Sukkah 2 – סוכה ב‏ – Yerushalmi Gadol

(א) משנה: סוּכָּה הַיְּשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אֵיזוֹ הִיא הַיְּשָׁנָה, כָּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קוֹדֶם לֶחָג שְׁלשִׁים יוֹם. אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם הָחַג, אפי׳אֲפִילּוּ מִתְּחִילַּת הַשָּׁנָה כְּשֵׁירָה.

MISHNAH: The House of Shammai disqualify an old sukkah, but the House of Hillel qualify it. What is an old sukkah? Any which he made¹ thirty days before the holiday. But if he made it for the holiday it is qualified even from the beginning of the year².

1. I. e., putting up the roofing.

2. Since the festival of Tabernacles starts on Tishre 15, two weeks after New Year’s day, this “beginning of the year” refers to the preceding year.

קישוריםירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהאור לישריםעודהכל

משנה סוכה א׳:א׳

בבלי סוכה ט׳.

משנה: סוכה הישנה, בית שמי פוסלין ובית הלל מכשירין. איזו היא הישנה, כל שעשאה קודם לחג שלשים יום. אבל אם עשאה לשם החג, אפי׳ מתחילת השנה כשירה.

מתני׳ ב״ש פוסלין – דבעי סוכה לשמה וזו סתם נעשית ואלו תוך ל׳ לחג כיון ששואלים בהלכות החג ל׳ יום קודם לחג סתם העושה סוכה לשם חג הוא לאו לשם חג הוא:

וב״ה מכשירין – דלא בעינן סוכה לשם חג:

מתני׳ סוכה ישנה – כדמפרש שעשאה קודם לחג שלשים יום ולא פי׳ שהוא לשם חג:

בית שמאי פוסלין – דסבירא לן סוכה לשם חג בעינן דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ואלו תוך שלשים לחג הוה כיון דשואלין ודורשין בהלכות החג קודם לחג שלשים יום סתם העושה לשם חג הוא עושה אבל קודם שלשים סתמא לאו לשם חג:

וב״ה מכשירין – דלא בעינן סוכה לשם חג וקרא דחג הסוכות מיבעי להו לעושין סוכה בחולו של מועד וב״ש ס״ל כר״א דאין עושין:

סוכה הישנה - בית שמי (בני בית המדרש שיסד שמאי, מחכמי הזוגות) פוסלין, ובית הלל (בני בית המדרש שיסד הלל, מחכמי הזוגות) מכשירין. אי זו היא הישנה – שחולקים בה בית שמאי ובית הלל? כל שעשאה – שהניח עליה את הסכך, קודם לחג שלשים יום – שמן הסתם לא עשאה לשם החג. אבל אם עשאה בתוך שלושים יום, ודאי עשאה לשם החג. אבל אם עשאה לשם החג, אפילו מתחילת השנה – תיכף לאחר חג הסוכות של השנה שעברה, - כשירה.
• • •

קישוריםירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהפני משהאור לישריםהכל

(ב) ^אהלכה: סוּכָּה הַיְּשָׁנָה בֵּית שַׁמַּי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. תַּנֵּי: צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. חֲבֵרַייָא אָמְרֵי: טֶפַח. ר׳רִבִּי יוֹסֵה או׳אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא. מָאן דאמ׳דְּאָמַר כָּל שֶׁהוּא, וּבִלְבַד עַל פְּנֵי כוּלָּהּ. אַף בְּמַצָּה כֵן: מַצָּה הַיְּשָׁנָה, תַּפְלוּגְתָא דְבֵית שַׁמַּי וּדְבֵית הִלֵּל. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵה: דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא, מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם פֶּסַח – דָּבָר בָּרִיא שֶׁלֹּא דִיקְדֵּק בָּהּ. סוּכַּת הָרוֹעִים סוּכַּת הַיּוֹצְרִים כְּשֵׁירָה. סוּכַּת הַכּוּתִים, עֲשׂוּיָה כְהִילְכָתָהּ כְּשֵׁירָה, שֶׁלֹּא כְהִילְכָתָהּ פְּסוּלָה.

HALAKHAH: “The House of Shammai disqualify an old sukkah, but the House of Hillel qualify it.” It was stated: One has to renew something in it. The colleagues say, one hand-breadth; Rebbi Yose says, anything. He who says anything, but along the entire length. Is it the same with an old mazzah? Is an old mazzah a disagreement between the House of Shammai and the House of Hillel? Rebbi Yose said, it is everybody’s opinion; since he did not make it for Passover it is certain that he was not careful about it¹. A sukkah of shepherds², a sukkah of potters is qualified. A sukkah of Samaritans, if it is made according to the rules³ is qualified, not according to the rules is disqualified.

1. An old mazzah is one baked before Passover. Tosephta Pesaḥim 2:21 permits the use of old mazzah if it was baked for Passover use. Cf. Pesaḥim 2:4, Note 240.

2. Is disqualified in Tosephta 1:4, but as the Babli 8b explains for potter’s sukkah, if the thatching of the roof was made expressly for the holiday, every kind of sukkah is qualified.

3. For the thatching of the roof. Babli 8b.

א. בכ״י ליידן בסוגיית הגמרא לא סומנה כאן הלכה ב׳, אלא להלן.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםאור לישריםעודהכל

^אהלכה: סוכה הישנה בית שמי פוסלין ובית הלל מכשירין. תני: צריך לחדש בה דבר. חברייא אמרי: טפח. ר׳ יוסה או׳: כל שהוא. מאן דאמ׳ כל שהוא, ובלבד על פני כולה. אף במצה כן: מצה הישנה, תפלוגתא דבית שמי ודבית הלל. אמ׳ ר׳ יוסה: דברי הכל היא, מכיון שלא עשאה לשם פסח – דבר בריא שלא דיקדק בה. סוכת הרועים סוכת היוצרים כשירה. סוכת הכותים, עשויה כהילכתה כשירה, שלא כהילכתה פסולה.

א. בכ״י ליידן בסוגיית הגמרא לא סומנה כאן הלכה ב׳, אלא להלן.

גמ׳ צריך לחדש בה דבר – אפי׳ ב״ה דמכשירין סוברין דלמצוה מן המובחר צריך לחדש בה דבר:

מ״ד – דבכל שהוא סגי לחדש סובר דצריך לחדש ע״פ כל אורך או רוחב הסוכה:

אף במצה הישנה נמי פליגי ב״ש וב״ה דלב״ש פסולה ולב״ה כשרה:

ד״ה היא – דבמצה הישנה פסולה שאם לא עשאה לשם חג:

דבר ברור שלא דקדק – בעשייתה ובשמירתה כהלכה ויש לחוש לחימוץ:

סוכת הרועים – שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה מפני השרב ומשמרים צאנם:

עשויים כהלכתה כשרה – אבל מן הסתם אין סומכין על הכותים שאומרים שהיא כהלכתה דקסבר כותים גירי אריות הם א״נ חשודים אלפני עור א״נ לאחר התקנה:

תני צריך לחדש בה דבר. בקונ׳ פירשתי דקאי אב״ה כן משמע בבבלי בפרקין בדף ט׳ בתוס׳ בד״ה ואם עשאה וכן נר׳ דאל״כ קשיא טעמא דב״ש אתי לאשמועינן אך קשה א״כ מאי ס״ד דש״ס לומר דאף במצה פליגי ולב״ה מצה ישנה כשרה אמאי הא אי אפשר לחדש בה דבר וי״ל דהא דקאמר צריך לחדש בה דבר אינה אלא למצוה וצ״ע:

גמ׳ תני – בברייתא צריך לחדש בה דבר לב״ה דמכשרי אף בשעשאה סתם קודם לשלשים יום מ״מ צריך לחדש איזה דבר מקודם החג שיהא ניכר שסוכה זו למצות החג:

חברייא אמרי טפח – צריך לחדש בה ור׳ יוסה אמר אפי׳ כל שהוא:

מ״ד כל שהוא וכו׳ – כלו׳ הא דקאמר כל שהוא ובלבד אם עושה החידוש על פני כל הסוכה בהא סגי אף בכל שהוא אבל אם אינו עושה אלא במקום אחד מודה ר׳ יוסה דבעינן טפח:

אף במצה כן – דבמצה ישנה ג״כ תפלוגתא דב״ש וב״ה אם כשירה היא ור׳ יוסי אמר דברי הכל היא במצה ישינה שעשאה סתם קודם ל׳ יום דפסולה דמכיון שלא עשאה בפירוש לשם פסח דבר ברור הוא שלא דיקדק בה לשומרה מחימוץ דאף ב״ה מודה בה:

עשויה כהלכתה – שעשאה מסוככת כהלכתה וניכר שהיא לשם צל ולא לשם דירה:

מאן דאמר כל שהיא וכו׳. וכדפרישית דר׳ יוסה ס״ל דבמקום אחד טפח בעי וכ״כ הטור ז״ל בסי׳ תרל״ו. והרמב״ם לא זכר מזה ואפשר דהואיל בגמרא דילן קאמר דטעמייהו דב״ה משום דלא בעי סוכה לשם החג וקרא דב״ש מיבעי להו לדרשא אחריתא כמו שהבאתי במתני׳ א״כ ל״צ כלל לחדש בה דבר אלא דמכיון דהתוס׳ מביאין לזה קבע הב״י בש״ע כן:

במשנה שנינו: ״סוכה הישנה - בית שמי פוסלין, ובית הלל מכשירין״.
מציעים ברייתא: תני: – שונה (התנא): צריך לחדש בה דבר – צריך לעשות משהו חדש בסוכה ישנה קודם לחג, לפי בית הלל שמכשירים אותה, כדי שיהיה ניכר שהיא לשם החג (החידוש הוא בהוספה לסכך). ואם לא חידש בה כלום - פסולה.
מביאים מחלוקת: חברייא אמרין: – החברים (קבוצת תלמידי החכמים) אומרים: טפח – צריך לחדש דבר בסוכה ישנה בשיעור של טפח על טפח. רבי יוסה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) אומר: כל שהוא – די לחדש בה משהו.
מאן דאמר: – מי (רבי יוסה) שאומר: כל שהוא - ובלבד על פני כולה – די לחדש בה כל שהוא רק אם החידוש הוא מעל לסוכה (לסכך) כולה. אבל החברים שאומרים: טפח - די לחדש בה רק במקום אחד.

במסכת שמחות ז,כג שנו: סוכה ישנה - בית שמאי פוסלים, ובית הלל מכשירים, עד שיחדש בה דבר. איזוהי סוכה ישנה? כל שעשאה קודם לחג שלושים יום, אבל אם עשאה לשם חג, אפילו מתחילת השנה - כשרה.

בבבלי סוכה מו,א אמרו: תנו רבנן: העושה סוכה לעצמו אומר: ״ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״. נכנס לישב בה (בחג הסוכות) אומר: ״ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה״. היתה עשויה ועומדת, אם יכול לחדש בה דבר - מברך מיד / מברך אחת (״שהחיינו״ על חידוש דבר בה), ואם לאו - לכשייכנס לישב בה מברך שתיים / מברך שתיים בכניסתו (״שהחיינו״ ו״לישב בסוכה״).

סוכה ישנה - לפי הברייתא בבבלי אפשר שלא יחדש בה דבר, ולפי הברייתא בירושלמי צריך לחדש בה דבר.

חברייא
הכינוי ׳חברייא׳ בירושלמי בא בהוראה עיקרית אחת: קבוצת תלמידי חכמים באחת מישיבותיה של ארץ ישראל, בייחוד בטבריה, במרוצת המאה השלישית ועד למחצית המאה הרביעית, שעדיין לא הגיעו להוראה מסיבה כלשהי (״על החברייא״, ״בר אילן״ כ-כא, עמוד 94).

ומציעים קביעה: אף במצה כן – כשם שנחלקו בית שמאי ובית הלל בסוכה ישנה, כך הם חולקים במצה ישנה.
כאן התחלת מקבילה בירושלמי פסחים ב,ה.
ומפרטים את הקביעה: מצה הישנה – מצה שנעשתה קודם הפסח שלושים יום או יותר, שמן הסתם לא עשאה לשם פסח, - תפלוגתא דבית שמי ודבית הלל – מחלוקת בית שמאי ובית הלל (דינה של מצה ישנה נתון במחלוקת בית שמאי ובית הלל שנחלקו בסוכה ישנה, שלבית שמאי המצה פסולה, ולבית הלל המצה כשירה).
אמר רבי יוסה: דברי הכל היא – אין להשוות בין סוכה למצה, שמצה ישנה פסולה לדברי הכל, אפילו לבית הלל, ואין מחלוקת בעניין זה, בניגוד להצעה שהוצעה לפני כן, שלפיה בית שמאי ובית הלל חולקים במצה ישנה. ומסבירים: מכיון שלא עשאה לשם פסח, דבר בריא (ברור, ודאי) שלא דיקדק (הקפיד) בה – לא שמר על המצה שלא תחמיץ, ולכן אינו יוצא בה ידי חובתו. אבל אם עשאה לשם פסח - כשירה ויוצא בה, כמו שאמרו במשנה בעניין סוכה ישנה.

עד כאן המקבילה בירושלמי פסחים.

המונח ״תפלוגתא״ מציע שימוש במחלוקת שנאמרה לעניין אחר, גם אם דומה, כדי לקבוע מה הדין במקרה הנידון (״בירורי ירושלמי״, ״סידרא״ כ, עמוד 162).

בתוספתא פסחים ב,כא שנו: יוצאים במצה ישנה, ובלבד שעשאה מתחילה לשום פסח.

מביאים ברייתא: סוכת הרועים, סוכת היוצרים (אומנים העושים כלי חרס) - כשירה – למצוות סוכה, מפני שהן עשויות לצל ולא לדירה. סוכת הכותים (שומרונים), עשויה כהילכתה – אם הסוכה מסוככת כהלכות סוכה, - כשירה, שלא כהילכתה - פסולה.

בתוספתא סוכה א,ד שנו: סוכת הרועים, סוכת הקייצים (קוצצי תאנים) - פסולה.

הירושלמי חולק על התוספתא בסוכת הרועים. נראה שהברייתא שבתוספתא היא כבית שמאי, ולפיכך סוכת הרועים והקייצים פסולה, מפני שלא נעשתה לשם החג, והברייתא שבירושלמי ובבבלי היא כבית הלל (״תוספתא כפשוטה״).

בבבלי סוכה ח,ב אמרו: אמר רבי לוי משום רבי מאיר: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו, הפנימית (למגורים) - אינה סוכה (שהרי הוא דר בה כל השנה) וחייבת במזוזה (מכיוון שהיא דירת קבע), והחיצונה (לעבודה ומכירה) - סוכה ופטורה מן המזוזה.
תנו רבנן: סוכת גנב״ך - סוכת גויים, סוכת נשים, סוכת בהמה, סוכת כותים - כשירה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. - אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל.
תנו רבנן: סוכת רקב״ש - סוכת רועים, סוכת קייצים, סוכת בורגנים (שומרי שדות), סוכת שומרי פירות - כשירה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. - אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל.

סוכת היוצרים שבירושלמי היא סוכת היוצרים החיצונה שבבבלי.
לפי הבבלי, התנאי להכשר הסוכה ״עשויה כהלכתה״ נאמר על כל הסוכות הללו, סוכת גנב״ך וסוכת רקב״ש, שבכולן יש מקום לחשוש שלא נעשתה הסוכה כהלכתה. אבל לפי הירושלמי, אין התנאי ״עשויה כהלכתה״ אלא בסוכת כותים, שיש מקום לחשוש יותר שלא עשאוה כהלכתה.
הסוכות הללו כשירות לשיטת בית הלל שבמשנה שאינם דורשים שתהיה הסוכה עשויה לשם החג.

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםאור לישריםהכל

(ג) הָעוֹשֶׂה סוּכָּה לְעַצְמוֹ מָהוּ או׳אוֹמֵר: בָּרוּךְ א׳ק׳ב׳ו׳אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת סוּכָּה. לְאַחֵר: לַעֲשׂוֹת סוּכָּה לִשְׁמוֹ. נִכְנַס לֵישֵׁב בָּהּ או׳אוֹמֵר: בָּרוּךְ א׳ק׳ב׳ו׳אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסּוּכָּה. מִשֶּׁהוּא מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בְלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ עוֹד מֵעַתָּה. חָנִין בַּר בָּא בְשֵׁם רַב: וּזְּמָן. מִכֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁיכָה, מָהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן? רַב הוֹשַׁעְיָה אמ׳אָמַר: צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן. ר׳רִבִּי אִילָא אמ׳אָמַר: צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן. ר׳רִבִּי זְבִידָה אמ׳אָמַר: צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן. ר׳רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא עֲבִיד לָהּ שְׁמוּעָה. ר׳רִבִּי זְעוּרָה, ר׳רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם ר׳רִבִּי הוֹשַׁעְיָה, ר׳רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם ר׳רִבִּי חָמָה אָבוֹי דר׳דְּרִבִּי אוֹשָׁעְיָה: מִכֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁיכָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן.

One¹ who makes a sukkah for himself, says: “He Who sanctified us by His commandments and commanded us to make a sukkah.” For others: “to make a sukkah in that one’s name².” If he enters it, he says: “Praise to Him Who sanctified us by His commandments and commanded us to dwell in a sukkah.” After he recited the benediction in the first night of the holiday he does not have to recite it again³. Ḥanin bar Abba in the name of Rav: Does one have to mention the time after nightfall⁴? Rav Hoshaia said, one has to mention the time. Rebbi Ila said, one has to mention the time. Rebbi Zevida said, one has to mention the time. Rebbi Ḥiyya bar Ada formulated it as a tradition: Rebbi Ze`ira, Rebbi Isaac bar Naḥman, Rebbi Hoshaia, Rebbi Jehudah bar Pazi in the name of Rebbi Ḥama the father of Rebbi Oshaia: After nightfall one has to mention the time.

1. The first sentences are also in Berakhot 9:3 (Notes 182–184). There is a similar statement in Tosephta Berakhot 6:9 which is quoted in Babli Sukkah 46a; the note about the benediction when making a sukkah for somebody else is found only here. Hence, the source here is not the Tosephta which also starts with a general declaration that: "A person performing any commandment recites a benediction over it.⁠" The practice of the Babli does not follow the discussion in Sukkah 46a but a statement in Menaḥot 42b that no benediction is due for a preparatory action, such as making the sukkah, but only for the required act itself such as living in the sukkah.

2. One has to pronounce the recipient’s name at the place reserved for “that one’s name.”

3. In the Babli (loc. cit.), this is the opinion of the Babylonian Samuel, supported by the Tosephta. In the name of the Galilean R. Joḥanan, it is reported that one has to recite the benediction every day. Since R. Johanan is a higher authority than Samuel, Babylonian practice followed what there is declared to be Galilean.

4. The benediction required on all holidays, “Who has kept us alive, maintained us, and enabled us to reach this festive time.”

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםאור לישריםעודהכל

העושה סוכה לעצמו מהו או׳: ברוך א׳ק׳ב׳ו׳ לעשות סוכה. לאחר: לעשות סוכה לשמו. נכנס לישב בה או׳: ברוך א׳ק׳ב׳ו׳ לישב בסוכה. משהוא מברך עליה בלילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. חנין בר בא בשם רב: וזמן. מכיון שחשיכה, מהו שיהא צריך להזכיר זמן? רב הושעיה אמ׳: צריך להזכיר זמן. ר׳ אילא אמ׳: צריך להזכיר זמן. ר׳ זבידה אמ׳: צריך להזכיר זמן. ר׳ חייה בר אדא עביד לה שמועה. ר׳ זעורה, ר׳ יצחק בר נחמן בשם ר׳ הושעיה, ר׳ יודה בר פזי בשם ר׳ חמה אבוי דר׳ אושעיה: מכיון שחשיכה צריך להזכיר זמן.

א״צ לברך עליה עוד מעתה – דכחד יומא נינהו וסגי בברכה של יום הראשון:

וזמן – גם זמן צריך לברך בשעת עשייה:

מכיון שחשיכה וכו׳ – מבעיא ליה אם בירך זמן בשעת עשייה אם צריך לחזור ולברך זמן מבערב בליל ט״ו כשנכנס לסוכה או לא:

עביד לה שמוע׳ – כלו׳ אמר הלכה זו משמיה דאחרים כדמסיק:

העושה סוכה לאחר מברך לעשות סוכה לשמו. גי׳ תוס׳ בבבלי דף מ״ו לעשות סוכה לשמה ופי׳ מהרש״א דברייתא זו אתיא כב״ש דבעי סוכה לשמה מיהו לעצמה אינו צריך לומר בברכה לשמה דמעשיו שיושב ומברך בה לישב בסוכה מוכיחין שפיר דעשא׳ לשמה ע״כ ותימא הא סיומא דברייתא זו היא בברכות פרק הרואה ושם מפורש דאף במפריש תרומותיו ומעשרותיו של חבירו צריך לומר בברכה לשמו וע״ק לפ״ד סוכה ישנה לעצמו תהא כשרה לב״ש דישיבתה ה״ל כלשמה אלא ודאי דאיירי בתוך שלשים אפילו לאחרים סתמא לשמה קאי גם מה שפירש המהרש״א בדברי הרא״ש אין נרא׳ ויפה הגיה מהרש״ל לשמו וכגי׳ הירושלמי גם כאן ובברכות ודקשיא ליה למהרש״א למה יתכוין האחר לשמו נ״ל דסובר הירושלמי כיון שאינו עושה לעצמו צריך להזכיר בברכתו למי הוא עוש׳ אותה דאל״כ מי שיעשה אלף סוכות לעצמו יברך אלף פעמים לכך צריך להזכיר בשביל מי הוא עוש׳ והני הוא במקומו ואפשר דמפני הרואים הוא:

מכיון שחשיכה וכו׳ וא״ת בלא״ה צריך לברך זמן בערב אי״ט כמו שמברכים בכל י״ט תירצו בתוספת והרא״ש כיון דסוכ׳ מחמת חג עשה סברא הוא דזמן דידה אע״פ שבירך בחול פטר זמן החג דזמן מחמת המועד קאתי אפי׳ בלא י״ט וכו׳ ע״כ ועוד נ״ל לתרץ הירושלמי דמיבעיא ליה בשעה שבירך זמן אי״ט לצאת אזמן דסוכה אך קשה לי דהכא משמע מפורש דצריך לברך זמן גם בי״ט והרא״ש כתב לפ״ז כ״ש כשבירך זמן על הלולב בי״ט ראשון שא״צ לברך עליו זמן בי״ט שני ע״כ וזה דלא ככל האמוראים דהכא וצ״ע רב:

העושה סוכה לעצמו וכו׳ – תוספתא היא בברכות בפ׳ בתרא והובאה לעיל פ׳ הרואה וחסר כאן חלוקה אחת וה״ג בתוספתא העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה נכנס לישב בה וכו׳. והכא גריס לה בשם חנן בר בא בשם רב. וזמן כלומר שצריך לברך זמן בשעת עשייתה:

מכיון שחשיכה מהו שיהא צריך להזכיר זמן – כמו בשאר י״ט או דנימא שיצא הוא בברכת זמן שבירך בשעת עשייתה:

