ר״ז ר׳ יוסי בשם ר׳ יוחנן דברי ר״ש עיקר תביעה קנס. ר״ל דתבעו באמת ג׳ דברים קנס ובופ״ג אך העיקר התביעה הוא קנס ושבועתו היא על הקנס דהיא עיקר תביעתו. ומזה קאמר ר׳ יוחנן לעיל בה״ד דברי ר״ש נמצא שאין בידו חטים פטור כיון דאומר לו יש לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין וא״ל שבועה שאין לך בידי כלום פטור כשאין לו חיטין משום דעיקר תביעתו היא על חיטים ושבועתו קאי על חיטים וקושטא קמשתבע. ה״נ עיקר תביעתו היא על קנס והכל הולך אחר העיקר. וע״כ אע״פ שתובע גם בופ״ג אבל כיון דעיקר השביעה היא על קנס הכל הולך אחר העיקר. וכיון שפטור על הקנס פטור נמי על בופ״ג והוי ממש כההיא דר׳ יוחנן לעיל בפ״ד לדברי ר״ש עיי״ש ור׳ אילא מפרש דברי ר״ש בתובעו קנס וביפ״ג. דברי חכמים בופ״ג וקנס כדאיתא בבבלי דרבנן ס״ל דלא שביק אינש מידי דמודי וחייב עלי׳ עיי״ש. והנפ״מ בין ר״י לר׳ אילא הוא דלר״י תובעו הכל קנס ובופ״ג ואך הקנס היא עיקר תביעתו אבל תובע לו הכל. ולר׳ אילא הוא דלר״ש תובע אותו אך הקנס לחוד אך הבופ״ג נכלל ממילא בתביעתו ורבנן ס״ל דבופ״ג היא תביעה בפני עצמה והקנס נכלל ממילא רבנן אמרי דברי ר״ש בתבעו דבר אחד. דברי חכמים בתבעו ג׳ דברים כדאיתא בבבלי וכן הוא גם הגי׳ הכא כמו בבבלי וכן היא הגי׳ בסמוך מפורש. וכן כתב הפו״מ ז״ל פי׳ דהיא כעין דאיתא בבבלי דלר״ש אינו תובע אלא קנס לחוד ובופ״ג אינו תובע כלל כדכתב הריטב״א ז״ל דלא בעי למיתבע תביעה גדולה בחד זימנא שלא יכבד על הנתבע ויקפוץ לכפור. וחכמים ס״ל דתיבע אף בופ״ג. וכן אתא רבין אמר ר״י בבבלי עיי״ש. ע״ז שאל ר״ז מר׳ יוסי בפירוש שמעת מר׳ יוחנן או ממילתיה ר״ל אם שמעת בפירוש דר׳ יוחנן ס״ל דתובע אליבא דר״ש הכל אך קנס הוא הראשון והוא העיקר ע״כ פוטר ר״ש. או לא שמעת ממנו בפירוש המימרא הזאת אך שמעת מכללא מן המימרא דה״ד דאמר ר׳ יוחנן דברי ר״ש נמצא שאין בידו חטים פטור ומזאת למדת כמו דהתם עיקר החטים כן נמי הכא דהעיקר הוא קנס אע״פ שתובע כולם הרי כולם נגררין אחר הקנס אחר עיקר התביעה. ור״ז שאל מר׳ יוסי השאלה הזאת אם מכללא אם בפירוש ע״ז אמר ר׳ יוסי מדשאל ר״ז האי שאלה משום דהא סבר כרבנן דס״ל דטעמא דר״ש משום דאיני תובע אלא קנס לחוד ואינו תובע בופ״ג כלל ואיהו פליג שם בה״ד מפורש על ההיא מימרא דר׳ יוחנן בתובע חטים ושעורין וכוסמין ומפרש דברי ר״ש דהכא כרבנן וס״ל דר׳ יוחנן לא קאמר אלא בתולה מפורש כוסמין בשעורין ושעורין בחטים עיי״ש אבל בתבעו חטים ושעורין וכוסמין ואע״פ שאין בידו חטים חייב דאף דהעיקר התביעה היא חיטים מ״מ לא אמרינן שנשבע על עיקר התביעה לחוד. ע״ז אמר ר״מ ואפילו דו סבר כר״א בפירוש מתניתן דידן נמי שאל שפיר מר׳ יוסי אם בפירוש שמיע ליה או מכללא דמשום דאפילו לר׳ אילא נמי אין ראי׳ לההיא דינא דחטים ושעורין משום דאפילו לר׳ אילא נמי במתניתן דידן אינו תובע אלא קנס אך דנכלל ממילא בופ״ג בכלל הזה. ורבנן ס״ל דגם בופ״ג נמי הוי תביעה בפ״ע ולא משום שנכלל בקנס ונמצא דאפילו לר׳ אילא נמי אין ראי׳ לההיא דחיטים ושעורים וכוסמין דהא הכא במתניתן לר״ש בתובעו דבר אחד אך דבופ״ג נכלל ממילא ברם הכא בחיטין ושעורין בתובעו ג׳ דברים:

א״ר ירמי׳ דר״ש היא. דר״ש אמר במגבה הדבר תלוי עי׳ בפ״מ ז״ל ועי׳ במס׳ כתובות דף מ״ב ע״ב ומבואר כן: