×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) אמשנה: הָאִילְפָס וְהַקְּדֵירָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרוּתָּחִין לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. ר׳רִבִּי יְהוּדָה או׳אוֹמֵר: לַכֹּל הוּא נוֹתֵן חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וָצִיר.
MISHNAH: Into a pan1 or a pot which was taken off the fire boiling one should not give spices2 but one may give them into the bowl or into the tray. Rebbi Jehudah says, one may put them in everything except what contains vinegar or fish sauce3.
1. Greek λοπάς, -άδος, ή.
2. Nothing fresh can be put into a cooking pot on the Sabbath. Spices can be put into a serving pot which never was on the fire, since they do not need cooking to be seasoning.
3. These will actually cook the spices when hot even if not on the fire.
א. בכ״י ליידן בא ציטוט המשנה לעיל, ראו בהערה שם.
קישוריםירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהעודהכל
אמשנה: האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין. אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי. ר׳ יהודה או׳: לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.
א. בכ״י ליידן בא ציטוט המשנה לעיל, ראו בהערה שם.
מתני׳ שהעבי׳ – מן האור:
מרותחין – בין השמשות:
לא יתן לתוכו תבלין – משתחשך דכלי ראשון כל זמן שרותח מבשל:
אבל נותן הוא לתוך הקערה – דכלי שני אינו מבשל:
תמחוי – כעין קערה גדולה שמערה כל האילפס לתוכה ומשם מערה לקערות:
חוץ מדבר שיש בו ציר או חומץ – שהן מבשלין את התבלין כשהן רותחין:
ציר – הנוטף מן הדגים כשכובשים אותן במכבש:
האילפס והקדירה שהעבירן – מעל האש מרותחין לא יתן לתוכה תבלין דכלי ראשון הוא ומבשל ודוקא תבלין אבל מלח אפילו בכלי ראשון לפי שאינו מתבשל בישול גמור אלא בקדירה שע״ג האש:
אבל נותן הוא – תבלין לתוך הקערה שעירה לתוכה מן הקדירה:
או לתוך התמחוי – שהוא כמין קערה גדולה שלפעמים מערה הכל בתחלה לתוכו וממנו אל הקערות דכלי שני הוא ואינו מבשל:
ר׳ יהודה אומר וכו׳ – ארישא קאי ולקולא הוא דפליג שאפילו בכלי ראשון. הוא נותן את התבלין חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר שהן מבשלין את התבלין. ואין הלכה כר׳ יהודה:
קישוריםירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משההכל
 
(ב) הלכה: מָהוּ לִיתֵּן תַּבְלִין מִלְּמַטָּה וְלַעֲרוֹת עֲלֵיהֶן מִלְּמַעֲלָה. ר׳רִבִּי יוֹנָה אמ׳אָמַר: אָסוּר, וְעִירוּי כִּכְלִי רִאשׁוֹן הוּא. חֵיילֵיהּ דר׳דְּרִבִּי יוֹנָה מִן הָדָא: אֶחָד שֶׁבִּישֵּׁל בּוֹ אֶחָד שֶׁעֵירָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵי: תַּמָּן כְּלֵי חֶרֶס בּוֹלֵעַ, תַּבְלִין אֵינָן מִתְבַּשְּׁלִין. הָתִיב ר׳רִבִּי יוֹסֵי ביר׳בֵּירִבִּי בּוּן: וְהָתַנֵּי: אַף בִּכְלֵי נְחוֹשֶׁת כֵּן. אִית לָךְ למימ׳לְמֵימַר כְּלֵי נְחֹשֶׁתא בּוֹלֵעַ.
HALAKHAH: May one put spices at the bottom and pour on them from above1? Rebbi Jonah said, it is forbidden and pouring confers the status of primary vessel. The force of Rebbi Jonah comes from this2: “Both vessels used for cooking or into which it was poured boiling.” Rebbi Yose said, there a pottery vessel absorbs; spices are not cooked3. Rebbi Yose ben Rebbi Abun objected: Did we not state4, “the same holds for brass vessels.” Can one say that brass vessels absorb?
1. Since the Mishnah forbids putting spices in a pot not on a fire but still boiling hot.
2. Mishnah Zevaḥim 11:7. Lev. 6:21 precribes that pottery vessels after being used to cook a ḥaṭṭat sacrifice must be broken and metal vessels cleansed and washed. The Mishnah explicitly includes pouring hot water in the biblical definition of “cooking”.
3. It is generally agreed that pottery must be broken because it absorbs particles from the sacrifice which on the following day become forbidden. Cf. J. Milgrom, Leviticus 1–16, pp. 404–407, New York 1991.
4. Sifra Ṣaw, Pereq 7(1). The argument is that Lev. 6:21 reads a passive “a pottery vessel in which something has been cooked”, not “in which one cooked”. This is taken to mean that one cooks in, not by the vessel. In that case, the vessel is really “secondary vessel” since its walls do not transfer heat to the meat being cooked. The only case one can think of is pouring boiling water into the vessel. Since the argument of R. Yose does not work for metal pots, R. Jonah is justified.
א. בכ״י ליידן נכתב: ״חרס״, והועבר קולמוס, ובגליון: ״נחושת״.
ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםעודהכל
הלכה: מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה. ר׳ יונה אמ׳: אסור, ועירוי ככלי ראשון הוא. חייליה דר׳ יונה מן הדא: אחד שבישל בו אחד שעירה לתוכו רותח. אמ׳ ר׳ יוסי: תמן כלי חרס בולע, תבלין אינן מתבשלין. התיב ר׳ יוסי ביר׳ בון: והתני: אף בכלי נחושת כן. אית לך למימ׳ כלי נחשתא בולע.
א. בכ״י ליידן נכתב: ״חרס״, והועבר קולמוס, ובגליון: ״נחושת״.
גמ׳ ולערות עליהן מלמעלה – אם נאמר דעירוי הוא ככלי ראשון או לא:
חייליה דר״י מן הדא – כלומר כחו וראייתו של ר״י מהכא:
אחד שבישל בו וכו׳ – מתני׳ היא בזבחים פרק דם חטאת אחד כלי חרס שבישל בה קדשים וא׳ קדרה שעירה לתוכה רותח טעונין שבירה דכתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר דסמוך ישבר אצל בו ולא כתיב ואם בכלי חרש תבושל ישבר למידרש אם נבלע בו מ״מ ישבר שמעי׳ מהא דעירוי ככלי ראשון הוא דהרי בקרא כתיב בישול ואפ״ה אסרינן עירוי:
תמן בכלי חרס – קרא איירי בכלי חרס שבולע הרבה הלכך צריך שבירה אפי׳ בעירוי:
והתני אף בכלי נחשת – שצריכין מריקה ושטיפה בבישול אם עירה לתוכן נמי צריכין מריקה ושטיפה כבבישול:
אית לך מימר – וכי תוכל לומר שכלי נחשת בולעין אלא ודאי שעירוי כבישול הוא וכדר׳ יונה וקשיא אר׳ יוסי:
אחד קדרה שבישל וכו׳. כתב הר״א בפי׳ למסכת מעשרות דאמריקה ושטיפה קאי ולא דק וכמ״ש בקונטרס כן הוא ברא״ש:
התיב ר׳ יוסי בר בון והתני אם בכלי נחשת וכו׳. כתב הר״ן מכאן הוכיחו תו׳ דעירוי ככ״ר דמדשתק ליה ר׳ יוסי ש״מ דקיבלה מיניה כו׳ ואין זו ראיה דאפשר דלא חש להשיב וכו׳ ואדרבה התם משמע דמסקנא דירושלמי הכא הוא שאין עירוי דכלי ראשון מבשל דאמרינן התם מהו לערות על הקילוח וכו׳ איזהו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו אלמא לא ס״ל לבני מערבא דעירוי דכלי ראשון מבשל אדרבה מקילי טפי מגמרא דילן דלדידהו לית להו בישול אלא כשהאור מהלך תחתיו עכ״ל והנה מ״ש דאפשר דלא חש להשיב כן נראה דקאמר ר׳ חנניא בתר הכין מחלוקת דר׳ יונה ור׳ יוסי משמע דרבי יוסי לא הודה לר׳ יוסי בר׳ בון אך מ״ש דמשמע דאין עירוי דכלי ראשון מבשל אינו מבין דלא קאמר אלא לענין דאין חייב כרת על בישול כזה אבל מודה מיהת דאסור ותדע שהרי ר׳ מנא בריה דר׳ יונה הוא דפשיט דאינו חייב על העירוי ומסתמא לא פליג על אביו. גם מ״ש דמקיל טפי מגמרא דילן אינו מוכרח דלמא אף גמרא דילן מודה דאינו חייב על בישול דכלי ראשון כרת וא״ל מדקאמר בש״ס דף ל״ח ע״ב גלגל מהו א״ר יוסף חייב חטאת משמע דאף כשאין האור מהלך תחתיו חייב דיש לומר דאיירי דהאור מהלך תחת המיחם וכיון שהביצה נצלית מחמת חום המיחם שהאור מהלך תחתיו ה״ל כאלו האור מהלך תחת הביצה אך יש להביא ראיה מהא דאמר מר בריה דרבינא התם אף אנן נמי תנינא כל שבא בחמין וכו׳ חוץ מן המליח הישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן ש״מ ע״כ שמעינן דאפילו המתבשל מחמת חמין ואין האור מהלך תחתיו חייב וכן קאמר בפ׳ חבית הדיח מאי א״ר יוסף חייב חטאת. אך קשה ור׳ זעירא תיקשי ליה מתני׳ דחבית דתנן שהדחתן זו היא גמר מלאכתן י״ל דלאו לענין חיוב חטאת איחמר אלא לענין איסור וצ״ע:
מהו ליתן תבלין – בשבת ולערות רותחין עליהן מלמעלה מכלי ראשון שהועבר מעל האש:
אסור – דקסבר העירוי ככלי ראשון הוא:
חייליה – סייעתיה דר׳ יודה מן הדא דתנינן בפ׳ י״א דזבחים גבי מריקה ושטיפה בקדירה שבישל בה קדשים דקתני אחד שבישל ואחד שעירה לתוכה רותח:
אמר ר׳ יוסי – מהתם לא מסייע לך דתמן בכלי חרס מיירי שהוא בולע הרבה ולפיכך החמירו בו אף בעירוי מכלי ראשון אבל כאן בתבלין אינן מתבשלין ממה שמערה עליהן:
התיב ר׳ יוסי בר׳ בון והתני – התם אף בכלי נחשת כן דטעון מריקה ושטיפה ואף אם נשתמש בו מעירוי וכי אית לך למימר כלי נחשת בולע בתמיה אלא ודאי דטעמא משום דעירוי רותח בכלי ראשון הוא:
חייליה דר׳ יונה מן הדא אחד שבישל בו וכו׳. התוס׳ בפרקין שם ד״ה אבל ניתנין וכו׳ הביאו לזה לראיי׳ דלפסק הר״י דעירוי ככלי ראשון ונראה מבואר שכך הוא דעת הרמב״ם שכתב במה שהבאתי לעיל בד״ה מיחם שפינהו וכו׳ ומותר לצוק מים חמין לתוך צונן או צונן לתוך החמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון וכו׳ וזה קאי בין ארישא ובין אסיפא דאם המים חמין שיוצק הם בכלי ראשון אסור לערות לתוך הצונן בכדי שיחממן הרי דעירוי ככלי ראשון הוא. ובתוס׳ שם העלו דעירוי דכלי ראשון אינו אוסר בעלמא אלא כדי קליפה וכך פסקו האחרונים בסי׳ צ״ב. ובמה דשמעינן מכאן דקאמר דקילוח מן הקדירה תליא בפלוגתא דר׳ יונה ור׳ יוסי דלר׳ יונה דס״ל עירוי ככלי ראשון הקילוח נמי ככלי ראשון ונלמד מזה דאף להמחמיר בדין קילוח דין עירוי יש לו וא״כ דווקא בלא נפסק הקילוח דבכה״ג שייך לדמותו לדין עירוי. אבל היכא דנפסק ודאי לא דמי לעירוי והרי מכאן סייעתא למאי דמביא הרב בהגה״ה שם בסעי׳ ז׳ ולא כדעת מי שרוצה להפריז על מדותיו ולהחמיר אף בנפסק דמבואר נגלה הוא מהכא דלא כוותיה:
ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםהכל
 
(ג) מָהוּ לַעֲרוֹת מִן הַקִּילוּחַ. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דר׳דְּרִבִּי הִלֵּל: מַחֲלוֹקֶת ר׳רִבִּי יוֹנָה ור׳וְרִבִּי יוֹסֵי. ר׳רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָא בְעָא קוֹמֵי ר׳רִבִּי מָנָא: עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת חַיָּיב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל, עָשָׂה כֵן בְּבָשָׂר וְחָלָב חַיָּיב משּׁוּם מְבַשֵּׁל. אמ׳אָמַר לֵיהּ: כַּיי דָמַר ר׳רִבִּי זעיר׳זְעִירָא. וְאֵי זֶהוּ חָלוּט בָּרוּר, כָּל שֶׁהָאוּר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו. וָכָא אֵי זֶהוּ תַבְשִׁיל בָּרוּר, כָּל שֶׁהָאוּר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו.
Can one pour in from a stream1? Rebbi Ḥanina, the son of Rebbi Hillel, said, the disagreement of Rebbi Jonah and Rebbi Yose. Rebbi Isaac bar Gufta asked before Rebbi Mana: If he did this on the Sabbath, is he guilty because of cooking? If he did this with meat and milk2, is he guilty because of cooking? He said to him, parallel to what Rebbi Zeˋira said, what is certainly a dumpling3? Only if fire burned underneath it. So here also, what is certainly4 a cooked dish? Only if fire burned underneath it.
1. If boiling water was poured in a stream coming from a vessel much higher than the receiving one, do we say that the water in the receiving pot certainly is no longer boiling?
2. The prohibition of combining milk and meat together is given three times (Ex. 23:19, 34:26, Deut. 14:21) with emphasis on cooking.
3. Small pieces of dough cooked in boiling water.
4. Pouring hot water over food on the Sabbath or pouring boiling milk over meat not over the fire are rabbinical prohibitions.
ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהעודהכל
מהו לערות מן הקילוח. אמ׳ ר׳ חנניה בריה דר׳ הלל: מחלוקת ר׳ יונה ור׳ יוסי. ר׳ יצחק בר גופתא בעא קומי ר׳ מנא: עשה כן בשבת חייב משום מבשל, עשה כן בבשר וחלב חייב משום מבשל. אמ׳ ליה: כיי דמר ר׳ זעיר׳. ואי זהו חלוט ברור, כל שהאור מהלך תחתיו. וכא אי זהו תבשיל ברור, כל שהאור מהלך תחתיו.
מהו לערות מן קילוח – מיבעיא ליה אם העירוי ע״י קילוח נמי כעירוי או לא:
מחלוקת ר׳ יונה ורבי יוסי – כי היכא דפליגי בסתם עירוי כך פליגי בעירוי ע״י קילוח:
עשה כן בשבת – אם עירה בשבת מי חייב משום מבשל דאפילו מדאורייתא חשוב בשול או לא וכן מיבעיא ליה בבשר בחלב:
א״ל – כי האי דאמר ר״ז איזהו חלוט גמור דלא מחמיץ:
כל שהאור מהלך תחתיו – שעדיין הוא על האש:
וכאן – בשבת ובבב״ח לא מיקרי מבשל לחייבו עליו אלא כל שהאור מהלך תחתיו:
מהו לערות מן הקילוח – כלומר הקילוח שיורד מן הקדירה מהו חשיב אם ככלי ראשון היא או לא וקאמר ר׳ חנניה דתליא בפלוגתא דר׳ יונה ור׳ יוסי דלמר דמחשב עירוי ככלי ראשון כן נמי להקילוח ולמר לא חשיב נמי הקילוח ככלי ראשון:
עשה כן בשבת וכו׳ – כלומר דהבעיא היא למאן דס״ל עירוי ככלי ראשון הוא אם לענין חיוב נמי הוא כך שאם עשה כן בשבת חייב הוא משום מבשל וכן בבשר וחלב דהוי כבישול גמור או דילמא כי קאמר לענין איסור גרידא בשבת או כבשר בחלב הוא דקאמר אבל לא לענין חיוב ומשום בישול:
א״ל האי מילתא פשיטנא לה כהאי דא״ר זירא בפ״ק דחלה איזהו חלוט ברור שחייב בחלה כל שהאור מהלך תחתיו וה״ה ה״נ כן איזהו תבשיל ברור שחייבין עליו משום מבשל כל שהאור מהלך תחתיו לאפוקי עירוי ולענין איסור גרידא הוא דאמרינן דהוי ככלי ראשון:
ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משההכל
 
(ד) ר׳רִבִּי יוּדָה או׳אוֹמֵר: לַכֹּל הוּא נוֹתֵן חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וָצִיר. עַל דַּעְתֵּיהּ דר׳דְּרִבִּי יוּדָה: מֶלַח בְּצִירא, יַיִן בְּחוֹמֶץב.
“Rebbi Jehudah says, one may put them in everything except what contains vinegar or fish sauce1.” In the opinion of Rebbi Jehudah, salt is like2 fish sauce and wine3 like vinegar.
1. These will actually cook the spices when hot even if not on the fire.
2. The translation follows G and מ.
3. Since the Mishnah here and Maˋserot 1:7 show that R. Jehudah holds that fish sauce and wine cure and, therefore, act as if cooking. Cf. Babli 42b.
א. בתלמוד ירושלמי מעשרות א׳:ד׳ הגירסה: ״כציר״.
ב. בתלמוד ירושלמי מעשרות א׳:ד׳ הגירסה: ״כחומץ״.
ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהעודהכל
ר׳ יודה או׳: לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. על דעתיה דר׳ יודה: מלח בצירא, יין בחומץב.
א. בתלמוד ירושלמי מעשרות א׳:ד׳ הגירסה: ״כציר״.
ב. בתלמוד ירושלמי מעשרות א׳:ד׳ הגירסה: ״כחומץ״.
ה״ג מלח כציר יין כחומץ – וה״פ דבר מליח דינו כציר ויין אע״פ שאינו חזק דינו כחומץ:
על דעתיה דר׳ יהודה – דמתני׳ דקאמר לכל הוא נותן חוץ מדבר וכו׳ מפרש אליביה דלאו דוקא חומץ וציר ממש קאמר אלא אף הדבר מלוח כמו ציר הוא והיין כמו חומץ דחריפותן ג״כ מסייען לבשל כמו הציר והחומץ:
ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144