עביד לה שמוע׳ – דכל הני אמוראי דקחשיב ר׳ זעירא וכו׳ אמרו מפי השמועה ששמעו זה בשם זה וכולהו ס״ל דאע״פ שבירך זמן בשעת עשייתה מ״מ מכיון שחשיכה צריך להזכיר זמן על הכוס משום י״ט:

כשהוא מברך עליה בלילי יו״ט ראשון וכו׳. ובבבלי פ״ד דף מ״ה ומ״ו פלוגתא דאמוראי היא ומסיק התם ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכין כל שבעה. וכענין אם צריך להזכיר זמן על הכום אעפ״י שבירך זמן בשעת עשייתה מדייקי שם התוס׳ והרא״ש מדקאמר נכנס לישב בה מברך לישב בסוכה ולא קאמר מברך שתים משמע דנפיק אהא דבירך אעשייה שהחיינו ותימא ותיפוק ליה דמברך משום י״ט וכו׳ והכא מסיק בהדיא דכל הני אמוראי סבירא להו מכיון שחשיכה צריך להזכיר זמן:

כיוון שדנו בעשיית סוכה לשם החג, דנים בברכות על עשיית סוכה והישיבה בה.

כאן התחלת מקבילה בירושלמי ברכות ט,ג.

מביאים ברייתא: העושה סוכה – המסכך סוכה לשם מצוות סוכה, לעצמו – עבור עצמו, מהו אומר: ״ברוך אתה ה׳ אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה״ – עשיית חפצים שמקיימים בהם מצוות היא מצווה, ולכן יש לברך על עשייתם. העושה סוכה לאחר – עבור אדם אחר, אומר: ״ברוך אתה ה׳ אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה״ לשמו – מכוון בברכה שהוא עושה את הסוכה לשם אותו אדם אחר (המילה ׳לשמו׳ אינה מנוסח הברכה. - רז״פ). נכנס לישב בה – בחג הסוכות, אומר: ״ברוך אתה ה׳ אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה״. משהוא מברך עליה בלילי יום טוב הראשון (״לילי״ הוא צורת יחיד נסמך, ולא צורת רבים, והושפע מן הארמית), אינו צריך לברך עליה עוד (שוב) מעתה – בשאר הימים, מפני שהוא חייב בסוכה גם בלילות, והלילות אינם מפסיקים את חיובה של מצוות סוכה.

עד כאן המקבילה בירושלמי ברכות.

בתוספתא ברכות ו,ט שנו: העושה סוכה לעצמו אומר: ״ברוך שהגיענו לזמן הזה״. נכנס לישב בה אומר: ״ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה״. משבירך עליה יום הראשון, שוב אינו צריך לברך.
ובבבלי סוכה מו,א אמרו: העושה סוכה לעצמו אומר: ״ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״. נכנס לישב בה אומר: ״ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה״. כיוון שבירך עליה יום ראשון, שוב אינו צריך לברך / חוזר ומברך.

הבבלי הביא את התוספתא בנוסח שלפנינו, שדווקא העושה לעצמו מברך, אבל לאחר אינו מברך. הגרסה שלפנינו בתוספתא מקוימת גם על ידי כמה ראשונים, ברם בכמה ראשונים משמע שהיה לפניהם בתוספתא כעין גרסת הירושלמי.
התוספתא היא בשיטת הירושלמי, שבסוכה אינו מברך אלא פעם אחת. ובבבלי סוכה מה,ב נחלקו בזה שמואל ורבי יוחנן, ולשמואל אינו מברך אלא פעם אחת, ולרבי יוחנן מברך כל שבעה. והבבלי שם מו,א הביא את התוספתא, והעמידו אותה כחכמים, אבל לרבי מברך כל שבעה (״תוספתא כפשוטה״).

בשעת הכנת מצווה יש לברך לפי התוספתא והבבלי ״שהחיינו...⁠״, ואילו לפי הירושלמי ״אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות...⁠״.

חנין בר בא (רב חנן בר רבא, אמורא בבלי בדור השני) אמר בשם רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים): וזמן – כשנכנס לישב בסוכה בליל יום טוב הראשון של חג הסוכות, מברך (כמו בכל יום טוב) גם ברכת הזמן (״ברוך... שהגיענו לזמן הזה״).

בירושלמי ברכות ח,א אמרו (בעניין יום טוב שחל להיות במוצאי שבת): חנין בר בא בשם רב: יין, קידוש, נר, הבדלה, סוכה וזמן.
ובבבלי סוכה נו,א אמרו: איתמר: רב אמר: סוכה ואחר כך זמן. רבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה. רב אמר: סוכה ואחר כך זמן, חיובא דיומא עדיף. רבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה, תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם.

מימרת חנין בר בא בשם רב בירושלמי מוסבת על ברייתא שהזכירה את הברכה על הישיבה בסוכה בלילה הראשון של סוכות. רב אמר שיש לברך ברכת הזמן בשעת הישיבה בסוכה בנוסף על הברכה ״לישב בסוכה״. המימרה של חנין בר בא בשם רב בירושלמי ברכות היא המימרה שלו בירושלמי כאן.

ושואלים: מכיון שחשיכה – כשהתחיל ליל יום טוב הראשון של חג הסוכות, מהו שיהא צריך להזכיר זמן? – האם הוא צריך לברך ברכת הזמן אף שעדיין לא נכנס לישב בסוכה, או שמא אינו מברך ברכת הזמן עד שנכנס לישב בסוכה?

ומשיבים: רב הושעיה (אמורא בדור השלישי) אמר: צריך להזכיר זמן – צריך לברך ברכת הזמן כשחשיכה אף שעדיין לא נכנס לישב בסוכה.

רבי אילא (רבי אלעאי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר: צריך להזכיר זמן.

רבי זבידה (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר: צריך להזכיר זמן.

רבי חייה בר אדא (השני, אמורא ארץ ישראלי בדור החמישי) עביד לה שמועה: – עושה אותה שמועה (מאמר אמורא, שלא אמר את העניין כשאלה שאמורא משיב עליה, אלא אמר אותו כהלכה שנמסרה בשם אמורא): רבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) אמר בשם רבי יצחק בר נחמן (אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי) שאמר בשם רבי הושעיה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הראשון); וכן רבי יודה בר פזי (רבי יהודה בר סימון, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי) אמר בשם רבי חמה (בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים) אבוי ד- – אביו של רבי אושעיה: מכיון שחשיכה צריך להזכיר זמן.
• • •

ירושלמי כתב יד ליידןקרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםאור לישריםהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה א:ב – מהדורת על⁠־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) שהוהדרה על פי כתב יד ליידן 4720, עם הערות המתעדות את ההגהות שבכתב יד זה ושינויי נוסח בעדי נוסח אחרים. מהדורה זו נעזרה במהדורת חיים גוגנהיימר, ברלין, די גרויטר, תשנ"ט-תשע"ה ומשלבת (עם שינויים) את הניקוד שבה., קישורים סוכה א:ב, ירושלמי כתב יד ליידן סוכה א:ב – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) על פי כתב יד ליידן 4720; צילומי כ"י ליידן באדיבות אוניברסיטת ליידן (CC BY), קרבן העדה סוכה א:ב, שיירי קרבן סוכה א:ב, פני משה סוכה א:ב, מראה הפנים סוכה א:ב, אור לישרים סוכה א:ב

Sukkah 1:22 – Translation and commentary by Heinrich W. Guggenheimer, Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (CC BY 3.0), Kishurim Sukkah 1:22, Yerushalmi MS Leiden Sukkah 1:22, Korban HaEdah Sukkah 1:22, Sheyarei Korban Sukkah 1:22, Penei Moshe Sukkah 1:22, Mareh HaPanim Sukkah 1:22, Ohr LaYesharim Sukkah 1:22

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון