×
Mikraot Gedolot Tutorial
ירושלמי
פירוש
הערותNotes
E/ע
ירושלמי כתובות ב׳:ד׳ירושלמי
;?!
אָ
(א) משנה: זֶה או׳אוֹמֵר: זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה כְתָב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵירִי, וְזֶה או׳אוֹמֵר: זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה כְתָב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵירִי – הֲרֵי אֵילּוּ נֶאֱמָנִין. זֶה או׳אוֹמֵר: זֶה כְתָב יָדִי, וְזֶה או׳אוֹמֵר: זֶה כְתָב יָדִי – צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶן אַחֵר, דִּבְרֵי ר׳רִבִּי. וחכמ׳וַחֲכָמִים אומ׳אוֹמְרִים: אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶן אַחֵר, אֶלָּא נֵאֱמָן אָדָם לומ׳לוֹמַר: זֶה כְתָב יָדִי. (ב) הלכה: זֶה אומ׳אוֹמֵר: זֶה כְתָב יָדִי כול׳. לְמָה נִצְרְכָה? לר׳לְרִבִּי. א׳ע׳ג׳אַף עַל גַּב דר׳דְּרִבִּי או׳אוֹמֵר: צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף אַחֵר עִמָּהֶן, מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהֵן נֶאֱמָנִין. (ג) אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי זְעִירָא: תַּנֵּי בִּכְתוֹבּוֹת דְּבֵית רַב: דִּבְרֵי ר׳רִבִּי (לָעְזָר) עַל הַשְׁטָר, וְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּמֵעִיד עַל הַמִּלְוֶה. (ד) תַּנֵּי: כּוֹתֵב אָדָם עֵדוּתוֹ וּמֵעִידָהּ אפי׳אֲפִילוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. רַב חוּנָה אמ׳אָמַר: וְהוּא שֶׁיְּהֵא זָכוּר עֵדוּתוֹ. ר׳רִבִּי יוֹחָנָן אמ׳אָמַר: א׳ע׳פ׳אַף עַל פִּיּ שֶׁאֵינוֹ זָכוּר עֵידוּתוֹ. וַתְייָא דְּרַב חוּנָה כר׳כְרִבִּי ור׳וְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרַבָּנִין. (ה) ר׳רִבִּי זְעִירָא רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב: אֵין הוּא וְאַחֵר מִצְטָרְפִין עַל חֲתִימַת הָעֵד הַשֵּׁינִי. הֵיךְ עֲבִידָא? הָיָה אֶחָד מַכִּיר כְּתָב יָדוֹ וּכְתָב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְאֶחָד אֵין אָדָם מַכִּירוֹ וַחֲבֵירוֹ מַכִּירוֹ, חֲבֵירוֹ מָה הוּא שֶׁיִּצְטָרֵף עִם אֶחָד מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו? הָדָא הוּא דָמַר ר׳רִבִּי זְעִירָא ר׳רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב: אֵין הוּא וְאַחֵר מִצְטָרְפִין עַל חֲתִימַת הָעֵד הַשֵּׁינִי. לֹא צוּרְכָה דְלֹא כְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם. אֶחָד הַכֹּל מַכִּירִין כְּתָב יָדוֹ וְאֶחָד אֵין אָדָם מַכִּירוֹ וַחֲבֵירוֹ מַכִּירוֹ, חֲבֵירוֹ מָה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּאֶחָד מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו? אִם אַתָּה או׳אוֹמֵר כֵּן, נִמְצֵאת הָעֵדוּת מִתְקַייֶמֶת בְּעֵד אֶחָד. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוּדָן: וְיֵאוּת. אִילּוּ שְׁנַיִם שֶׁיָּצְאוּ מֵעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם כְּגוֹן הָדָא סוּסִיתָא, אֶחָד הַכֹּל מַכִּירִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד אֵין אָדָם מַכִּירוֹ חֲבֵירוֹ מַכִּירוֹ, מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּאֶחָד מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו? אִם או׳אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאת כָּל הָעֵדוּת מִתְקַייֶמֶת בְּעֵד אֶחָד? וָכָא נִמְצֵאת כָּל הָעֵדוּת מִתְקַייֶמֶת בְּעֵד אֶחָד. (ו) ר׳רִבִּי חַגַּיי אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי זְעִירָא בְעָא: עֵד אֶחָד בְּפֶה וְעֵד אֶחָד בִּשְׁטָר מָהוּ שֶׁיִּצְטָרְפוּ? עֵד אֶחָד בִּכְתָב כְּלוּם הוּא. לָכֵן צְרִיכָה, כְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם. מָצְאוּ לְקַייֵם כְּתָב יָדוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן וְלֹא מָצְאוּ לְקַייֵם כְּתָב יָדוֹ שֶׁלַּשֵּׁינִי. ר׳רִבִּי מָנָא בְעָא: עֵד אֶחָד בִּכְתָב, מָהוּ לְזוֹקְקוֹ לִשְׁבוּעָה? עֵד אֶחָד בִּכְתָב כְּלוּם הוּא? לָכֵן צְרִיכָה, כְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם. מָצְאוּ לְקַייֵם כְּתָב יָדוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן וְלֹא מָצְאוּ לְקַייֵם כְּתָב יָדוֹ שֶׁלַּשֵּׁינִי. כְּהָדָא: אֵין מְקַבְּלִין מִן הָעֵדִים אֶלָּא אִם כֵּן רָאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. ר׳רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה או׳אוֹמֵר: אפי׳אֲפִילוּ רָאוּ זֶה אַחַר זֶה. ר׳רִבִּי יִרְמְיָה ר׳רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַב: מוֹדִין חכמ׳חֲכָמִים לר׳לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בְעֵידֵי בְכוֹרָה וּבְעֵידֵי חֲזָקָה. (ז) ר׳רִבִּי בָּא בְשֵׁם ר׳רִבִּי יִרְמְיָה: אַף בְּעֵדֵי סֵימָנִים כֵּן. מַה דָא פְּשִׁיטָא? בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר: רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּגַבּוֹ, וְזֶה אוֹמֵר: רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְגַבּוֹ. אֶחָד אוֹמֵר: רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בְּגַבּוֹ, וְאֶחָד אוֹמֵר: רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בִּכְרֵיסוֹ – לֹא כְּלוּם. כָּל שֶׁכֵּן גַּבּוֹ וְגַבּוֹ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים: רָאִינוּ שְׂעָרָה אַחַת בְגַבּוֹ, וּשְׁנַיִם אומ׳אוֹמְרִים: רָאִינוּ שְׂעָרָה אַחַת בִּכְרֵיסוֹ – ר׳רִבִּי יוֹסֵי בר׳בֵּירִבִּי בּוּן ור׳וְרִבִּי יהושעי׳יְהוֹשַׁעְיָה בְּרֵיהּ דר׳דְּרִבִּי שַׁמַּאי: חַד אָמַר: פָּסוּל, וְחוֹרָנָא אָמַר: כָּשֵׁר. מָן דָּמַר: פָּסוּל, כְּמֵעִיד עַל חֲצִי סימני׳סֵימָנִין. וּמָן דָּמַר: כָּשֵׁר, שֶׁמָּא נִשְׁרוּ. אֶחָד אוֹמֵר: רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּגַבּוֹ, וְאֶחָד אוֹמֵר: רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בִּכְרֵיסוֹ – ר׳רִבִּי בָּא אוֹמֵר: דִּבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר, ר׳רִבִּי חַגַּי אוֹמֵר: דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל. ר׳רִבִּי יוֹסֵי אָמַר: בְּמַחֲלוֹקֶת. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵי לר׳לְרִבִּי חַגַּי: וְהָא ר׳רִבִּי יוּדָן סָבַר דִּכְװָתִי! אָמַר לֵיהּ: עַל דְּרַבֵּיהּ אֲנָא פְלִיג, לֹא כָּל שֶׁכֵּן עִלָוֵיהּ. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי מָנָא: יְאוּת אָמַר ר׳רִבִּי חַגַּי. אִלּוּ שְׁטָר שֶׁהוּא מְחוּתָּם בְּאַרְבַּע חוֹתָמוֹת וְקָרָא עַלָיו עִרְעֵר, זֶה מֵעִיד עַל שְׁנַיִם וְזֶה מֵעִיד עַל שְׁנַיִם, שֶׁמָּא כְּלוּם הוּא, וְאֵין כָּל חֲתִימָה וחתימ׳וַחֲתִימָה צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים? וָכָה, כָּל סֵימָן וְסֵימָן צָרִיך שְׁנֵי עֵדִים. ר׳רִבִּי חֲנִינָא יְלִיף לָהּ מִשְּׁנֵי חֲזָקָה: אִילּוּ אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁאָכְלָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָה וּשְׁלִישִׁית, וְאֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁאָכְלָהּ שָׁנָה רְבִיעִית חֲמִשִית וְשִׁשִּׁית – שֶׁמָּא כְּלוּם הוּא, וְאֵין כָּל חֲזָקָה וַחֲזָקָה צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים? וָכָה, כָּל סֵימָן וְסֵימָן צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים.מהדורת על־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) שהוהדרה על פי כתב יד ליידן 4720, עם הערות המתעדות את ההגהות שבכתב יד זה ושינויי נוסח בעדי נוסח אחרים. מהדורה זו נעזרה במהדורת חיים גוגנהיימר, ברלין, די גרויטר, תשנ"ט-תשע"ה ומשלבת (עם שינויים) את הניקוד שבה.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) מתני׳ הרי אלו נאמני׳ – דהא איכא תרי סהדי על כל כתב וכתב: צריכין לצרף עמהן אחר – שיכיר כתב ידי שניהם שעל כתב ידן הן מעידין ולא על מנה שבשטר וצריך תרי סהדי על כל כתב וכתב: וחכ״א א״צ לצרף עמהם אחר – דעל מנה שבשטר הם מעידין והרי הם כאלו אומרים אנחנו ראינו המלו׳ וחתמנו: (ב) גמ׳ למה נצרכה – לא צריכא רישא דמתני׳ שהן נאמני׳ אלא לר׳ דסד״א דבעינן דוקא אחד מן השוק אבל לרבנן פשיטא דאפי׳ אם אינו מעיד על כתב ידו של חבירו נאמנין כדתנן בסיפא: (ג) דברי רבי על השטר – הן מעידין ודברי חכמים על המלוה הן מעידין כדפרשתי במתני׳ כותב אדם. אם עשאוהו עד בדבר וירא שמא ישכח עדותו כותב עדותו ומניחו: (ד) ומעידה – על פי אותו כתב אפי׳ לאחר כמה שנים: והוא שיהא זוכר – העדות מעצמו אפי׳ בלא ראיית השטר: אע״פ שאינו זוכר עדותו – אלא ע״י כתבו: ואתייא דר״ח כרבי – דכשהעדים זוכרי׳ ההלואה בלא ראיית השטר אפי׳ רבי מודה שאין צריכין לצרף עמהן אחד מן השוק דמתוך שהן באין להעיד על המלוה מעידין נמי על השטר ואם אין זוכרין ההלואה אפי׳ על ידי השטר אף רבנן מודו דצריכין לצרף עמהן אחר כי פליגי בשזוכרין ההלואה ע״י ראיית השטר דרבנן סברי כיון שנזכרין במלוה על ידי ראיית השטר ה״ל כמעידין על מנה שבשטר ורבי סבר דלאו זכירה היא על ההלואה ואינן מעידין אלא על כתב ידן הלכך צריך לצרף עמהם אחר והאי דכותב אדם עדותו מוקי לה ר״ח אף כר׳ לכך מצריך שיהא זוכר עדותו בלא השטר ור״י אוקי לה כרבנן לכך קאמר אע״פ שאינו זוכר עדותו אלא על ידי הכתב: (ה) היך עבידא – היכי דמי: היה אחד – מן השוק מכיר כתב ידו של זה העד שהוא לפנינו וגם כתב ידו של זה העד שאינו לפנינו: ואחד – זה העד שאינו כאן אין אדם מכיר חתימתו חוץ מאחד מן השוק וחבירו ומספקא לן אם יצטרף חבירו עם זה העד מן השוק להעיד על חתימתו של זה שאינו כאן: הדא וכו׳ – וע״ז אמר ר״ז בשם רב שאין מצטרפי׳ אותו: לא צורכ׳ דלא – קשיא הא ודאי לא איצטרך לאשמועינן לרבנן דמעידין על מנה שבשטר דמיד כשמעיד העד שלפנינו בב״ד על חתימת ידו נפקא פלגא דממונא אפומי׳ דזה שמעיד עמו על חתימתו לא מעלה ולא מוריד דאינו צריך לו וזה שבשוק בלא העד אינו מועיל דעד א׳ הוא וכי הדר מצרף העד שלפנינו עם ההוא מן השוק להעיד על חתימת השני הדר נפיק ריבעא דממונא אפומי׳ אישתכח דכולי ממונא נכי ריבעא נפיק אפומא דחד סהדא ואנן ע״פ שנים עדים בעינן חצי דבר ע״פ זה וחצי דבר ע״פ זה: אלא – הא דאיצטרך הא דר״ז היינו כשהיו שני עדים החתומי׳ על השטר אחד מהן שהוא כאן לפני הב״ד הכל מכירין כתב ידו ואין צורך לעדותו שיעיד על חתימתו כלל: ואחד – העד השני שאינו כאן אין אדם מכיר חתימתו אלא חבירו העד השני החתום עמו על השטר ועוד אחד מן השוק ומספקא לן אם נצרף אותו עם א׳ מן השוק: אם אומר את כן וכו׳ – ע״ז אמר ר״ז בשם רב שאין מצרפין אותו דאם אומר את כן כל העדות מתקיים על כל פנים על ידו דהחצי מתקיים על ידי חתימתו וריבעא דאידך סהדא על ידי עדותו: ויאות – שפיר קאמר רב דאין מצטרפין: אלו שני׳ שיצאו מעיר שרובה עכו״ם – ובאין להעיד על דבר: כגון הדא סוסיתא – היא עיר שרובה עכו״ם: מהו שיעשה זה – שהכל מכירין אותו שהוא ישראל יהי׳ כאחד מן השוק ויעיד על חבירו שהוא ישראל שעד א׳ נאמן בדבר זה ואח״כ יצטרף עם זה שהעיד עליו להעיד בעדות אחרת דודאי אינו נאמן דא״כ כל העדות מתקיימת על יד אחד: וכא – והכא נמי בקיום השטר כיון שהוא חתום בשטר אינו יכול להעיד על חתימת ידו של חבירו אע״ג שאחרים מעידין על חתימת ידי עצמו: (ו) ועד אחד בשטר – קס״ד שהוא לבדו חתום בשטר: ופריך עד אחד בכתב כלום הוא – בתמיה הא כתיב מפיהם ולא מפי כתבם בשלמא שטר שחותמין עליו שני עדים במצות המוכר והלוה גלי ביה קרא דכשר דכתיב ואקח את ספר המקנה ואת החתום וגו׳ מה שאין כן בעד אחד: לכן צריכה – לא קמיבעיא ליה אלא בשהיו שנים חתומים על השטר ואחד אפשר לקיים כתבו והשני אי אפשר לקיים כתבו ובא אחד מן השוק והעיד בעל פה מהו שיצטרפו: עד אחד בכתב מהו לזוקקו לשבועה – אם עד אחד לבדו חתום בשטר והלוה מכחיש השטר מהו שיהא עד אחד החתום מזקיקו להלוה לשבועה: ופריך עד אחד – החתום לבדו בשטר כלום הוא בתמיה: ומשני לכן צריכה – לא קמיבעיא ליה אלא שהיו שנים חתומין על השטר ואפשר לקיים יד אחד מהן ולא יד השני מי הוה כאלו ה״ל למלוה עד אחד ומחייב להלוה שבועה או דלמא כיון דאי אפשר לקיים חתימת השני ה״ל כעד א׳ בשטר דלאו כלום הוא: ה״ג או ייבא כהדא – וה״פ או אתיא הך איבעיא כהא דתניא כלומר לעולם אימא לך בשאין חתום עליו אלא עד אחד וקמבעיא לן אם מצטרפין אע״פ שלא ראו שניהן כאחד ולא העידו שניהם כא׳ ואליבא דריב״ק: אין מקבלין מן העדים – עדותן לפסוק הדין על פיהם: אא״כ ראו שניהן כאחת – את העדות: בעידי בכורה – שמעידים על אשה או בהמה שנפטר רחמה ואפי׳ לא ראו כאחת נאמנין א״נ שמעידין ששמעו מן האב בזה אחר זה שאמר שזה בכורו וכ״פ תוס׳ בסנהדרין: ובעידי חזקה – שאחד מעיד שאכלה ג׳ שנים הראשונים של שמיטה וזה מעיד שאכלה ג׳ שני׳ האחרונים של שמיטה מצטרפין דאחד קרקע קמסהדי חזקה מעלייתא ל״א שני׳ מעידין על שנה הראשונה ושנים מעידין על השניי׳ וב׳ מעידין על השלישי׳ ופי׳ זה נראה עיקר: (ז) אף בעדי סימנים כן – בשהעידו אשתי שערות שראו בזה אחר זה מודין חכמים לריב״ק דמצטרפין: מה דא פשיטא – כלומר הא ודאי פשיטא לן: וזה אומר ראיתי ב׳ שערות בגבו – בזה אחר זה דמצטרפין דתרווייהו אסימן אחד קמסהדי: אחד אומר וכו׳ – והא נמי פשיטא לן אם אחד אומר ראיתי וכו׳: לאו כלום – דחצי עדות וחצי דבר הוא דעד אחד חצי עדות ושערה אחת חצי דבר: וכ״ש גבו וגבו – שכל אחד מעיד על שערה אחת בגבו דלאו כלום הוא דאפשר דתרווייהו בחדא שערה קמסהדי: ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסה – פליגי בה ר״י בר בון ור״ה ברי׳ דר״ש: מ״ד פסול – כמעיד על חצי סימנין וחצי דבר הוא וקרא כתיב ע״פ שני׳ עדים יקום דבר דבר שלם ולא חצי דבר: ומ״ד כשר שמא נשרו – כשראו השנים האחרונים זו שבכריס׳ כבר נשרה הראשונה שבגב׳ נמצא שמעידין על דבר שלם שכל מה שהיו יכולין לראות ראו וכשראו הראשונים עדיין לא צמחה זו שבכריסה: ד״ה כשר – דכל אחד מעיד על דבר שלם: ד״ה פסול – דחצי עדות וכדמסיק רבי מני בסמוך: במחלוקת – בהא נמי פליגי רבנן וריב״ק לרבנן אין מצטרפין ולריב״ק מצטרפי׳: על דרבי׳ אנא פליג – דר׳ בא היה רבו של ר׳ יודן כ״ש שאני פליג עליו: יאות אר״ח – שפיר אר״ח דלד״ה פסול: וקרא עליו ערעור – שהוא מזוייף: זה מעיד על שנים – ובאו שני עדים והעיד אחד מהן על חתימת ידן של שני עדים הראשונים החתומים על השטר והשני מעיד על חתימת ידן של שני עדים האחרונים החתומים על השטר: שמא כלום הוא – בתמיה ודאי דלאו כלום הוא שהרי צריך שיהיו שני עדים על כל חתימה מהעדים: וכא – והכא נמי צריך שיעידו שני עדים על כל סימן וסימן: יליף להמשני חזקה – דלא מהני עידותן אם אין שנים מעידין על כל סימן: שמא כלום הוא – בתמיה דודאי צריכה ב׳ עדים על כל חזקה: וכה – וה״נ על כל סימן וסימן צריך שני עדים:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Yerushalmi
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144