Yevamot 88 – יבמות פח‏ – Yerushalmi Gadol

(א) משנה: מִי שֶׁהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם בָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתֶּךָ וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ בָּאת אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִייָה וְהַשְּׁנִייָה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. וְאִם מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה מוּתָּר בַּשְּׁנִייָה. אָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתֶּךָ וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ קַייֶמֶת הָיְתָה וּמֵתָה הַװְלָד הָרִאשׁוֹן מַמְזֵר וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהוּא פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְכָל שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים אֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתֶּךָ וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ. מֵתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ מֵתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ. מֵתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ וְנִמְצְאוּ כוּלָּן קַייָמוֹת מוּתָּר בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִּׁית וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְאָסוּר בַּשְּׁנִייָה וּבָרְבִיעִית וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְאִם בָּא עַל הַשְּׁנִייָה לְאַחַר מִיתַת הָרִאשׁוֹנָה מוּתָּר בַּשְּׁנִייָה וּבָרְבִיעִית וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְאָסוּר בַּשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִּׁית וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

MISHNAH: A man’s wife went overseas, they came and told him: your wife died, and he married her sister. If after that his wife returned, she is permitted to return to him. He is permitted [to marry] the relatives of the second, the second is permitted his relatives¹. If the first [sister] died, the second one is permitted to him².
They said to him, your wife died, and he married her sister; if afterwards they said to him that she was still alive but died later, the first child is a bastard, the last is not a bastard³.
If they said to him “your wife died,” and he married her paternal sister⁴, “she died⁵” and he married her maternal sister⁶, “she died” and he married her paternal sister, “she died” and he married her maternal sister, but it turned out that all were alive, the first, third, and fifth are permitted to him and they would release their co-wives⁷; the second and fourth are prohibited to him⁸ and intercourse of any one of these does not release the co-wife.
If he has intercourse with the second one after the death of the first, the second and fourth are permitted to him and they would release their co-wives; the third and fifth are prohibited to him and intercourse of any one of these does not release the co-wife⁹.

1. Since the marriage to the sister is incestuous (Lev. 18:18) it is non-existent and the restrictions detailed in Mishnah 4:8 do not apply.

2. Following the principles of Mishnah 1, she should be prohibited to her brother-in-law.

3. Any child conceived by the sister during the first wife’s lifetime is a bastard as result of an incestuous union.

4. She is a paternal half-sister.

5. This also is known only by the testimony of a single witness.

6. She is a maternal half-sister of the second wife and unrelated to the first. In this way, the fifth wife is unrelated to the first and third wives.

7. Since they are all legal cowives, if the husband died childless, the levirate or ḥalîṣah of one of them releases all others.

8. The marriage of the second is invalid since it is an incestuous relationship with the sister of the first wife; similarly, the fourth is forbidden because of the third. Since the second and fourth wives are not married to the husband, they do not become widows and their actions with respect to the levirs can have no influence on the status of the legally married ones.

9. Since both he and his second wife thought that she was actually married to him, if he sleeps with her after the first wife’s death it is with the idea that they are married; therefore, they are married and the situation becomes identical to that of the preceding Mishnah only with even and odd numbers changing places.

קישוריםקרבן העדהפני משהעודהכל

מתני׳ מותרת לחזור לו דקידושי שניי׳ אינן כלום ובזנות בא עליה ובגמרא מפרש טעמא:

ומותר בקרובו׳ השניי׳ – לישא בתה דקיי״ל נושאין על האנוסה ועל המפותה:

מתני׳ אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה – שלא מאמה וחזרו וא״ל מתה השנייה ונשא אחות השנייה מאמה ולא מאביה נמצא השלישית נכרית אצל הראשונה וחזרו וא״ל מתה השלישי׳ ונשא אחותה מאביה ולא מאמה נמצא הרביעית רחוקה משנייה וכ״ש מהראשונה וחזרו וא״ל מתה גם הרביעית הזאת ונשא אחותה מאמה וזו החמישית אין לה קורבה דאחיות עם הראשונה ושנייה ושלישית ואח״כ א״ל כולן קיימות:

מותר בראשונה וכו׳ – שאינן קרובות זו לזו אע״ג שהשלישית אחות השנייה שריא דקידושי שניה לא תפסו בה דאחות אשתו הראשונה היא וה״ל השניה כאנוסה ומפותה ותניא אנס אשה מותר לישא בתה דלא אסרה תורה אלא אחות אשה בלבד והיכא דלא תפסי קידושין לאו אחות אשה היא וכן החמישית אע״ג שהיא אחות הרביעית מותר בה כדאמרן:

ופוטרת צרותיהן – אם מת ובא יבם וייבם אחת מהן פוטרת צרתה:

אסור בשנייה – מפני הראשונה וברביעית מפני השלישית:

ואם בא על השנייה לאחר מיתת הראשונה – שאמת היה שמתה הראשונה ושאר עידי שקר הם אסור בשלישית מפני השנייה ובחמישית מפני הרביעית:

מתני׳ מי שהלכה אשתו כו׳ מותרת לחזור לו – דקידושי שניה אינן כלום ואינן אוסרתה כדאמר בגמ׳:

ומותר בקרובות שניה – לישא בתה ושאר קרובותיה דקי״ל נושאין על האנוסה ועל המפותה:

ושניה מותרת בקרוביו – דנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו:

רבי יוסי אומר כל שפוסל כו׳ – מפרש בגמ׳:

אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה – שלא מאמה:

וחזרו ואמרו לו מתה השניה ונשא אחותה מאמה – שלא מאביה ונמצאת זו השלישית נכרי׳ אצל הראשונ׳:

וחזרו ואמרו לו מתה השלישית ונשא אחותה – של שלישית זו מאביה ולא מאמה נמצאת רביעית רחוקה מן השני׳ וכ״ש מן הראשונה:

וחזרו ואמרו לו מתה זאת הרביעית ונשא אחותה מאמה – והיא רחוקה מן הג׳ ומן הב׳ ומן הא׳ ואח״כ אמרו לו כולן קיימות:

מותר בראשונה בשלישית ובחמישית – שאינן קרובות זו לזו ואע״ג דהשלישית אחות השני׳ היא שריא דקידושי שני לא תפסי דאחות אשה היא לראשונה שלקח מקודם והויא לה כאנוסה ומפותה וקי״ל אנס אשה מותר לישא בתה וכן אחותה דלא אסרה תורה אלא אחות אשה בלבד והיכא דלא תפסי קידושין לאו אחות אשה היא וכן בחמישית אעפ״י שהיא אחות הד׳ מותר בה דהואיל ותפסו הקידושין בשלישית נמצאת ביאת רביעית שהיא אחות השלישית ביאת זנות היא ולא אסרה לחמישית עליו:

ופוטרות צרותיהן – אם מת ובא יבם וייבם אחת מהן פוטרת צרתה:

ואסור בשניה – מפני הראשונ׳:

וברביעי׳ – מפני השלישי׳:

ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה – שאמת היו הדברים של הראשונה ושאר הדברים שקר היו אסור׳ בג׳ מפני הב׳ ובה׳ מפני הד׳:

קישוריםקרבן העדהפני משההכל

(ב) הלכה: מִי שֶׁהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כול׳. כְּתִיב וְשָׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ. שְׁכִיבָתָהּ אוֹסְרָתָהּ וְאֵין שְׁכִיבַת אַחֶרֶת אוֹסְרָתָהּ. וְאָמַר אַף הָכָא תַּחַת אִישֵׁךְ. פְּרָט לְאוֹנְסִין.

HALAKHAH: “If a man’s wife went overseas,”, etc. It is written: “If a man slept with her;⁠¹” her sleeping prohibits her, the sleeping of another woman does not prohibit her. There, it also says “replacing your husband,” that excludes rape cases².

1. Num. 5:13; written in the paragraph about the wife suspected of unfaithfulness, from where one infers that an adulterous wife is forbidden to her husband. It is implied here that an action of the husband has no influence on her status (but in the paragraph after the next it is pointed out that the husband’s action may forbid him to her). Sifry Num. 7 (an involved argument in the style of the paragraph after the next), a short parallel in the Babli, 95a.

2. She is forbidden only if her paramour replaces the husband, i. e., if she sleeps with him voluntarily.

קרבן העדהפני משהעודהכל

גמ׳ ואין שכיבת אחרת – אם בא בעל׳ על אשה אלו היתה האשה ההיא נשואה לבעלה תחלה היה אסור בה אין שכיבתו באשה ההיא בזנות או בשוגג אוסר׳ אשתו עליו:

ופריך ואמר אף הכא וכו׳ – ונאמר אף כאן באשה שהלך בעלה למדינת הים וא״ל מת בעלך וניסת לא תהא שכיבת אחר אוסר עליו ותהא מותר׳ לחזור לו שנאמר ואת כי שטית תחת אישך ודרשינן מיניה פרט לאונס שאינה נאסר׳ לבעלה באונס וזו אנוס׳ היא:

גמ׳ כתיב ושכב איש אותה כו׳ ואין שכיבת אחותה אוסרתה – ולפיכך מותרת לחזור לו:

ואימר אף הכא תחת אישך כתיב ודרשינן פרט לאונסין – כלומר דהא ברישא הלך בעלה למדה״י ואמרו לה מת בעליך ונישאת דנמי אנוסה הויא ואפ״ה גזרו בה רבנן ואמאי גזרו התם יותר מכאן דהא בשניהם אונסין אין אוסרין ואי משום דהוי לה למידק הכא נמי הוי ליה למידק ולא לישא אחותה:

קרבן העדהפני משההכל

(ג) אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. גָּזְרוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מָצוּי וְלֹא גָזְרוּ עַל דָּבָר שֶׂאֵינוֹ מָצוּי. דֶּרֶךְ אִישׁ לָצֵאת לִמְדִינַת הַיָּם. וְאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁלָּאִשָּׁה לָצֵאת לִמְדִינַת הַיָּם.

Rebbi Mattaniah said, they made a fence about situations that occur frequently but not about rare situations¹. A man frequently travels overseas; it is infrequent that a woman travels overseas.

1. He explains why the husband is not forbidden to the two sisters following the principles of Mishnah 1. It was shown in the preceding Halakhah that most of Mishnah 1 is purely rabbinical and has the status of “a fence around the law”. The problem with this argument is that the rule which is relevant here, that the woman is forbidden to both men, is biblical (Sifry Num. 19).

קרבן העדהפני משהעודהכל

גזרו וכו׳ – שזה מצוי שיהא איש הולך למדינו׳ הים שדרך האיש לצאת לפיכך גזרו חכמים שתהא אסורה לחזור לו שיאמרו מחזיר גרושתו משניסת מותרת אבל באשה שהלכה למדינת הים ונשא אחות׳ לא גזרו שיאמרו אחות אשתו מותרת לאחר גירושי הראשונ׳ לפי שאינו מצוי שתלך אשה למדינת הים ולא גזרו חכמים בדבר שאינו מצוי:

ומשני רב מתניי׳ דגזרו על דבר שהוא מצוי – כדמסיק דדרך האיש לצאת ואין דרכה של האשה לצאת ומילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן:

קרבן העדהפני משההכל

(ד) תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. מוֹדִין בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל בְּבָא עַל חֲמוֹתוֹ שֶׁפָּסַל אֶת אִשְׁתּוֹ. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. בְּבָא עַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. פָּסַל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. לֹא פָסַל. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה בָּאַשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ וְאֶתֶהֶן. מַה נָן קַייָמִין. אִם לְעִנְייָן שְׂרֵיפָה אֵין נִשְׂרֶפֶת אֶלָּא אַחַת. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לִשְׂרֵיפָה תְּנֵיהוּ עִנְייָן לְאִיסּוּר. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ וְאֶתְהֶן. הוּא וְאֶת שְׁנִייָה. וְהָיוּ בֵית שַׁמַּי דָנִין. מַה בְמָקוֹם שֶׁבָּא אִיסּוּר הַקַּל עַל אִיסּוּרָה הַקַּלָּה אָסַר אֶת אוֹסְרָיו. כֵּיוָן שֶׁבָּא אִיסּוּר הֶחָמוּר עַל אִיסּוּרָה הַחֲמוּרָה אֵינוֹ דִין שֶׁנֶּאֱסוֹר אֶת אוֹסְרָיו. וְהֵיי דֵין אִיסּוּר קַל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רֹאשָׁה דְפִירְקָא. וְהָהֵן נוּקַל. אֵינוֹ אֶלָּא חוֹמֶר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁנִּשֵּׂאת לוֹ דֶרֶךְ הֵיתֵר.

It was stated¹: Rebbi Jehudah said, the House of Shammai and the House of Hillel agree that one who copulates with his mother-in-law disables his wife. Where did they disagree? If he copulates with his wife’s sister; where the House of Shammai say, he disabled her², but the House of Hillel say, he did not disable her. The colleagues in the name of Rebbi Joḥanan: The reason of Rebbi Jehudah: “In fire they should burn him and them³.” Where do we hold? If it is about burning, only one of them is burned⁴. So if it cannot be relevant for burning, let it be relevant for prohibition⁵. So far following Rebbi Aqiba; following Rebbi Ismael? Rebbi Ismael stated: “In fire they should burn him and them,” him and the second one⁶. And the House of Shammai was arguing: Since in a case where a slightly prohibited person copulated with a slightly prohibited person the cause of the prohibition became forbidden, if a strongly prohibited person copulated with a strongly prohibited person, it is only logical that the cause of the prohibition is forbidden⁷. Which rule is slight? Rebbi Joḥanan said, the beginning of the chapter⁸. But this is very strong⁹! There is a difference since she was permitted to be married to him¹⁰.

1. A short version of the discussion started here is in the Babli 95a; the very succinct source is in Sifra Qedošim Pereq 9(15)-(18).

2. Treating the man’s transgression as equal in consequence to the woman’s. In their opinion, the husband is forced to divorce his wife and pay her all that is due in a divorce which is his fault.

3. Lev. 20:14.

4. As explained in Sifra, the prohibition (Lev. 18:17) is that of incestuous intercourse; the prescription of the punishment (Lev. 20:14) deals only with the case that a man marries a woman and her mother. The problem is that if one of them is married to him, he cannot possibly marry the other since any act of incestuous betrothal or final marriage is invalid and legally nonexistent. Therefore, while intercourse with mother and daughter is incestuous and forbidden, it is a capital crime only if the man is married to one of them at the time he sleeps with the other. The innocent wife did not commit any crime and, therefore, cannot be punished. Cf. Chapter 11, Note 46.

5. In Sifra, as in the Yerushalmi, this is R. Aqiba’s position. In the Babli, 95a, this is an amoraic interpretation of R. Simeon ben Laqish reported by R. Ammi.

6. In Sifra, “one of them.” He reads the unusual word אתהן (substituting for אותן) as abbreviation of את אחת מהן.

7. This difficult argument is quoted anonymously in Sifry Num. 7 as argument that her husband’s adulterous relationship with her mother does not prohibit the wife, and explained in detail in Num. Rabba Naśo 9(35) (most probably a Provençal text): “Since in a case where a slightly prohibited person copulated with a slightly prohibited person, this refers to adultery since her prohibition is not permanent (her husband could divorce her), the cause of the prohibition (the husband) became forbidden (he has to divorce his wife), if a strongly prohibited person copulated with a strongly prohibited person, this refers to a man sleeping with his mother-in-law whose prohibition is permanent, it is only logical that the cause of the prohibition (the wife) should forbidden”, the verse says “with her” (cf. Note 134).
A simple and short version is in Sifre Zuṭa, Midrash Haggadol Num. 12, ed. Rabbinowitz p. 51.

8. Mishnah 1, the case of careless adultery.

9. There is no stronger sexual prohibition than that of adultery, the only one mentioned in the Ten Commandments.

10. If the woman remarried on the testimony of one witness, while she took all the risk, the marriage was permitted under our rules. But the sister of the living wife and the mother-in-law are permanently forbidden.

קרבן העדהשיירי קרבןפני משהעודהכל

בבא על חמותו שפסל – שאס׳ את אשתו על עצמו ולקמי׳ יליף לי׳ מקרא:

שבש״א פסל – מק״ו כדאמרינן לקמן:

מה אנן קיימין – במאי עסקינן:

באש ישרפו – רישא דקר׳ ואיש אשר יקח אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו וגו׳:

אין נשרפת אלא אחת – והיינו חמותו אבל אשתו הראשונה מה חטא׳ ואתהן שנים משמע:

תנהו ענין לאיסור – ע״י ביאת חמותו נאסרה גם אשתו עליו:

עד כדון כר״ע – הניחא לר״ע דמפ׳ לקרא אותו ואת שתיהן ש״מ דשניהן אסורין אלא לר״י דדרי׳ אותו ואת אחת מהן שכן בלשון יון קורין לאחת הינא והיינו חמותו שנשא באיסו׳ תשרף מנ״ל דאשתו אסורה ע״י אמו:

ה״ג הוא ואת שניהן תרוצא הוא כלומר וקשיא ר״י אדר״י אלא לענין איסור מודה דשניהן אסורי׳ מדלא כתיב אותו ואותה א״כ ה״ל למכתב באש ישרפו אותן וממילא נדע דקאי אבעל ועל אשה השניי׳ אלא ודאי דמהני ביאה זו לאשתו הראשונה שתיאסר על בעלה ויותר נ״ל דסיומא דקושיא היא ולא משני מידי וה״ג הוא ואת שנייה:

במקום שבא על איסור קל – על אשת איש ולקמן מפרש למה קרי ליה איסור קל:

אסר את אוסריו – נאסרה על בעלה האוסרה על אחרים:

כיון שבא איסור החמור – כגון אחות אשתו שאשתו אוסרה אחותה כל ימיה:

אינו דין שנאסר האוסר – שתיאסר אשתו האוסרת אחותה:

והיי דין איסויר קל – ואיזהו איסור קל:

ראשה דפירקא – מתני׳ דריש פרקין אשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו וא״ל מת בעלך וניסת ואח״כ בא בעלה תצא מזה ומזה:

ופריך וההן נוקר – אינו אלא חומר וזה שנשאה ע״פ עד אחד שא״ל מת בעלך שעדיין לבו נוקפו אולי יבא הבעל למה קורא אותו איסור קל הא איסור אשת איש החמור הוא א״נ כיון דלבו נוקפו תמיד אינו איסור קל:

ומשני שנייא היא – שאני הכא לכך קורא אותו איסור קל שהנישואין של השני היו בהיתר בשעה שנשאה שסברו שמותרת להנשא:

תניהו ענין לאיסור בבבלי דף צד משני לא דמי אשתו דבמזיד אסורה מדאורייתא בשוגג גזרו בה רבנן אחות אשתו דאפי׳ במזיד שריא מדאורייתא בשוגג לא גזרו. ונראה דהירושלמי סביר כי היכי דלא גזרו באנוסה ה״נ אין לגזור כאן דלאנוסה דמי׳ ולא לשוגגת א״נ ס״ל דלא גזרינן שוגג אטו מזיד:

ראשה דפירקא. וא״ת הא דאמרי׳ באשה שהלך וכו׳ תצא מזה ומזה מדרבנן הוא שמא יאמרו גירש זה וכו׳ אבל מדאורייתא מותרת לבעלה וי״ל דוקא בשני עדים דאנוסה גמורה היא צריכין להך טעמא גזרה שמא יאמרו גירש זה וכו׳ אבל בעד אחד דמדאורייתא אינו נאמן כשבא בעלה מדאורייתא אסורה ועיי׳ בבבלי דף צה:

תני אמר רבי יודה כו׳ בחמותו – אם בא על חמותו נאסרה אשתו עליו וכדדריש לה מקרא לקמן. וכן הסוגיא בבבלי דף צ״ה:

שב״ש אומר פסל – דלית להו דרשא דאותה וילפי להו מק״ו לקמן:

טעמא דר״י – דחמותו פסלה אשתו דכתיב בחמותו באש ישרפו אותו ואתהן:

ומה אנן קיימין – מקרא הזה אם אינו ענין לשרפה דהא אין נשרפה אלא אחת דאשתו מה חטאה אלא תנהו ענין לאיסורא:

עד כדון כרבי עקיבא – זהו היא אליבא דרבי עקיבא דלא אייתר ליה קרא דאתהן לדרשא אחריתא:

כרבי ישמעאל – אבל לר׳ ישמעאל תני דמפיק לה לדרשא אחריתא:

אותו ואת שניי׳ – השנית כלומר אפילו אין כאן אלא השנית דאשתו מתה חייב בשרפה על חמותו וכן דריש בבבלי ואת אחת מהן אפילו אחת מהן קיימת וחמותו לאחר מיתה איכא בינייהו:

והיו ב״ש דנין – דאחות אשתו פסל׳ עליו אשתו:

ומה במקום שבא איסור הקל כו׳ – אשת איש ולקמיה מפרש אמאי קרי לה איסור קל:

אסר את אוסרו – נאסר בה בעלה האוסרה על אחרים:

על האיסור החמורה – אחות אשתו:

אינו דין שנאסר את אוסריו – שתאסר אשתו האוסרה את אחותה:

והיי דין – איזהו איסור קל שנאסר האוסר:

ראשה דפירקא – מה ששנינו בריש פירקין דאמרו לה מת בעלך ונשאת דתצא מזה כו׳:

וההן נוקל – וזה קל קרית לה בתמיה:

אינו אלא חומר – דהא אשת איש גמורה היא:

וקאמר שנייא היא הכא שהרי נשאת לו דרך היתר – דהרי סברה שמת בעלה ואפ״ה נאסרה עליו והוי ק״ו. ובבבלי מפרש דאשת איש קרי לה קל שאין האוסרה אוסרה כל ימיו שהרי יש לה היתר בגט ואחות אשתו חמורה שאשתו אוסרת אחותה כל ימיה:

קרבן העדהשיירי קרבןפני משההכל

(ה) רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר. בְּמַחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת הִיא מַתְנִיתָא. לָמָּה לִי מִשֶּׁנִּשֵּׂאת. אֲפִילוּ מִשְּׁנִּתְאָרְסָה. בְּגִין דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפֵּר. דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפֵּר אָמַר. מִן הָאֵירוּסִין מוּתֶּרֶת. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. בִּיבָמָה שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי שְׁנֵי יְבָמִים הִיא מַתְנִיתָא. עָשָׂה בָהּ אֶחָד מַאֲמָר וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ הַשֵּׁינִי. לָמָּה לִי עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר. אֲפִילוּ לֹא עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר. לָמָּה לִי בָּא עָלֶיהָ. אֲפִילוּ לֹא בָּא עָלֶיהָ. בְּגִין בֵּית שַׁמַּי. בְּגִין רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל בְּבָא עַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא פָסַל אֶת אִשְׁתּוֹ. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. בְּבָא עַל חֲמוֹתוֹ. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. פָּסַל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. לֹא פָסַל. וְהָיוּ בֵית הִלֵּל דָּנִין. הָאִישׁ מוּתָּר בְּכָל הַנָּשִׁים וְהָאִשָּׁה מוּתֶּרֶת בְּכָל הָאֲנָשִׁים. קִידְּשָׁהּ. הוּא אָסְרָהּ וְהִיא אָסְרָתָהּ. מְרוּבָּה אִיסּוּר שֶׁאָסְרָהּ מֵאִיסּוּר שִׁהִיא אוֹסְרָתָהּ. שֶׁהוּא אוֹסְרָהּ לֵילֵךְ לְהִינָּשֵׂא לְאִישׁ זָר. וְהִיא לֹא אָסְרָתוֹ אֶלָּא עַל קְרוֹבוֹתֶיהָ בִּלְבַד. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר. מַה אִם הִיא שֶׁאֲסוּרָה אִיסּוּר מְרוּבֶּה וְשָׁגְגָה עָלָיו בְּאִיסּוּרָהּ וְלֹא נֶאְסְרָה אֶלָּא לְמוּתָּר לָהּ. הוּא שֶׁאִיסּוּרוֹ אִיסּוּר מְמוּעָט וְשָׁגַג בְּאִיסּוּרוֹ אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא אָסוּר אֶלָּא לְמוּתָּר לוֹ. הָדֵין דִּין בְּשׁוֹגֵג. בְּמֵזִיד מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָהּ. אוֹתָהּ שְׁכִיבָתָהּ אוֹסְרָתָהּ. אֵין שְׁכִיבַת אַחֶרֶת אוֹסְרָתָהּ.

The elder Rebbi Hoshaia¹ said, the baraita² is about someone who takes back his divorcee after she had been married to another. Why after she had been married, not also after she had been betrothed³? Because of Rebbi Yose ben Kipper, since Rebbi Yose ben Kipper said, she is permitted after betrothal⁴. Rebbi Eleazar⁵ said, the baraita is about a sister-in-law who became eligible before two levirs, when one of them “bespoke” her and then the other copulated with her⁶. Why when one of them “bespoke” her, even if he had not “bespoken” her⁷! Why if he copulated with her, even if he did not copulate with her⁸! Because of the House of Shammai, because of Rebbi Simeon. As it was stated, Rebbi Simeon⁹ said, the House of Shammai and the House of Hillel did not disagree that one who copulates with his wife’s sister disables his wife. Where did they disagree? If he copulates with his mother-in-law; where the House of Shammai say, he disabled her, but the House of Hillel say, he did not disable her. The House of Hillel were arguing: A man is permitted all women, a woman is permitted all men¹⁰. When he becomes betrothed to her, he forbids her and she forbids him. The prohibition through which he forbids her is greater than the prohibition through which she forbids him, since he forbids her to go to marry any other man but she forbids him only her relatives. And is that not an argument de minore ad majus? If she, whose prohibition is greater, transgressed the prohibition in error, is not forbidden even to the one permitted to her¹¹, he, whose prohibition is less, if he transgressed the prohibition in error, is it not logical that he should not be forbidden even to the one permitted to him¹²? That works for an error. From where if intentional: ¹³ The verse says “with her;” her sleeping prohibits her, the sleeping of another woman does not prohibit her.

1. In the Babli, 95a, this is attributed to the Babylonian Rav Ḥisda.

2. The “slight prohibition” referred to in the argument of the House of Shammai in the preceding paragraph.

3. The divorcee is forbidden if (Deut. 24:2) “she went and was another’s”. “To be a man’s” is everywhere explained as to be formally betrothed to him (cf. Chapter 1, Note 63).

4. Quoted in the Babli, 11b, by R. Yose ben Kipper in the name of R. Eleazar (ben Shamua), in Sifry Deut. 270 in the name of R. Eleazar ben Azariah. The reason given is the expression (Deut. 24:4) “after she had been defiled” which for the anonymous majority means that a wife divorced for adultery is permanently forbidden to her ex-husband.

5. One has to read לעזר, the word in the text, ליעזר, refers only to the Tanna R. Eliezer (ben Hyrkanos) who cannot be meant here, being a generation older than R. Simeon. His case is not mentioned in the Babli.

6. The intercourse is partially incestuous for R. Simeon and clearly incestuous for the House of Shammai and R. Eleazar ben Arakh as explained at the beginning of Chapters 2 and 5.

7. If the first levir had slept with the widow without bespeaking, she would thereby have become his wife and intercourse with the other levir would be adultery.

8. According to Rabban Gamliel, R. Simeon and the House of Shammai, “bespeaking” acquires absolutely; if the second levir had not slept with the sister-in-law but had “bespoken” her, nothing would have happened, for then it would have been as if somebody became betrothed to an otherwise married woman.

9. In the Babli, 95a, “R. Yose”. The difference in names is important; between R. Yose and R. Jehudah, practice always follows R. Yose (cf. Chapter 4, Note 169) whereas between R. Simeon and R. Jehudah, practice usually follows R. Jehudah (Terumot Chapter 3, Note 25.) The following argument is closely reproduced in the Babli, 95a.

10. Except close relatives, if they are unmarried.

11. If a married woman sleeps with a man she is tricked into thinking is her husband and she is in error, she is not punishable and not forbidden to her husband (Soṭah 4:5, Babli Yebamot 56b). The case of Mishnah 1 is classified as negligence, not error.

12. He is permitted to his wife.

13. Cf. above, Note 134.

קרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםעודהכל

במחזי׳ גרושתו משניסת – איירי הך ברייתא וקרי לי׳ איסור קל לפי שאינו אלא בלאו וכשניסת להשני נאסרה על הראשון גירשה השני והחזיר׳ הראשון נאסרה על השני דהדר הויא לגבי׳ גרושתו שניסת והיינו דקאמר נאסר האסור שנאס׳ השני שאסרה על הראשון מלהחזיר׳. ופריך למה ליה לר״ה למוקמי מתניתא במחזי׳ גרושתו משניסת הא אפי׳ נתארס׳ אחר הגירושין לאחר אסורה להראשון:

ומשני בגין – בשביל ר״י בן כיפר דפליג ומתיר להחזיר גרושתו ושנתארסה לכך מוקי לה משניסת ואליבא דכ״ע:

ביבמה שנפלה לפני שני יבמין – איירי הך ברייתא וקרי איסור קל:

עשה בה אחד מהן מאמר – ואסרה על אידך ומאמר יבמין דרבנן ולאו קידושין גמורין הוא למהוי כאשת איש:

ואח״כ בא עליה השני – דאינו אלא איסור קל איסורא דרבנן ואפ״ה אוסרה על הראשון שאסרה עליו:

ופריך ל״ל וכו׳ – כלומר מאי איריא עשה בה הראשון מאמר אפי׳ נתן גט נמי נאסרה על האחין ולא דמיא לאחות אשתו דאתינא לאוסרה ע״י ביאת איסור אבל ביבמה בזיקה תליא מילתא:

ותו ל״ל בא עליה – השני אפי׳ עשה בה השני מאמר נמי נאסרה לבעל המאמר הראשון כרבנן דלעיל ר״פ ר״ג דאמרי יש מאמר אחר מאמר:

ה״ג בגין ב״ש ובגין ר״ג – וה״פ בשביל לאוקמי הך ברייתא ככ״ע אפי׳ כב״ש דסברי מאמר קונה קנין גמור וכר״ג דאמר אין מאמר אחר מאמר:

ה״ג תני אמר ר״ש וכו׳:

שבש״א פסל – דכתיב אותו ואתהן:

הוא אסרה – על כל אדם:

והיא אוסרתו – על קרובותיה:

ושגגה עליו – ואם שגגה באיסורא שנבעלה לאיש אחר באונס מותרת לבעלה דכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת לבעלה:

ה״ג ושגגה עליה באיסורה לא נאסרה במותר לה וכו׳ אינו דין שלא יהא אסור במותר לו:

הדין דין בשוגג – הדין הזה מלמדינו על השוגג שאין ביאת חמותו בשוגג פוסלת אשתו עליו אבל אם בא על חמותו במזיד מנין שאין אשתו נאסרה עליו:

והיו ב״ה דנין וכו׳ משמע שדין זה אאחות אשתו קאי שלא פסלה וכ״ה בבבלי בפרקין. וא״ת הא אף ב״ש אית להו הך דינא וי״ל הא דמסיק ואין שכיב׳ אחרת אוסרתה זהו לב״ה דוקא אבל ב״ש דורשין ואין שכיבת אחותה אוסרתה אבל חמותה אוסרתה דכתיב אותו ואתהן ועיי׳ בבבלי דף צה ע״א בד״ה זה הדין וכו׳:

במחזיר גרושתו היא מתניתא – ברייתא דקרי איסור קל במחזיר גרושתו משנישאת מיירי דאינה אלא בלאו ואסר את אוסריו דהרי האחרון אוסר על הראשון ואם חזר וגירשה השני והחזירה הראשון אסרה על השני דהדר הויא לגביה מחזיר גרושתו משנישאת והיינו אסר את אוסריו דנאסר השני זה שהיה אוסרה על הראשון וכדמוקי רב חסדא בבלי שם:

ומדייק הש״ס למה לי משנישאת – דאפי׳ נתארסה נאסרה:

ומשני בגין דר׳ יוסי בן כיפר – דס״ל מחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת ולהכי נקט משנישאת. דר׳ יוסי בן כיפר ריש פירקין:

ביבמה וכו׳ – והיינו איסור קל דלאו בעלמא הוא וכדמפרש ואזיל:

עשה בה הא׳ מאמר – אסרה על השני וחזר ובא עליה השני אסרה על הראשון והיינו אסר את אוסריו:

למה לי כו׳ – אמאי נקט מאמר אפילו בא עלי׳ הראשון בלא מאמר וחזר השני ובא עליה:

למה לי בא עליה – כלומר והשתא נמי דנקטת מאמר למה לי בא השני עליה אפי׳ עבד בה השני מאמר נמי אסרה:

ומשני בגין ב״ש ובגין ר״ש – דסברי לעיל פ״ה דהמאמר קונה והילכך קמ״ל דאפי׳ במאמר לחודי׳ קנה הראשון ואסרה על השני והאי דלא נקט מאמר בשני דר״ש סבר כר״ג לעיל פ״ה דאין מאמר אחר מאמר:

דתני – כמו תניא אידך היא וכן דרך הש״ס הזה:

אמר ר״ש – דפליג על ר׳ יודא דלא נחלקו כו׳ וכר׳ יוסי בבבלי:

שב״ש אומרים פסל – את אשתו וכטעמא דר׳ יודה לעיל:

והיו ב״ה דנין – ק״ו על אחות אשתו שלא תפסל אשתו ואע״ג דב״ש מודו בה נקט ב״ה שמקובל היה בידם דהק״ו היו ב״ה דנין. ובבבלי קאמר ר׳ יוסי הק״ו בפשיטות לכ״ע:

האיש מותר כו׳ – קודם שקידשה:

מרובה איסור שאסרה – בעלה מאיסור כו׳:

שהוא אוסרה לילך כו׳ – לכל העולם:

ושגגה עליו – ואם שגגה עליו באיסורה שזינתה בשוגג עליו:

ולא נאסרה למותר לה – לא נאסרה לבעלה כדדרשינן והיא לא נתפסה הא נתפסה מותרת:

ושגג באיסורו – אם שגג באיסור שאסרה עליו והיא אחותה:

אינו דין שלא יהא אסור למותר לו – לאשתו:

הדין – זה הדין מלמדינו לשוגג דלא פסל אשתו:

בגין דב״ש בגין דר״ש. הא דלא נקט בפשיטות כר״ג דאמר אין מאמר אחר מאמר וכדמפרק לה בבבלי טעמא דהאי ש״ס אזיל לשיטתיה דאמרינן לעיל פ״ה דר״ג לא ס״ל דהמאמר קונה קנין גמור אלא קונה ומשייר וכדפרישית שם והילכך קאמר כב״ש דס״ל קונה קנין גמור ורבותא קמ״ל דאפי׳ במאמר אוסר׳ ולתרץ קושיא קמייתא ובגין דר״ש לתרץ קושיא שניה דנמי לא ס״ל דקונה קנין גמור אלא קונה או לא קונה אבל במאמר אחר מאמר ס״ל כר״ג ומטעמא אחרינא כדאיתא התם וכן הבבלי אזיל לשיטתיה דאמרינן לעיל פ׳ ר״ג דף נ״א דר״ג וב״ש ור״ש אמרו דבר א׳ דהמאמר קונה קנין גמור וכדמוקמינן הכא אליבא דר״ג ניחא הכל ואע״ג דבבבלי לא דייק לקושיא קמייתא כדהכא מ״מ קושטא הוא אליבא דר״ג הכי ועכ״פ שמעינן מדבריהם דע״כ צריך לאוקמי הכא אליבא דמ״ד דהמאמר קונה מד״ת ואסרה על השני וכדכתבו התו׳ הכא ד״ה עבד וע״ש דנקטו בדבריהם כמ״ד מאמר קונה מדאורייתא. לומר דקונה אבל אינו גומר מן התורה דליכא למ״ד דגומר מן התורה ואפילו לב״ש כדמוכח בהרבה מקומות במכלתין ועיין לעיל פ״ב הל״א במראה ד״ה ולקחה מה שכתבתי מזה:

קרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםהכל

(ו) אִימִּי אָבוֹי דִשְׁמוּאֵל בַּר אִימִּי בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וָאַפִּיק לָהּ. דְּהוּא סָבַר כְּרִבִּי יְהוּדָה. אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מִתְרַגֶּלֶת לָבוֹא אֶצְלוֹ.

Immi the father of Samuel bar Immi¹ in the name of Rav Jehudah: Practice follows Rebbi Simeon². There came a case before Rebbi Mana and he removed her from him³. Does he hold with Rebbi Jehudah? No, she regularly came to him⁴.

1. In the Babli the son has the title “Rebbi”. A third generation Amora of R. Ze‘ira’s academy.

2. In the Babli: Rav Jehudah in the name of Samuel. It is difficult to understand why practice has to be declared in the Babli since between R. Yose and R. Jehudah it should be clear that practice follows R. Yose. Probably the statement in the Babli is induced by that in the Yerushalmi.

3. The man was convicted of incest with his mother-in-law and R. Mana forced him to divorce his wife.

4. The mother-in-law regularly visited her daughter; R. Mana felt it was necessary to remove the daughter to keep her mother away from the son-in-law. This is a matter of judgment, not of the strict law. In the Babli, Rav Jehudah had the offender whipped and told him that he would have forced him to divorce if he were not bound by his teacher Samuel’s statement.

קרבן העדהפני משהעודהכל

אתי עובדא – בא מעשה לפני ר׳ אמי בא׳ שבא על חמותו ואסר עליו את אשתו:

ה״ג לא דהוא סבר כרבי יהודה אלא שהיתה מתרגלת לבא אצלה – וה״פ לא הוציאה מפני שהוא סובר דהלכה כר״י דאמר לעיל הכל מודים בבא על חמותו שאשתו פסולה אלא לפי שהיתה חמותו רגילה לבא אצל בתה לכך אסר עליו אשתו שלא תהא רגילה לבא אצלו:

הלכה כר״ש – וכן מסיק בבבלי דאין הלכה כרבי יודה והבא על חמותו לא פסל אשתו וכב״ה אליבא דר״ש:

אתא עובדא – בא׳ שבא על חמותו:

ואפיק לה – הוציא אשתו ממנו:

דהוא סבר כר׳ יודה – לשון שאיל׳ אם סבר כר׳ יודה:

אלא – וקאמר דלא היא אלא מטעמא שהיתה חמותו מתרגלת לבא אצלו ואצל בתה ולפיכך הוציא אשתו ממנו כדי להפרישו מאיסורא אבל לא מדינא:

קרבן העדהפני משההכל

(ז) רִבִּי בָּא. רַב הַמְנוּנָא וְרִבִּי זְעִירָא תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. זֶהוּ רֹאשׁוֹ שֶׁל פֶּרֶק. מַה אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהוּא פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים אֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְאָמַר רִבִּי בָּא. וְרַב הַמְנוּנָא וְרִבִּי זְעִירָא תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. זֶהוּ רֹאשׁוֹ שֶׁלַּפֶּרֶק.

¹ Rebbi Abba: Rav Hamnuna and Rebbi Ze‘ira both say that this refers to the beginning of the chapter. What does Rebbi Yose say about the other matters? Let us hear from the following: “Rebbi Yose said, anything which disables for others disables for himself; anything which does not disable for others does not disable for himself.” And Rebbi Abba said, Rav Hamnuna and Rebbi Ze‘ira both say that this refers to the beginning of the chapter.

1. This text is from Halakhah 3, Notes 76–78.

קרבן העדהפני משהעודהכל

מתני׳ כל שפוסל וכו׳ – ארישא קאי ניסת ע״פ ב״ד תצא ופטורה מקרבן ע״פ עדים תצא וחייבת בקרבן וקאמר ת״ק ל״ש ע״פ עדים דאשת גיסו שריא ול״ש ע״פ ב״ד דהיינו בעד אחד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא וקא״ל ר׳ יוסי ע״פ ב״ד דפוסל על אחרים פוסל ע״י עצמו ע״פ עדים דאינו פוסל על אחרים אינו פוסל ע״י עצמו:

גמ׳ תריהון אמרין – שניהם אמרו הא דא״ר יוסי לעיל בפרקין כתובתה על נכסי בעלה הראשון אריש פרקין קאי אניסת ע״פ עד אחד:

מה א״ר יוסי בשאר כל הדברים – השנויים בר״פ דקנסינן אותה מי פליג ר״י אכולהו דלא קנסינן אותה כיון שעשאה ברשות או דלמא אכתובה לחוד פליג ושאר כל הדברים בה:

נשמעינה מן הדא – תא שמע:

זהו ראשה של פרק – רבי יוסי דמתני׳ אריש פרקין קאי כדפרישית במתני׳ ש״מ דאשאר דברים לא פליג דהא קאמר דע״פ ב״ד פוסל ע״י אחרים פוסל ע״י עצמו והיינו כדתנן במתני׳ תצא מזה ומזה:

זהו ראשו של פרק – אדר׳ יוסי במתני׳ קאי דאמר כל שפוסל כו׳ וזהו טעמיה דר׳ יוסי נמי בראשו של פרק כו׳ כדפרישית ריש הל׳ ב׳ וע״ש:

קרבן העדהפני משההכל

(ח) רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהוּא פוֹסֵל כול׳. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ נְשׂוּאָה הוֹאִיל וְהוּא פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ פְנוּיָה הוֹאִיל וְאֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים אֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. דָּמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צְרִיכָה הִימֶּינּוּ גֵט.

“Rebbi Yose says, anything which disables,” etc. Rebbi Hila in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: If his wife’s sister was married, since he disables her for others, he disables her for himself. But his wife’s unmarried sister which he does not disable for others, he does not disable for himself¹. As Rebbi Hila said in the name of Rebbi Simeon ben Laqish, she needs a bill of divorce from him².

1. R. Yose in the Mishnah refers to the preceding Mishnah. If the wife and the sister’s husband went overseas and her husband and sister received erroneous notice that the wife and her brother-in-law both had died, the widowed husband and wife’s sister married, and then the two who were believed to have died returned, since the husband by his relations with the wife’s sister forbade her to her husband, he also forbade his own wife to himself. But if the wife’s sister was unmarried, his wife returns to him.

2. They explain the mechanism by which the wife becomes forbidden to him even though R. Yose agrees to the deduction in the preceding Halakhah that intercourse with the wife’s sister does not disable the wife. In the first case, the wife’s sister must receive a divorce document from him; cf. Note 18. But then the wife becomes the sister of his divorcee and is automatically forbidden to him.
In the Babli, 95b, this is only a conjectural explanation of R. Yose’s intention.

קרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםעודהכל

אחות אשתו נשואה וכו׳ – פליג אהא דא״ר בא דר׳ יוסי אריש פרקין פליג אלא מתני׳ כפשטה כל שפוסל ע״י אחרים היינו אחות אשתו הנשואה וכל שאינו פוסל היינו אחות אשתו פנויה:

צריכה הימנו גט – אחות אשתו לכך נפסלת אגיסו ואשתו אסורה לו שלא יאמרו קנסיב אחות גרושתו:

ואחות אשתו פנוי׳ וכו׳. וא״ת פשיטא דאינה פוסלת אחותה וי״ל סד״א דאסורה מק״ו ומה במקום שבא על איסור קל וכו׳ כדאמרי׳ לב״ש בסמוך קמ״ל דדרשינן ושכב איש אותה ואין שכיבת אחותה אוסרתה. אך לפ״ז צ״ל דת״ק אף באחותה פנוי׳ אוסר וקשה וכי ס״ל כב״ש דהא לעיל בסמוך אמרי׳ בין לר״י בין לר״ש לב״ה אינה נאסרת בשכיבת אחותה וי״ל ת״ק סובר לא נחלקו ב״ש וב״ה בדבר זה:

רבי הילא בשם ר״ל אחות אשתו נשואה כו׳ – לפרושי מילתיה דר׳ יוסי קאי. ולגי׳ דהאי תלמודא דנקט אחות אשתו נשואה אחות אשתו פנוי׳ ע״כ דהכי מפרשינן דת״ק ור׳ יוסי פליגי בפלוגתא דר״ע ורבנן בריש פירקין אם אחות אשתו צריכה גט או לא וה״פ דת״ק סבר כרבנן דהתם דכל העריות אינן צריכו׳ גט חוץ מאשת איש שניסת עפ״י בית דין כדמפרשינן התם טעמא דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א״א יוצאת שלא בגט והילכך באחות אשתו אינה צריכה גט דליכא להאי חששא דהרי אם גירש אשתו אסור באחותה ולפיכך לת״ק לעולם אשתו מותרת לחזור לו אם נשא אחותה בין שהיא אחות אשתו נשואה וכגון דאזלי אשתו וגיסו למדה״י ובאו ואמרו לה מתה אשתך ולזו אמרו לה מת בעלך ועמד ונשאה ואח״כ באו אשתו וגיסו ובין שהיא אחות אשתו פנוי׳ דהרי אין אחות אשתו צריכה הימנו גט אפילו נשואה היא והילכך מותר באשתו ור׳ יוסי סבר כר״ע דאחות אשתו צריכה גט אלא דמחלק בין אחות אשתו נשואה דצריכה גט ובין אחות אשתו פנוי׳ דאינה צריכה גט וטעמא דאחות אשתו נשואה כיון שהיא נאסרת על בעלה צריך להוציאה בגט כדי לברר איסורו דמתוך אותו הגט נאסרה נמי אשתו של זה עליו דאחות גרושתו היא וכעין דאמר לעיל בריש פירקין כדי לברר איסורו של ראשון לפי פי׳ הרמב״ן ז״ל שכתבתי שם במראה ע״ש ומשום קנסא דהואיל ונאסרה על בעלה מוציאה בגט כדי לאסור אשתו עליו אבל באחות אשתו פנוי׳ דליכא האי טעמא אין צריכה גט והילכך מותר באשתו. והיינו דקאמר ר׳ יוסי הכא כל שפוסל כו׳ דשמעי׳ לת״ק דאמר ל״ש אחות אשתו נשואה ל״ש אחותה פנוי׳ מותרת אשתו לחזור לו דהרי אין אחות אשתו צריכה גט ועלה קאמר ר׳ יוסי אחות אשתו נשואה פוסל ע״י אחרים הוא וכדפרישית פוסל ע״י עצמו דצריכה הימנו גט ונאסרה נמי אשתו עליו. אחות אשתו פנוי׳ דאין כאן פוסל ע״י אחרים אינו פוסל ע״י עצמו דאין צריכה הימנו גט ולא נאסרה אשתו עליו הדין פירושא דהאי סוגיא:

אחות אשתו נשואה כו׳. ובבבלי איפכא קאמר דאליבא דר״י אחות אשתו נשואה אין פוסל כו׳ דלשיטתיה אזיל דמוקי לדר״ע בריש סוגיא הא דאחות אשתו צריכה גט דוקא בקידושין דאיכא למימר תנאי הוי בקידושין ושפיר נסב אחותה אבל בנשואין מי איכא למימר תנאי הוו בנשואין והילכך מוקי התם לדרבי יוסי דמחלק בין אשתו וגיסו דליכא למימר תנאי הוי ואין צריכה גט ואין פוסל ובין ארוסתו וגיסו כו׳ כמבואר בסוגיא אבל האי תלמודא ס״ל דדוקא בנשואין צריכה גט כדי לברר כו׳ וכדפרישית בפנים ואפשר נמי לומר דר׳ יוסי אליבא דר״ע גופיה אמר הכי דלא מצריך ר״ע גט לאחות אשתו אלא בנשואה מטעמא דפרישית ואע״ג דר״ע קתני נמי אשת אחיו התם נמי איכא למימר כדי שיתברר איסור׳ על בעלה ומשום קנסא דידה וכן ראית להרמב״ן ז״ל שפי׳ להא דאמר התם לימא מתני׳ דלא כר״ע דקס״ד דהמקשה לומר כן אליבא דר״י כדפרישית. והאי תלמודא נקטי׳ להא אליבא דאמת ות״ק דמתני׳ דלא כר״ע:

קרבן העדהשיירי קרבןפני משהמראה הפניםהכל

(ט) אָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתֶּךָ כול׳. וְהֵיךְ עֲבִידָא. גְּבַר אִית לֵיהּ בַּר וְחוֹרְגָא וְאִינְתּוּ אִית לָהּ בַּר וְחוֹרְגָה וְאַסְבּוֹן דֵּין לְדִין וְאוֹלִידוֹן בְּרָא. מְשָׁרֵיי מִן חוֹרְגְתָא דְאִיתְתָא.

“If they said to him “your wife died,” etc. How can that be¹? A man has a daughter and a stepdaughter, a woman has a daughter and a stepdaughter. They married and had a daughter. It starts with the woman’s stepdaughter.

1. How may a man marry five partially related women from one family? Man A has a daughter a1 and a stepdaughter a2 from an earlier marriage. Woman B has a daughter b1 and a stepdaughter b2 from an earlier marriage. They marry and have a daughter c. If an outsider C marries first b2, on her death he may marry her paternal halfsister b1. Then he may marry c, b1’s maternal halfsister, afterwards c’s paternal halfsister a1 and then a1’s maternal halfsister a2.
As known, the Yerushalmi is very weak in the grammar of gender; it uses the masculine as nonspecific universal.

קרבן העדהשיירי קרבןפני משהעודהכל

גמ׳ והיך עבידא – והיכי דמי שתהיה הראשונה אחות השנייה מאביה וכן כלן:

ה״ג גברא אית ליה ברא וחורגא ואינתו אית להו ברת וחורגא ונסבון דין לדין ואולידין ברת משריי מן חורגתא דאיתתא. וה״פ ראובן נשא שרה וילדה לו בת ומת ראובן וניסת לשמעון וילדה גם לשמעון בת ולוי נשא רבקה וילדה לו בת ותמת רבקה ונשא לרחל וילדה לו בת אח״כ מת לוי ושרה אשת שמעון ונשא שמעון את רחל וילדה לו בת ויהודה נשא בת לוי מרבקה אשתו א״ל מתה ונשא בת לוי מרחל אשתו שהיא אחות הראשונה מאביה ולא מאמה א״ל מתה ונשא בת שמעון מרחל אשתו שהיא אחות השנייה מאמה ולא מאביה א״ל מתה ונשא בת שמעון משרה אשתו שהיא אחות השלישית מאביה א״ל מתה ונשא בת ראובן משרה אשתו שהיא אחות הרביעית מאמה:

משריי – מתחיל הסדר מחורגת האשה ואז הוא כסדר משנתינו כדפרישית:

(שייך לדף נ״ו ע״א במתני׳) אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה וכו׳. כ׳ תוס׳ דף נד ע״ב בתלתא הוה סגי אלא קמ״ל אע״פ שיש עירבוב שכל חמשתן שלשלת אחוה וצריך להוציא האסורות לא גזרינן הנך דשריין אטו הנך דאסורות ע״כ ולפמ״ש תוס׳ עוד שם בד״ה צרותיהן איצטרך אע״ג דס״ד דמוטב שיחלוץ הצרות גזרה שמא יחלוץ לשנייה או רביעית ע״כ נ״ל לכך נקט חמשה דסד״א דוקא כשאין שם אלא שלשה פוטרות צרותיהן דהכל יודעין שתי אחיות אסורות והאמצעי׳ נאסרה מהראשונה ומשלישית ודאי לא יחלצנה אבל בחמשה ס״ד למגזר שאינו ידוע כל כך איזו מהן אסורה ואיזו מותרת:

גברא אית ליה ברת׳ וחורגא וכו׳. עיי׳ פי׳ בקונט׳. וה״ה דהמ״ל שראובן היה לו שתי נשים וילדו לו שתי בנות אלא דהכי שפיר טפי הסדר דכולן באשה אחת איירי:

והיך עבידא – על המתני׳ קאי דקתני אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאבי׳ ואח״כ מאמה כו׳ דהחמישית נכרי׳ עם הג׳ והג׳ עם הראשונה וכדפרישית במתני׳ ומפרש היכי דמי האי גוונא:

גבר אית ליה ברתא גרסינן וחורגה ואינתו אית לה ברתא וחורגה – ראובן יש לו בת ושמה רחל ובת אשתו מבעלה הראשון לאה והרי הן אחיות מן האם:

ואינתו – וכן אשה אחת שרה יש לה בת בלהה וחורגה בת בעלה זלפה והרי הן אחיות מן האב:

ואסבון דין לדין – ונשא ראובן את שרה:

ואולידון ברתא גרסינן – והולידו בת אחת ושמה דינה הרי דינה זו עם רחל אחיות מן האב ועם לאה נכרי׳ וכן דינה עם בלהה אחיות מן האם ועם זלפה נכרית:

משריי׳ מן חורגת׳ דאיתתא – כלו׳ התחלתו היתה מן החורגה של האשה ובכה״ג דוקא משכחת לה דנשא מתחילה זלפה ואמרו לו מתה ונשא בלהה אחותה מאבי׳ ואח״כ נשא דינה והיא אחותה מאמה ועם זלפה נכריות ואח״כ לרחל ואח״כ ללאה ונתבארה משנתינו:

קרבן העדהשיירי קרבןפני משההכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון