רבי שמעון בן לקיש בעי קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום. מדקא מיבעי׳ ליה ביום ש״מ דמיפשט פשיטא ליה דבלילה קצירתו דוחה שבת ומשום דעיקר מצותו לקצרו בלילה וכדאמרינן במנחות דף ס״ז קצירה וספירה בלילה דשבע שבתות תמימות בעינן וא״כ מתני׳ דסוף פרק ר׳ ישמעאל דמייתי לקמן מצותו לקצור בלילה וכו׳ הוה מפרש לה נקצר ביום איום שלפניו קאי וביום המחרת הוא דקמיבעיא ליה שאם הוא שבת ולא קצרו בלילה שלפניו שזהו עיקר מצותו מהו שתדחה את השבת וטעמא דמספקא ליה בהא משום דאיכא למימר מכיון דעבר זמן עיקר מצות קצירתו שלא נקצר בלילה ושוב אין אתה יכול לקיימו להכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה שהרי אי אפשר לספור אלא לאחר הקצירה כדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור וגו׳ א״כ לא דחי שבת ביום או דילמא אפ״ה לא מאחרינן לקצירתו עד לאחר השבת וכל מה דאפשר לאקדומיה מקדמינן ליה כי היכי דלכל הפחות שבע שבתות מיהת ליהוי ואף שאינן תמימות עם הלילה שלפניהם והיינו הוא דקא מיבעי׳ ליה והלכך נמי כדהותיב ליה ר׳ אביי מהאי מתני׳ דקתני נקצר ביום כשר לא קיבלה מיניה משום דס״ד לפרש נקצר ביום דקתני היינו ביום שלפניו וכדפרישית בפנים דודאי אין לומר דס״ד לפרש דהא דקתני דוחה את השבת היינו להקרבה אבל לא לקצירה וכדבעי התם בדף ע״ב לפרושי הכי אליבא דרבי דקאמר שם לעיל דקסבר רבי קצירת העומר לא דחיא שבת ופריך ולא והתנן וחכמים אומרים אחד שבת וכו׳ דלא כרבי וכן מוקי להא דקתני אבתריה וחכמים אומרים וכו׳ דלא כרבי וכן להא דקתני ובשבת אומר להן וכו׳ דלא כרבי ובתר הכי פריך ממתני׳ דסוף הפרק נקצר ביום כשר ודוחה את השבת מאן שמעת ליה דאמר נקצר ביום כשר רבי. דאלו לר״א בר״ש ס״ל שם לעיל נקצר שלא כמצותו פסול. וקתני ודוחה את השבת מאי לאו לקצירה לא להקרבה. זה ודאי אין לפרש כלל לשיטתא דהכא דא״כ הוה ליה לר״ל למיבעי אם דוחה את השבת בלילה. וכן להאי דבעי למיפשט ליה מהאי מתני׳ קשיא דילמא דוחה את השבת להקרבה קתני ואין קצירת העומר דוחה שבת כלל וכדרבי ואין לומר דלמאי דמיבעי ליה לר״ל פשיט ליה דמדקאמר מהו שתדחה שבת ביום א״כ מיפשט פשיטא לך דבלילה מיהת דחי תפשוט לך דנמי ביום דחי כדקתני במתני׳ אבל לדידי ס״ל כהאי דאמר התם לרבי דלהקרבה קאמר ולא לקצירה דהא ודאי ליתא דאי הכי הו״ל לאתובי לר״ל עדיפא טפי דמנא לך הא דבלילה מיהת דוחה דילמא מתני׳ להקרבה קתני אלא ודאי דהכא לכ״ע אית להו דמיהת קצירתו בלילה דוחה שבת וביום הוא דשקלי וטרי הכא ומעיקרא לא קיבלה מיניה ר״ל למיפשט מהאי מתני משום דאיכא לדחויי דנקצר ביום איום שלפניו קאי ולבתר הדר ביה ר״ל ופשיט ליה מהני מתני׳ דתני והדר קתני לאשמועינן דקצירת העומר דוחה שבת ולמה לי כל הני אלא אם אינו ענין ללילה תנהו ענין ליום והיינו ביום שלמחרת ולא כדקס״ד מעיקרא והשתא מיתוקמא שפיר כל הני מתני׳ ודלא כרבי ול״ק נמי הא ע״כ הא דקתני נקצר ביום כשר כרבי הוא דאתיא דה״ל נקצר שלא כמצותו כשר כדמייתי לה התם מדקאמר רבי גבי היה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת בידו אם יש אחרת אומרים לו הבא אחרת תחתיה וכו׳ וא״כ נקצר שלא כמצותו כשר וכרבי והדר קתני ודוחה את השבת וזהו דלא כרבי וכר״א בר״ש לא מצית לאוקמי הך סיפא דא״כ רישא דהאי בבא כרבי וסיפא כר״א בר״ש בתמיה וע״כ דאתינן לפרושי כדמפרש התם דדוחה את השבת להקרבה קאמר דאי משום הא לא אריא דאי תיקשי הך סיפא דמתני׳ אמאן תרמייה אמינא לך אנא כר׳ ישמעאל בר פלוגתיה דר״ע הוא דאתא דדריש מבחריש ובקציר תשבות וכו׳ דקצירת העומר דחי שבת והיינו בין בלילה ובין ביום אם לא קצר בלילה ול״ק מהכלל דר״ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מע״ש וכו׳ וכדאמר התם להכריח אליבא דר״א בר״ש דנקצר כמצותו פסול ולא אשכחן דר׳ ישמעאל פליג אדר״ע בהאי כללא דאמינא לך אין ה״נ דמודי ליה בהא מיהו דווקא במכשירי מצוה כמו דקאמרינן במכשירי מילה ומכשירי דפסח וכה״ג אבל לא בהמצוה גופה דכי גלי קרא דדוחה שבת דחיא לעולם ואפי׳ היה יכול לקיים מקודם מ״מ מצוה בזמנה עדיפא לכתחלה אלא דאם לא קצרה בלילה קוצר אף ביום ובשבת מדגלי קרא דדחיא שבת זו היא סברא דהאי תלמודא וכפי אשר נתבאר דע״כ בין ר״ל ובין ר׳ אביי דאותביה ומשום כך הדר ביה ר״ל ומכח הני מתני׳ כדאמרן כ״ע מודים בה. והשתא הדרינן למאי דאיתמר התם דלבסוף מוקי לה בהך סיפא דמתני׳ כרבי ולהקרבה קאמר התנא דדחיא שבת ולא לקצירה וקשיא הא לא אתיא כר׳ ישמעאל דמסקינן כוותיה בכמה מקומות בהש״ס דקצירת העומר דוחה שבת ודלא כר״ע וזה מוסכם ועיקר הטעם דר״ג וב״ד בריש מ״ק כוותיה דר׳ ישמעאל הוא דס״ל וכן פסק הרמב״ם כוותיה בענין תוספת שביעית ודלא כר״ע כאשר ביארתי זה בריש מסכת שביעית ובכמה מקומות המצויינין שם וחזינן השתא דסוגיא דמנחות שם ומאי דמוקי לה הסיפא כרבי וכל היוצא מזה שמה דלא כהלכתא היא בענין שאין קצירת העומר דוחה שבת אלא כמסקנא דהכא וכמסקנת הבבלי בריש מ״ק דקיי״ל כר״ג וכ״ד וכר׳ ישמעאל דשביעית דקצירת העומר דוחה שבת ואפי׳ ביום י״ו אם לא נקצר בלילה וסיפא דמתני׳ וכל הני מתני׳ דלעיל כולה מיתוקמי כר׳ ישמעאל. ובהיות מבואר לך כל הדברים שזכרנו תראה עין בעין טעמיה דהרמב״ם ז״ל שפסק כן בפ״ז מהל׳ תמידין ומוספין בהל׳ ו׳ וכתב ומצותו להקצר בלילה בליל י״ו בין בחול ובין בשבת וכל הלילה כשר לקצירת העומר ואם קצרוהו ביום כשר. וכמה דיו משתפך וכמה קולמוסין משתברין להבין דבריו דלכאורה זהו נגד המסקנא דמנחות שם וכדמפרש שם אליבא דרבי אבל למה שביררתי ובארתי לפניך דההיא סוגיא דלא כהלכתא ולא סמיך עלה אלא כהמסקנא דהתם בריש מ״ק וכר׳ ישמעאל דהלכתא כוותיה בעיקרא דמילתא בענין דחיית שסת בקצירת העומר וכדמוכחא נמי ממסקנת סוגיא דהכא והכל ניחא בס״ד:

הדרן עלך פרק ארבעה ראשי שנים