0:020, Penei Moshe Rosh HaShanah 0:020, Mareh HaPanim Rosh HaShanah 0:020, Ohr LaYesharim Rosh HaShanah 0:020

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון