אותן המעות מה יעשה בהן. פי׳ דהא דקי״ל בעלמא דירעה עד שיסתאב וימכור ויביא בדמיו עולה דהוא לקיץ המזבח הוא דווקא בקרבנות ציבור אבל בקרבן יחיד הדין דירעה עד שיסתאב וימכור ויביא בדמיו אותו הקרבן גופי׳ עיי׳ ברמב״ם ז״ל בפ״ה מה׳ ערכין עי״ש:

וכדי להבין את הסוגיא הזאת נקדים מה שפירש״י ז״ל במס׳ שבועות דף י׳ ע״ב בד״ה נפדין תמימים וז״ל ז״ל להכשירן בשנה זו מחללין אותם על מעות חולין ואותן המעות ילכו למותר תרומה הישנה שעושין מהן ריקועי פחים כו׳ ותמה הריטב״א ז״ל על זה דלמה נקט ריקועי פחים ולא קיץ למזבח וכתב ז״ל משום דהלכה כן וכן איתא בירושלמי עי״ש ולא מצאתי בירושלמי דאיפסק הלכה כמ״ד לרקועי פחים [ולא זכיתי לראות זאת בעו״ה] ולכאורה מוכרח ע״כ רש״י ז״ל לפרש כן מסוגית הגמ׳ דף י״א ע״א אמר רבה לב ב״ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיהן א״ל אביי והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמים קדוש קדושת הגוף ופרש״י ז״ל דמאי מהני תנאי דלב ב״ד כי אמרינן נמי יהי׳ לדמיהן קדשי להו לגופייהו עכ״ל ז״ל ומשני לא קשיא הא דאמר לדמי עולה הא דאמר לדמי נסכים ע״כ ופרש״י ז״ל כיון דאיהו חזי לא מזבנינן לי׳ אבל אמר יהא לדמי נסכים אע״ג דנסכים נמי למזבח הוא וקדושתייהו דמיין להדדי כיון דלאו להכי חזי מזדבן וכ״ש היכא דמתנו ב״ד שיהא לדמי מותר תרומה שהיא לרקועי פחים עכ״ל ז״ל עיי״ש וא״כ אי ס״ד דס״ל לר״י דאזלי לקיץ המובח א״כ יקשה האיך מהני תנאי ב״ד דכי אמרינן נמי יהי׳ לדמיהן קדשי להו גופייהו דהא הב״ד אמרי דיהא לדמי מזבח א״כ קדוש קדושת הגוף והאיך יפדו ולכאורה קשה להרמב״ם ז״ל דפסק בפ״ד מה׳ שקלים דמותר התרומה הוא לקיץ המזבח ופסק כההיא דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף בפ״ה מה׳ ערכין עי״ש דאם הקדיש בהמה לדמי מזבח הרי היא קדוש קדושת הגוף א״כ קשה האיך יפדו אלא ע״כ דשיטת הרמב״ם ז״ל דב״ד לא אתני דיהא קדוש קדושת דמים בעלמא אלא שיהא לדמיהן פי׳ לא שיהא לדמים אלא לדמיהן פי׳ דמי אותו קרבן אם חטאת היא יהא דמי חטאת ואם תמידין יהי׳ לדמי תמידין וכיון שכן לא חזי לגופי׳ לתמיד דהא הוא מתרומה הישנה ודבר דלא חזי לגופי׳ לא נתפס כלל בקדושת הגוף אפילו לדבר הראוי׳ ונפדה ואביי דפריך ס״ד דאף בדמי נסכים נמי קדוש קדושת הגוף לדבר דחזי ומשני ליה דלדמי נסכים לא קדוש קדושת הגוף אפילו לדבר דחזי וכיון שנעשה דמי תמידין דלא חזי לגופיה ע״כ נפדה ובהכי ניחא מה שלא פסק הרמב״ם ז״ל הא דאמר ר״י אמר שמואל ק״צ סכין מושכתן למה שירצו דלב ב״ד מתני עליהן כדפירשו בתוס׳ ז״ל דיכול לשנותן לזבח אחר וכן מוכח באמת במס׳ זבחים שמביאין התוס׳ ז״ל וכן איתא בירושלמי במכלתין בסוגיא דידן במסקנא שאין ק״צ נקבעין אלא בשחיטה אבל לפי׳ הנ״ל אתא שפיר דאי ס״ד דק״צ אין נקבעין אלא בשחיטה א״כ אמאי נפדין הא הוי זכר לדמיו דהוי קדושת הגוף ול״ל דהוי דמי תמידין ודמי חטאת ז״א דהא לא נקבעו עדיין לחטאת ולתמידין אנא קדשי מזבח ויכול לשנות לכל מה שירצה א״כ לדמיהן נמי הוי דמי קדשי מזבח דל״ל דלא חזי לתמיד או בחטאת ז״א דהא לא הוי עדיין חטאת ותמיד אלא דעומד למזבח לאיזה קרבן שיעשוהו א״כ כי אמרי לב ב״ד דיהא לדמיו והוא ע״כ לדמי קדשי מזבח ע״כ קדוש קדושת הגוף לאיזו שהוא חזי וע״כ מדס״ל דזכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ע״כ ל״ל דסכין מושכתן לק״צ לשנותן לזבח אחר והתוס׳ ז״ל שפירשו סכין מושכתן דלב ב״ד מתנה לשנותן לשם זבח אחר ע״כ ס״ל דעושין מהן ריקועי פחים. ועפ״ז נבואה בע״ה לפירוש סוגיא דידן כמבואר בפנים ודו״ק:

הותירו שעירים ע״ד דשמואל אם עולה נפדית לא כ״ש חטאת ע״ד דר״י ר״ז אמר ירעו אר״ש בר רב יצחק מקייצים בה את המזבח וקשיא יש חטאת קריבה עולה אמר ר׳ יוסה שניא הוא שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה אר״ח (בר תרדיון) תנאי ב״ד הוא על המותרות שיקרבו עולות ע״כ. הסוגיא הזאת צ״ב להבין הנ״מ בין חטאת לתמידין דבתמידין ירעו ובחטאת מקייצים וראיתי בנו״י ז״ל דמפלפל טובא דהאיך נתחלפו בין בבלי וירושלמי בזה הענין מהיפוך להיפוך דבבבלי גרסינן ולר״ש דל״ל לב ב״ד מתנה עליהן מאי עבדי בהו א״ר יצחק אר״י מקייצין בהן את המזבח אמר רב שמואל בר רב יצחק ומודה ר״ש בשעירי חטאת שאין מקייצין בגופן אלא בדמיהן הכא הוא דמעיקרא עולה והשתא עולה אבל התם דמעיקרא חטאת והשתא עולה גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה והירושלמי ס״ל לר״ש בר״י להיפך דתמידין ירעו ובחטאת מקייצים ור״ש בר״י גופיה ס״ל בבבלי להיפך. ונראה לפענ״ד דהסוגיות מתפרשות יפה שיטת הבבלי ושיטת הירושלמי דשיטת הבבלי הוא דקאי ר״ש בר״י אליבא דר״ש כדגרסינן שם בהדיא ולר״ש דל״ל לב ב״ד מתנה עליהן מאי עבדינן להו ע״כ ס״ל לר״ש בר״י דמודה ר״ש בשעיר חטאת שאין מקייצין בגופיה משא״כ להירושלמי דקאי אליבא דר״י ע״כ אף שעיר חטאת מקייצין כמו שנבאר בע״ה והוא דר״ש ל״ל לב ב״ד מתנה עליהן כדמוכח ממתניתין דשבועות יקרבו זב״ז כדאיתא בתוס׳ ז״ל דף י״ב ד״ה מקייצין כו׳ עי״ש והטעם דמקייצין אליבא דר״ש הוא לאו דתנאי ב״ד הוא על המותרות שיקרבו עולות כמו דאיתא בירושלמי ז״א דר״ש ל״ל לב ב״ד מתנה אלא טעמו כמו דאמרינן במשנה שיקרבו זב״ז הואיל וכולן באין לכפר על מקדש וקדשיו וכפרש״י ז״ל אע״ג דלאו היינו ההוא כפרה גופה כיון דשייכא במקצתה קרב לה ה״נ אלו שלקחו לצורך תמידין ולא הוצרכו יקרבו לקייץ המזבח שהרי לשם עולה הופרשו וקייץ נמי עולה הוא עכ״ל ז״ל ע״כ קאמר ר״ש בר״י דמודה ר״ש בשעירי חטאת דלא מקייצין בגופן דלא דמי למתני׳ דהתם כולן באין לכפר על מקדש וקדשיו ולשם עולה הופרשו וקייץ נמי עולה הוא וליכא למיגזר משא״כ הכא דקודם כפרה הוא חטאת ולאחר כפרה עולה גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ודווקא בדבר דשייכא במקצתה ליכא למגזר דהפרשה והקרבה בשם אחת אע״ג דלאו ההיא כפרה גופה אבל כשהפרשה והקרבה בשני שמות גזרינן וראי׳ לזה מר״ש גופיה כדמסיק אביי אף אנן נמי תנינא פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו וכו׳ ר״א ור״ש אומרים ירעו כו׳ אלמא דר״ש גופי׳ ס״ל דירעו. וזהו לשיטת הש״ס דילן משא״כ סוגית הירושלמי לא קאי אליבא דר״ש אלא אליבא דר״י וה״פ בירושלמי ואך מתחלה נדקדק דקדוק אחד דגבי תמידין גרסינן אליבא דר״י דנפדין כפסולי המוקדשים וגבי שעירין גרסינן ע״ד דר״י ר״ז אמר ירעו מ״ש דגבי תמידין לא גרסינן ירעו אלא כפסולי המוקדשין א״ו דה״פ דשמואל ס״ל דנפדו כתמימין כדפרשנו דהוי קדושת דמים משום לב ב״ד מתנה כנ״ל ור״י ס״ל כפהמ״ק פי׳ אם רוצה לפדות או דווקא כפהמ״ק באם שנסתאבו אבל לא כתמימים לבד״ה דס״ל דהא דלב ב״ד מתנה הוא כדמסיק בסמוך דתנאי ב״ד הוא דמותר יקרבו עולות אבל לא תקנו ב״ד שיהא קדושת דמים ז״א דהוא עדיין בקדושת הגוף אלא אם נסתאבו או הן נפדין. וע״כ לא קאמר דירעו דאז הוי משמע דירעו דווקא ז״א דלא בעי רעי׳ אלא יקרבו לקייצים אלא דקאמר דלא כדס״ל לשמואל דלענין פדיי׳ יפדו כתמימים ז״א אלא דנפדו כפהמ״ק דווקא כשנסתאבו ופליג על שמואל לענין פדיי׳ דשמואל ס״ל דלב ב״ד מתנה שיפדו דהוי קדושת דמים ע״ז פליג ר״י דזה אינו דלענין פדיי׳ לא התנו ב״ד אלא דתנאי ב״ד הוא על המותרות שיקרבו עולה אבל לענין פדי׳ אין נפדין אלא כפהמ״ק דווקא. ובעי לענין שעירים ומפרש דאליבא דשמואל אין נ״מ כלל בין תמידין לשעירין דאם עולה נפדית שכולה לגבוה לא כ״ש חטאת ע״ד דר״י ר״ז אמר ירעו ולא מקייצים משום דאין חטאת קריבה עולה ואם כן אם יקריב עכשיו עולה גזירה שמא יקריב עולה קודם כפרה ואין חטאת קריבה עולה. אר״ש בר״י מקייצים בהן כו׳ דלא איכפת לן אם יעשה מחטאת עולה אפילו קודם כפרה. ע״ז פריך ויש חטאת קריבה עולה ומשני שניא היא הכא גבי חטאת ציבור שאין קרבן ציבור נקבע אלא בשחיטה וא״כ שפיר קריבה מחטאת לעולה ונמצא דאליבא דר״י איכא פלוגתא דר״ז ס״ל דאליבא דר״י ל״ד שעירין לתמידין דבתמידין יהא לקייץ ובשעירים ע״כ ירעו משום דכיון דהפרשה והקרבה לאו משם אחד הוא אינו קרב אלא דווקא בתמידין דמעיקרא עולה והשתא עולה ולא שייך למגזר אטו לפני כפרה שמא יקריבנו עולה קודם שניתותר דמאי איכפת לן אם יקריבנו עולה הא באמת עולה הוא אבל מחטאת לעולה לא אפשר שמא יקריבנו עולה קודם שניתותר ואין חטאת קריבה עולה ור״ש בר״י אמר דמקייצים בהן את המזבח ודמי חטאת לעולה כמו אליבא דשמואל דמי חטאת לעולה לענין פדיי׳ כן אליבא דר״י דמי חטאת לעולה לענין מקייצים [משום דס״ל דלב ב״ד מתנה על הקייצים אפילו מחטאת לעולה כמו דמסיק] ופריך ויש חטאת קריבה עולה בשלמא עולה מקייצים לעולה שפיר דמעיקרא עולה והשתא עולה אך כפרה אחריתי אבל עולה היא מתחילה ועד סוף משא״כ מחטאת האיך קריבין עולה ושמא יקריב עולה גם קודם ומשני שניא היא שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה כפי׳ התוס׳ ז״ל שם דף י״ב ע״ב ד״ה ואף כו׳ דמפרשין דלב ב״ד מתנה על כל קרבן אע״פ שנקבע בשם זה מ״מ קודם השחיטה יכולין לשנותו לשם אחר כאילו לא נקבע מעולם בשם הראשון והוא משום לב ב״ד מתנה ע״ז עי״ש בתוס׳ ז״ל וה״נ שפיר משנין אותו מחטאת לעולה לעולם גבי ק״צ כמו דמסיק אר״ח (ב״ת) תנאי ב״ד הוא על המותרות שיקרבו עולות פי׳ הוא עצמו יקרב עולה מדלא קתני שיביאו עולות דהי׳ משמע מדמיהן ונקט שיקרבו עולות כדאיתא בתוס׳ ז״ל דף י״ב ע״א ד״ה תניא עי״ש ותמצא כן [וא״כ ממילא לא שייך הגזירה אטו לפני כפרה דלפני כפרה נמי שפיר יכולין לשנותו לעולה כיון דלב ב״ד מתנה] וכיון דס״ל לב ב״ד מתנה שלא יקבע בשום שם עד שחיטה ע״כ ס״ל שפיר לר״י דאין פודין אותו אף דס״ל לב ב״ד מתנה משום קושית אביי והא הקדיש זכר לעולה קדוש קדושת הגוף דל״ל דכיון דלא חזי לאותו קדושה לא קדוש קדושת הגוף ז״א דהא לשיטת הירושלמי הוא לקייצין וליכא למימר כדפרש״י ז״ל דלא חזי גופי׳ לרקועי פחים ול״ל כדפרשנו לעיל לשיטת הרמב״ם ז״ל דמשום דלב ב״ד מתנה שיהא דמי על אותו קרבן ולאותו קרבן לא חזי גופי׳ משום דהוי מתרומה ישינה ז״א דהא עדיין לא נקבע בשם רק דהוי קדשי מזבח ונמצא דדמים הוי דמי קדשי מזבח ולא דמי תמיד או חטאת וע״כ קדוש קדושת הגוף כמו שכ׳ הרמב״ם ז״ל בפ״ה מה׳ ערכין האומר דמי בהמה זו למזבח קדוש קדושת הגוף וע״כ לשיטת ר״י בירושלמי דאין ק״צ נקבע אלא בשחיטה ל״ל לההיא דפודין אותן תמימים ולא שייך גבי׳ פדיון אלא כפסולי המוקדשין כשנסתאב אבל לא בשהוא תמים וס״ל דעולה לקייצין וע״כ ניחא הא דלכולהו תנאי גבי שעירי יוה״כ שאבדו כו׳ דאו תמות או ירעה ולא מקייצים בו ואילו הכא גבי מותרות מקייצים משום דשאני מותרות דלב ב״ד מתנה משא״כ באבוד דלא אמרינן לב ב״ד מתנה כדאיתא בש״ס דילן דף י״א ע״ב במס׳ שבועות עי״ש בתוס׳ ז״ל די״א ע״ב ד״ה ר״ש דבכל אבודין לב ב״ד מתנה עליהן מלבד גבי פר ושעיר של יוה״כ וכן שעירי ע״ז משום דלא שכיחי ואביי דמביא סיעתא משעירי יוה״כ שאבדו דירעה ולא מקייצי׳ בה למותר חטאת היינו משום דמביא ראיה מר״ש לר״ש דלא ס״ל לב ב״ד מתנה ומסקנא דמלתא דתלי זה בזה דלר״ש דל״ל לב ב״ד מתנה א״כ אין גופו קרב לקיץ דהוא רק מטעם לב ב״ד מתנה דלא יקבע אלא בשחיטה כדאיתא בתוס׳ ז״ל הנ״ל וא״כ ע״כ דגזרינן אטו לפני כפרה דהא לפני כפרה א״א לשנות מחטאת לעולה אף בקרבנות ציבור וע״כ דר״ש ס״ל דגזרינן כדמוכח ממתניתין דשבועות הנ״ל דמשוה אותן ר״ש משום דכולן באין על מקדש וקדשיו ופירש״י ז״ל הנ״ל א״כ ע״כ בשעירי חטאת גזרינן כנ״ל וגם ראי׳ מר״ש גופי׳ דס״ל גבי׳ פר ושעיר של יוה״כ ירעה ולא קרב גופיה כדמייתי אביי ראיה ול״ל דהתם שאני משום דפר ושעיר של יוה״כ לא שכיחי כדאיתא בתוס׳ ז״ל הנ״ל אבל בשעירי חטאת דשכיחי לב ב״ד מתנה דיהא מותר לשנותו קודם השחיטה א״כ ליכא למיגזר אטו לפני כפרה ולפ״ז אין ראיה מר״ש דפר ושעיר של יום הכיפורים זולת מר״ש דמתניתין דשבועות הנ״ל ז״א דהא ר״ש ל״ל לב ב״ד מתנה אבל לשיטת הירושלמי אליבא דר״י דס״ל לב ב״ד מתנה א״כ אף בשעיר חטאת מקייצים והוא משום לב ב״ד מתנה שלא יקבע אלא בשחיטה ממילא ליכא למיגזר אטו לפני כפרה וע״כ תנאי ב״ד הוא ע״ז המותרות שיקבעו הן עצמן עולות משא״כ בפר ושעיר׳ של יוה״כ דלא שכיחי ולא התנו ב״ד עליהן שיוכל לשנותן לעולות ודו״ק: