מתני׳ זב שראה שתי ראיות – שטמא הוא טומאת שבעה ואינו צריך קרבן:

שוחטין עליו בשביעי – לאחר שטבל דכשיערי׳ שמשו חזי למיכל לאורתא ואם אחר שנזרק הדם ראה עוד ראייה אחת פטור הוא מלעשות פסח שני מפני שבשעת זריקה ראוי היה לאכול לערב אבל טמא מת שחל שביעי שלו בי״ד נדחה הוא לפסח שני אע״ג דחזי הוא למיכל לאורתא דנלמד זה מן הכתוב דכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא וביום ההוא למה לי אלא ללמד ששביעי שלהן חל להיות בע״פ וביום ההוא דאינן יכולין לעשות הפסח ואעפ״י שטבלו והוזה עליהן אבל אם היה למחר היו יכולין לעשות והן שאלו אי מהני להו מה שטבלו ויכולין לשחוט עליהן לאכול לערב או לא וזה מדוייק מדשאלו ואמרו אנחנו טמאים לנפש אדם והא כבר כתיב שהיו טמאים לנפש אדם וידוע היה אלא ששאלו כמסתפקים ואמרו אמת שאנחנו היינו טמאים לנפש אדם אבל כבר טבלנו ואם כן למה נגרע לבלתי הקריב משארי טבול יום שיכולין לאכול לערב או דילמא שאני טבולי יום דטומאת מת ואמר להם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ לכם לכם דייקא הואיל ואתם טבולי יום דמת ואם יכולין לשחוט עליכם לאכול לערב ואמר רחמנא ידחו לפסח שני:

ראה שלש – ולא חזי למיכל עד דמיית כפרה שוחטין עליו בשמיני שלו שחל בע״פ אפי׳ עדיין לא הקריב כפרתו והוא שנתן קרבנותיו לב״ד דליכא למיחש דילמא פשע שחזקה שאין ב״ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופרות:

שומרת יום כנגד יום – היא הרואה בתוך י״א יום שבין נדה לנדה שהן נקראין ימי זיבה ואם היא רואה בהן יום א׳ שומרת היא לספור ביום המחרת אם תראה עוד ושוחטין עליה ביום השני דכיון שכפרה מקצת היום מותרת היא לטבול ושוחטין עליה ואע״פ שמחוסרת הערב שמש דשמשא ממילא ערבא:

והזבה – שראתה ג׳ ימים רצופין בתוך הי״א יום היא זבה גמורה וצריכה שבעה נקיים ולהביא קרבן בח׳ שוחטין עליה בח׳ כדין הזב ותבא כפרתה עד שתחשך ותאכל:

גמ׳ תני רבי חייה נדה שוחטין עליה בשמיני – כלומר בשמיני אין בז׳ לא משום דנדה צריכה לטבול בלילה לאורתא דז׳ ועד דעבדא הערב שמש בשמיני לא חזיא למיכל:

הדא אמרה שבועל נדה טהור ביום ז׳ שלו – כלומר אע״פ שטמא שבעה כהנדה עצמה מ״מ יכול לטבול ביום השביעי ולהטהר דקיי״ל כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה וקמ״ל דלענין טבילה אין בועל נדה כנדה: